לפני כמה שבועות, כשדובר על מגיפה מסתורית בסין שיוצרת שם דרמה גדולה, החלה אצלנו ההיערכות. הסתכלנו ימינה ושמאלה והבנו שחוץ מרופאים פנימאים, אין מי שיתנדב ויתגייס לעמוד בחזית הטיפול בחולי הקורונה. ידידי ועמיתי ד"ר גדי סגל מהמרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל השומר, מזכיר האיגוד לרפואה פנימית, היה הראשון שאמר "אני" וקיבל עליו את המשימה להתכונן לפתיחת מחלקה ייעודית אצלו בבית החולים בעבור נוסעי "אוניית הקורונה" וחולים שיגיעו לאחר מכן לאשפוז.
אחריו התגייסו ובאו כמו על אוטומט עוד ועוד רופאים פנימאים בבתי החולים השונים, ועמם צוותי רפואה. לציבור הרחב שמותיהם אינם אומרים הרבה, אבל יש פנים ושמות לרופאים הפנימאים הניצבים בחזית: ד"ר דרור דיקר בשרון, ד"ר גיא דורי בהעמק, ד"ר ליאוניד ברסקי בסורוקה וחברים אחרים.
שיהיה ברור: אנחנו, שהובלנו אשתקד מאבק ציבורי רחב בנושא העומסים הכבדים במחלקות הפנימיות, לא האמנו כשראינו איזה מאמץ מרוכז וגדול השקיע משרד הבריאות בהתארגנות ובהיערכות מהרגע הראשון. מתברר כי ברגע האמת, כשרוצים וחייבים - נמצאים התקציבים המתאימים ויש יכולת להניע מהר תהליכים ולקבוע עובדות חדשות בשטח. המאמץ הזה מתרכז בבידוד החולים במחלקות מרוחקות שקמו בן־ליל בהשקעה אדירה ובבינוי מואץ שכמותו טרם הכרנו ברוב בתי החולים, ובהכשרת חדרים עם לחץ אוויר מיוחד במעגל סגור.
מדובר במחלה שעולם הרפואה והמדע עדיין אינו יודע איך להשתלט עליה. חרף תנאי אי־הוודאות, הטיפול הרפואי נעשה באופן מיטבי, בעזרת שימוש בטכנולוגיות רפואיות, רובן מתחום הרפואה ממרחק, שעד לפני חודש חודשיים נשמעו אפילו לנו הרופאים כמדע בדיוני. המאמץ האדיר לא נעצר רק בהיבטים הרפואיים. יש חשיבה רבה וניכרת גם השקעה בהיבטים סיעודיים ופסיכולוגיים של טיפול במאושפזי הקורונה.
יש למלחמה בקורונה רמטכ"ל ומפקד עליון. משרד הבריאות מנהל את קרב הבלימה. בבתי החולים אנו מקבלים הנחיות ברורות. אנו קשובים להן וערים לדינמיקה של שינויים בהוראות השעה, על רקע הניסיון שמתחיל להצטבר בטיפול בחולים. בה־בעת, אנחנו כמובן מודעים לצורך להתמגן בצורה המיטבית כדי להגן בראש ובראשונה על עצמנו מפני סכנת הדבקה, על עמיתנו במחלקות, על החולים האחרים שלנו וכמובן על משפחותינו.
פה ושם מתעוררות במחלקות שאלות מתחום המוסר והאתיקה. למשל, האם רופאים ותיקים - שהם לרוב מנוסים יותר אך גם מבוגרים יותר, ולכן במקרה שחלילה יידבקו יש סכנה מוגברת לסיבוכים אצלם - הם מי שצריכים לעמוד בחזית הטיפול בחולי הקורונה או שמא מוטב שדווקא הרופאים הצעירים יעשו זאת? כמו כן, אנו שואלים את עצמנו אם לאשר לרופאות בהריון לטפל בחולים וכך הלאה.
יש גם סוגיה אחרת, הקשורה יותר לתחום הפולקלור, והיא אם לחייב גזיזת זקנים אצל צוותי רפואה שצריכים לעטות מסיכות על פניהם ולאטום עצמם לגמרי. כך או אחרת, המצב כרגע בשליטה מלאה. החולים מקבלים טיפול מיטבי בידי צוותי רפואה מסורים ואחראיים.
חובה שכלל הזרועות והרשויות תהיינה מחוברות לצרכים ולדרישות. אין הצדקה לכך שהרשות המחוקקת והמבקרת תשתתף באתגר הלאומי.
אבל רגע. כולם שוכחים שהחיים עצמם נמשכים, גם מעבר לקורונה. אצלנו במחלקות הפנימיות, שממשיכות לתפקד כרגיל, העומסים גברו כי נגרעו מיטות וגם רופאים ואנשי צוות לטובת מחלקות חולי הקורונה. המשמעות היא שיש צורך לתמרן יותר מהרגיל.
העצוב הוא, שאפילו כעת, תחת עננת המשבר, נמשכים הקשיים הכרוניים שלנו, כאילו מדובר ביקום מקביל. לא די שחסרים תקני רופאים למילוי השורות, הרי שגם תקנים קיימים לא מאוישים כולם, כי יש מקרים שבהם הנהלות בתי החולים מסרבות לאשר גיוס מתמחים ומומחים לתקנים קיימים רק כדי לחסוך עוד כמה משכורות.
התרעות פיקוד העורף