כמה שהחיים מוזרים ואינם צפויים. עד לאחרונה מצב מערכת הבריאות היה בקושי בשולי החדשות, תמיד אחרי נושאים מדיניים, ביטחוניים, כלכליים וחברתיים. פתאום עם שלם סקרן לגבי כל מה שמתרחש אצלנו במחלקות. אנשים מתעניינים במצב חולי הקורונה, שואלים אם אנחנו חוששים לבריאותנו, כיצד אנחנו ממגנים את עצמנו מפני הידבקות ומה חושבות המשפחות שלנו. וכמובן בכל יום אנו שואלים לדעתנו בתהייה הכי מסקרנת: מתי כל זה ייגמר?

לפני כמה שבועות, כשדובר על מגיפה מסתורית בסין שיוצרת שם דרמה גדולה, החלה אצלנו ההיערכות. הסתכלנו ימינה ושמאלה והבנו שחוץ מרופאים פנימאים, אין מי שיתנדב ויתגייס לעמוד בחזית הטיפול בחולי הקורונה. ידידי ועמיתי ד"ר גדי סגל מהמרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל השומר, מזכיר האיגוד לרפואה פנימית, היה הראשון שאמר "אני" וקיבל עליו את המשימה להתכונן לפתיחת מחלקה ייעודית אצלו בבית החולים בעבור נוסעי "אוניית הקורונה" וחולים שיגיעו לאחר מכן לאשפוז.

אחריו התגייסו ובאו כמו על אוטומט עוד ועוד רופאים פנימאים בבתי החולים השונים, ועמם צוותי רפואה. לציבור הרחב שמותיהם אינם אומרים הרבה, אבל יש פנים ושמות לרופאים הפנימאים הניצבים בחזית: ד"ר דרור דיקר בשרון, ד"ר גיא דורי בהעמק, ד"ר ליאוניד ברסקי בסורוקה וחברים אחרים.

שיהיה ברור: אנחנו, שהובלנו אשתקד מאבק ציבורי רחב בנושא העומסים הכבדים במחלקות הפנימיות, לא האמנו כשראינו איזה מאמץ מרוכז וגדול השקיע משרד הבריאות בהתארגנות ובהיערכות מהרגע הראשון. מתברר כי ברגע האמת, כשרוצים וחייבים - נמצאים התקציבים המתאימים ויש יכולת להניע מהר תהליכים ולקבוע עובדות חדשות בשטח. המאמץ הזה מתרכז בבידוד החולים במחלקות מרוחקות שקמו בן־‍ליל בהשקעה אדירה ובבינוי מואץ שכמותו טרם הכרנו ברוב בתי החולים, ובהכשרת חדרים עם לחץ אוויר מיוחד במעגל סגור.

מדובר במחלה שעולם הרפואה והמדע עדיין אינו יודע איך להשתלט עליה. חרף תנאי אי־הוודאות, הטיפול הרפואי נעשה באופן מיטבי, בעזרת שימוש בטכנולוגיות רפואיות, רובן מתחום הרפואה ממרחק, שעד לפני חודש חודשיים נשמעו אפילו לנו הרופאים כמדע בדיוני. המאמץ האדיר לא נעצר רק בהיבטים הרפואיים. יש חשיבה רבה וניכרת גם השקעה בהיבטים סיעודיים ופסיכולוגיים של טיפול במאושפזי הקורונה.

קרב הבלימה
כששואלים אותי אם אנחנו פוחדים, אז התשובה היא לאו מוחלט. מאז ומעולם אנחנו מטפלים בחולי שחפת וחצבת ובסובלים מסיבוכי שפעת. בעבר טיפלנו בחולי עכברת ועוד שלל מחלות מידבקות מאוד. כעת אנחנו הרופאים מסתכלים למחלת הקורונה בלבן של העיניים ואיננו חוששים לטפל בחולים כפי שנדרש. אין זאת קלישאה. איננו מנותקים מהמציאות. אנחנו ערניים, ענייניים ומבינים את גודל האתגר שלפתחנו.

יש למלחמה בקורונה רמטכ"ל ומפקד עליון. משרד הבריאות מנהל את קרב הבלימה. בבתי החולים אנו מקבלים הנחיות ברורות. אנו קשובים להן וערים לדינמיקה של שינויים בהוראות השעה, על רקע הניסיון שמתחיל להצטבר בטיפול בחולים. בה־בעת, אנחנו כמובן מודעים לצורך להתמגן בצורה המיטבית כדי להגן בראש ובראשונה על עצמנו מפני סכנת הדבקה, על עמיתנו במחלקות, על החולים האחרים שלנו וכמובן על משפחותינו.

פה ושם מתעוררות במחלקות שאלות מתחום המוסר והאתיקה. למשל, האם רופאים ותיקים - שהם לרוב מנוסים יותר אך גם מבוגרים יותר, ולכן במקרה שחלילה יידבקו יש סכנה מוגברת לסיבוכים אצלם - הם מי שצריכים לעמוד בחזית הטיפול בחולי הקורונה או שמא מוטב שדווקא הרופאים הצעירים יעשו זאת? כמו כן, אנו שואלים את עצמנו אם לאשר לרופאות בהריון לטפל בחולים וכך הלאה.

יש גם סוגיה אחרת, הקשורה יותר לתחום הפולקלור, והיא אם לחייב גזיזת זקנים אצל צוותי רפואה שצריכים לעטות מסיכות על פניהם ולאטום עצמם לגמרי. כך או אחרת, המצב כרגע בשליטה מלאה. החולים מקבלים טיפול מיטבי בידי צוותי רפואה מסורים ואחראיים.

"ואם חלילה המצב ייצא מכלל שליטה, והמוני חולים יציפו את בתי החולים - מה תעשו אז?", אני נשאל רבות. כן, אפשר לצייר תרחישים אפוקליפטיים שונים, אבל בתסריטי חירום אנחנו ננהג כמו לאחר פיגוע. לצערנו, הרפואה בישראל מתורגלת במצבי חירום. לדאבון לבנו עברנו שנים של מלחמות, של פיגועים המוניים, של לחץ מתמיד על שערי בתי החולים, כך שבתרחישי קיצון נדע איך לנהוג.

את חולי הקורונה הקלים נשחרר בקצב מואץ לאשפוז ביתי וניעזר ברפואה מרחוק. נדחה בבתי החולים בירורים וטיפולים אלקטיביים לזמן אחר ואת הרופאים והצוותים שיתפנו נעביר לסייע במחלקות הפנימיות.

מה לנו ולפוליטיקה?
השבוע שיגרנו קריאה לראש הממשלה בנימין נתניהו וליו"ר מפלגת כחול לבן בני גנץ לפעול במהירות להקמת ועדת בריאות בכנסת כבר בשבוע הבא. לנו זה ברור. כפי שמוקמת ועדת החוץ והביטחון כדי ללוות את נושאי הביטחון, וכפי שקמה ועדת הכספים כדי ללוות את ההקצאות הכספיות ואת ענייני כלכלת המדינה, כך צריכה לקום לאלתר ועדת הבריאות. זו עת מלחמה.

חובה שכלל הזרועות והרשויות תהיינה מחוברות לצרכים ולדרישות. אין הצדקה לכך שהרשות המחוקקת והמבקרת תשתתף באתגר הלאומי.

אבל רגע. כולם שוכחים שהחיים עצמם נמשכים, גם מעבר לקורונה. אצלנו במחלקות הפנימיות, שממשיכות לתפקד כרגיל, העומסים גברו כי נגרעו מיטות וגם רופאים ואנשי צוות לטובת מחלקות חולי הקורונה. המשמעות היא שיש צורך לתמרן יותר מהרגיל.

בכלל בתי החולים מועסקים כ־1,500 רופאים פנימאים - בערך 500 מהם רופאים מומחים, ועוד כאלף מתמחים. זה ודאי לא מספיק, גם בימי שגרה. אנחנו טוענים כבר תקופה ארוכה שחסרים לנו כ־450 רופאים - שליש מהם מומחים, שני שלישים מתמחים. אירוע הקורונה רק מחדד את הצורך בגיוס מהיר של רופאים למילוי השורות במחלקות.

העצוב הוא, שאפילו כעת, תחת עננת המשבר, נמשכים הקשיים הכרוניים שלנו, כאילו מדובר ביקום מקביל. לא די שחסרים תקני רופאים למילוי השורות, הרי שגם תקנים קיימים לא מאוישים כולם, כי יש מקרים שבהם הנהלות בתי החולים מסרבות לאשר גיוס מתמחים ומומחים לתקנים קיימים רק כדי לחסוך עוד כמה משכורות.

הכותב הוא יו"ר האיגוד לרפואה פנימית בהסתדרות הרפואית.