"אחרי שחזרנו מגרמניה, בעלי ואני ישבנו עשרה ימים בבידוד", מספרת רוני גלבפיש (50), סופרת ומנחת סדנאות כתיבה, המתגוררת בזכרון יעקב. "הבן שלי חייל. כשהוא היה בבית, הוא ממש עשה את כל הסידורים – הלך לסופר, הוציא את הפח. ואז כשהוא חזר לצבא, למרות שהילדים היותר קטנים גם עשו הרבה, פתאום ראינו שיש דברים שאנחנו מסתבכים איתם. רוב הבעיות היו מאוד קטנות. למשל, עשינו הזמנה מהסופר, היא הגיעה, אבל מה קורה כשפתאום באמצע הבישולים את מגלה שחסרים לך דברים? או מה עושים כשצריך להוציא את הכלב פעמיים ביום? יש לנו חברים בזכרון יעקב, אבל לא רצינו להטריח אותם".

כשבני הזוג יצאו מהבידוד, הם החליטו לסייע למבודדים אחרים. "כתבתי בקבוצות של זכרון ובפייסבוק שאני מוכנה לעזור לכל מי שנמצא בבידוד בכל מטלה שהם מבקשים", מספרת גלבפיש. "הרבה אנשים ביקשו שאעזור עם הסעות של ילדים, אבל אחרי יומיים סגרו את בתי הספר. גם הוצאנו כלבים לאנשים שביקשו. בסופו של דבר מה שיצא מכך הוא שפתחנו קבוצת וואטסאפ של אנשים שמוכנים לעזור פה בזכרון יעקב. אנחנו מעבירים בקשות ומנסים לעזור למי שצריך. אין המון בקשות, אבל כשיש, מטפלים".

איך את מסבירה את העובדה שאין הצפה בפניות אליכם? 
"אגיד את זה בצער. אני חושבת שלא היו הרבה בקשות, כי לפחות עד יום שלישי בערב, אז הומלץ לכלל האזרחים על הסגר, חלק ממי שהיו אמורים להיות בבידוד פשוט הפרו את ההנחיות. לדעתי, באותם ימים אצל הרבה אנשים השגרה לא באמת נשברה באותה מידה שהיינו מצפים. אבל אני בהחלט שמחה לעזור לכל מי שצריך". 

כוחה של הקהילה 

המצב כיום, כשההנחיות השונות לאזרחים בעקבות התפשטות הקורונה רק הולכות וגוברות מדי יום, קשה לכולם: גם למי שנמצא בבידוד, וגם לשאר האזרחים ששמעו ביום שלישי בערב את ההמלצה של ראש הממשלה ושל משרד הבריאות לא לצאת מהבתים, אלא רק לצרכים חיוניים. אם נתמקד במבודדים, הרי שלא לכולם יש בני משפחה או חברים שיכולים לסייע. בימים אלה נמדד גם כוחה של הקהילה. סיוע של שכנים או חברים למבודדים הוא מאוד קריטי, במיוחד בימים שאין להם יכולת לצאת החוצה אפילו כדי לקנות אוכל או תרופות. גם מחוות קטנות כלפיהם יכולות להעלות חיוך.

בשבוע שעבר למשל הוכנסו כ־100 מתושבי היישוב עינב שבשומרון לבידוד. חבריהם מהיישוב הסמוך, אבני חפץ, החליטו לשמח אותם ברגעים הלא פשוטים הללו. "עינב זה יישוב שכן שלנו, ממש כמה דקות נסיעה מאיתנו. היה לנו קשה מאוד לשמוע את מה שעובר עליהם. הרגשנו צורך להביע סולידריות וחיזוק", מספר יגאל דילמוני, תושב אבני חפץ. "הווירוס קורונה מתפשט בכל מיני מקומות, והדבר היחיד שיכול לשמור על שפיות זה הסולידריות החברתית והקהילתית. קהילה זה הדבר הכי חזק שבן אדם יכול לבקש, יותר מהיכולת של המדינה לטפל בך או מיכולת המשטרה לשמור עליך".

דילמוני משמש מנכ"ל מועצת יש"ע, אך לדבריו אין ליוזמה זו קשר לתפקידו, אלא מדובר ברצון של תושבי אבני חפץ לסייע לשכניהם. "הרמתי טלפון לשירה שליט, רכזת הקהילה אצלנו ביישוב, וחשבנו מה עושים כדי לחזק את הקהילה שלנו", הוא מספר. "היו כל מיני הצעות. בסוף, ביום חמישי האחרון, שירה הוציאה קריאה לתושבי היישוב שאנחנו מבקשים מאנשים לאפות עוגות וכדומה ואנחנו נדאג לחלק זאת. הוצאתי גם קריאה לתושבים ולחברים, ושאלתי מי מוכן להצטרף אליי לחלוקה ביום שישי בשעה 14:00".

