בשבועות האחרונים נשואות עיני העולם אל קצב התפשטותו של נגיף הקורונה. לצד הסיקור הנרחב, גם סף החרדה עולה.
אחת הבעיות המרכזיות של תיווך המצב בתקשורת לילדים נובעת מכך שיש הבדל בין העלאת המודעות, למשל לגבי הצורך בהיגיינה, קצב ההדבקה ועוד - לבין הפאניקה המוצגת בתקשורת. כשההורים בפאניקה, גם הילדים בפאניקה. יש צורך "לחלק" את הילדים לשתי קבוצות, וזאת לצד שמירה על שגרה.
בקבוצת הגיל הצעירה (בני 3־6), בשונה מילדים בגיל מבוגר יותר, כשילד מקבל איסור על יציאתו מהבית אין לו יכולת להבין למה. לכן חשוב לשמור את השיח על הווירוס ואת הצפייה בחדשות לשעות שבהן הילדים אינם בסביבה. גם במרחב האינטרנטי חשוב לשים לב מה הם התכנים המגיעים לעיניהם של הקטנטנים. לפני היציאה מהבית חשבו מראש את המסלול ושימו לב לכך שיש מקומות שבהם הילד ייגע או יכניס לפה דברים מהמרחב. ההמלצה היא ללכת למקומות פתוחים ולהקפיד על היגיינה.
בקבוצת הגיל המבוגרת יותר (7־15), יכולת ההבנה של הילדים גבוהה יותר, הדמיון שלהם מפותח מאוד, ובאמצעותו נרקמים תרחישים שבראשו של מבוגר לא היו מתקיימים. אם הילד שואל על מוות - צריך להסביר לו על קבוצת הסיכון ולהראות לו שהוא אינו בתוכה. בגיל הזה, כאשר לחלק מהילדים יש מכשירים ניידים, יש צורך לבחון מהו התוכן שאותו הם צורכים ולנתב את הילד להשתמש ביתרונות של האינטרנט.
אם נכנסתם לבידוד עם הילדים - תהפכו את הסיטואציה לכיף. במקביל, תנו לילדים ללמוד להעסיק את עצמם. המצב שאליו נקלענו כחברה אינו פשוט, אך גם אינו כה נורא כפי שהוא משתקף בתקשורת. לכן חשוב להציג לילדים את המצב כפי שהוא - על הבעייתיות שבו ותוך התייחסות למצב האמיתי.
הכותבת היא פסיכולוגית ילדים, ראש התחום היישומי במרכז לחקר התפתחות הילד ומרצה בכירה בביה"ס לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה