השבוע הוציא משרד העבודה והרווחה חוזר מנכ"ל לכל בתי האבות ובתי הדיור המוגן ברחבי הארץ, האוסר להכניס לתחומם מבקרים. המטרה: לשמור על אוכלוסיית הקשישים, הרגישה להידבקות בנגיף הקורונה, ולצמצם את הסיכוי להפצת המגיפה. אבל ציבור האזרחים הוותיקים בישראל, שרובו מתגורר בקהילה, הולך ומסתגר גם הוא ככל ששיעור ההידבקות בנגיף עולה. המחיר החברתי לקשישים והמחיר הכלכלי למוסדות המטפלים בהם כבדים.

את המחיר המיידי משלמים בימים אלה מרכזי היום לקשיש שאינם משופים על ידי הממשלה והרשויות המקומיות על פעילות שאין לה מענה. שלשום שיגר מנכ"ל איגוד העמותות לזקן בישראל שמואל (סמי) קידר מכתב דחוף לשר האוצר משה כחלון בבקשה לסיוע תקציבי מיידי לעמותות האיגוד המפעילות את מרכזי היום לקשיש בארץ.

מדובר בכמאה עמותות המאוגדות תחת איגוד העמותות לזקן בישראל (הל"ב) אשר מפעילות את מרכזי היום ועוקבות בדריכות אחר הנחיות משרד הבריאות. אומנם ההנחיות מיושמות, ובמרכזי היום לקשיש ממשיכים לפעול לרווחת האזרחים הוותיקים ומעניקים להם טיפולים חיוניים במגבלות הקיימות, אבל רבים מבאי מרכזי היום הקבועים פשוט נמנעים מלצאת מהבית ואינם מגיעים אליהם.

"מצב זה מביא את מרכזי היום לידי קריסה", אמר קידר. "אנחנו במצב חירום. מרכזי היום פועלים כבשגרה עם הצוותים המקצועיים המסורים ועל פי הנחיות משרד הבריאות ומשרד הרווחה. הם ערוכים לקלוט בכל שעה את הקשישים, והצוותים שלנו מעניקים להם ארוחה חמה וטיפול - אך חלק גדול מהקשישים אינם מגיעים, בשל החשש להידבק בנגיף. חוסר הוודאות לגבי המשך הפעילות של המרכזים גדול וכדי שהעמותות יוכלו להמשיך להפעיל את מרכזי היום גם במצב החירום, ובפרט כאשר תסתיים המגיפה, חייבים לשפות את המרכזים על ימי ההיעדרות באופן מיידי".

גם בתי הדיור המוגן מתקשים ליישם את כל ההנחיות החדשות. אומנם ביקורי המשפחות בתחומם הופסקו, ובמקרים רבים בני המשפחה והצוות צריכים להסביר לקשיש כי הסיבה לכך היא נגיף הקורונה ולא סיבה אחרת, אך דווקא הפסקת ביקורי המשפחות במתחם מאלצת קשישים רבים המעוניינים לשמור על שגרת פגישות עם ילדיהם ונכדיהם לצאת ממנו ולהיחשף לקהלים רחבים יותר. בחזרתם לדיור המוגן הם עלולים להביא את הנגיף מבחוץ.

"רבים מהוותיקים נאלצים פשוט לוותר על פגישה עם המשפחה, אבל אי אפשר לכלוא אנשים. וכשיש לך גם מחלקות סיעודיות במתחם, ובהן קשישים שרגישים פי כמה לנגיף, מדובר בחוסר אונים", אמר גורם באחד מבתי האבות והוסיף: "גם ההנחיה להקים מתחמי בידוד נפרדים למקרה של הדבקה אינה תחליף לאשפוז, ומבחינה לוגיסטית היא קשה מאוד ליישום".

ד"ר אבי ביצור - 1.3 מיליון זקנים בסכנה

נגיף הקורונה תוקף בעיקר דרך דרכי הנשימה ופוגע בעיקר במי שמערכות החיסון שלהם מוחלשות. לא צריך חוכמה יתרה כדי להבין שאוכלוסיית הזקנים בישראל, כ־1.3 מיליון בני אדם, נתונה בסכנה של ממש. תמרור אזהרה אמיתי מוצב לפנינו כחברה - ולצערי חלק מאיתנו, העוסקים במלאכת הקודש של ההתמודדות עם הקורונה, אינו שם לב לכך.

ראשית, עצם פתיחת מחלקות פנימיות בבתי חולים מסוימים לאשפוז חולי הקורונה חשפה את עיקר אוכלוסיית המחלקות הפנימיות, זקנינו, לסכנת הידבקות לנוכח סמיכות החולים והסגל הרפואי המטפל בהם למיטותיהם של זקנים אלו. יש להנחות באופן חד־משמעי שבכל בית חולים תהיינה מחלקות נפרדות לחולי הקורונה ובוודאי להרחיקן ממי שמערכות החיסון שלהם חלשות מאוד.

שנית, יש צורך קיומי להקצות משאבים כדי להקים יחידות מבודדות בבתי אבות, במועדוני זקנים, במרכזי יום לקשיש ובכל תשתית הקיימת בעבור אוכלוסיית הזקנים, כדי לנסות להמשיך את שגרת חייהם. מצד שני יש לנסות להתמודד עם נזקי הקורונה במקרה שתחדור לבתי אבות אלו.

שלישית, נוהלי הביקורים במסגרות שחיים בהן אנשים זקנים חייבים להיות נוקשים וברורים, גם אם המבקרים הם בני משפחה. יש להקצות משאבים, בעיקר כוח אדם, לאיתור זקנים בודדים ולטיפול בהם - לבל נמצא עצמנו עם זקנים הסובלים מקורונה או גרוע מכך, ורק הרבה אחרי הזמן, משום שלא איתרנו אותם וטיפלנו בהם לפני ההידבקות.

עניין נוסף: ציוד כמו מסיכות וכפפות וכל הקשור בו חייב להיות מוקצה ומוכן בעדיפות ראשונה לזקנים, בבחינת "והדרת פני זקן" - לא רק מן השפה ולחוץ אלא כציווי לביצוע. "ימי קורונה" מטורפים אלו מעמידים את הורינו ואת סבינו בסכנה קיומית של ממש ועלינו מוטלת המשימה לאתר, לזהות, לסייע ולטפל באופן מהיר וזריז ככל האפשר באוכלוסייה זו הרבה לפני שיקרה הגרוע מכל.

הכותב הוא ראש המגמה לביטחון והגנת העורף בפקולטה לחברה ותרבות של המכללה האקדמית בית ברל