איך הייתה ההיענות?
"שירה אספה קרוב ל־100 עוגות שאנשים אפו. הוספנו לכל משלוח גם פתק מחמם את הלב לתושבי עינב. בשישי, בגשם, נסעתי לעינב עם תושבים נוספים – אורנה, הילה, ארז, יאיר וגליה. כשהגענו לעינב הצטרפו אלינו תושבים נוספים מהיישוב, שליוו אותנו לבתי המבודדים. כמובן שלא נכנסנו אליהם הביתה. דפקנו בדלת, השארנו את העוגות בכניסה לבית ואיחלנו רפואה שלמה". 

אילו תגובות קיבלתם?
"המבודדים ממש שמחו מהמחווה הזאת. אנחנו פה ביישוב כל הזמן חושבים איך מחזקים את הקהילה שלנו ואת יישובי השומרון שמסביבנו. הכוח של הקהילה זה גם להשפיע בתוך הקהילה שלנו ומחוצה לה, סביבנו. הקמנו ביישוב צוות מיוחד, 'צוות קורונה', שתפקידו לדאוג לחוסן הקהילה שלנו וגם לחוסן הקהילות מסביב. אנחנו נפגשים השבוע ומתכוונים לעשות פעולות נוספות".

"זה התחיל בעצם לפני כשבוע", מספר זיו שמע (25) משוהם, יועץ תקשורת וחבר מועצה ביישוב. "אני ועוד תושבת, יערית אלמליח־כליפה, חשבנו על כך שיש לא מעט מבודדים בשוהם. החלטנו להקים קבוצת וואטסאפ, לגייס תושבים שפועלים כצוות, כסיירת קהילתית, כדי שהתושבים שנמצאים בבידוד יפנו אלינו בכל דבר שהם צריכים. כמובן שפרסמנו את דבר קיומה של הסיירת ברשתות החברתיות".

אילו בקשות קיבלתם?
"למשל, אתמול זוג שנמצא בבידוד וגר בקומה שלישית היה פשוט צריך שמישהו יזרוק להם את הזבל. אנחנו כותבים כל בקשה שמגיעה בקבוצת וואטסאפ של המתנדבים. במקרה הזה, מיד מישהי הרימה את הכפפה ותוך דקה וחצי הלכה יחד עם הבת שלה, כמובן עם אמצעי מיגון, וזרקה עבורם את הזבל בלי מגע ישיר. אנחנו גם עוזרים לעשות קניות למבודדים בסופר, והם פשוט מעבירים לנו את התשלום באפליקציית ביט.

"הבאנו למישהי בשר מהקצבייה שהיא הזמינה וכבר שילמה עליו. לכמה מבודדים היה חוסר במסיכות ואלכוג'ל, אז הבאנו להם. ואילו בפורים עשרות תושבים הכינו משלוחי מנות וחילקנו למבודדים כדי להכניס קצת סבבה לבאסה. ביום שישי האחרון רצינו לעשות להם קצת יותר שמח, אז תושבים הלכו וקנו מכספם עשרות חלות, ואחרים הכינו חלות בבית. רצו פשוט לפנק. אחת התושבות הכינה כ־20 עוגות לחלוקה למבודדים, שהופתעו לטובה. לתושבים יש פשוט מעין דחף מדהים לפנק ולסייע. אנחנו כל יום מקבלים עשרות פניות של תושבים שרק רוצים להתנדב. יש לנו כבר שתי קבוצות וואטסאפ של מתנדבים שכוללות יחד מעל ל־350 איש".

אני מניחה שהתגובות מרגשות.
"מרגשות ברמות. מישהי כתבה למשל: 'אני נפעמת מהיוזמה המרגשת הזאת, עם חשיבה כל כך נכונה ומחממת את השבת. בעוד שבוע אשמח להצטרף בעצמי כשליחה בהתארגנות'".

"הסיפוק הכי גדול שלי הוא שכבר פונים אליי מערים אחרות, כמו למשל רעננה ותל אביב. היום הגענו אפילו לראש העין", מספרת אלמליח־כליפה, המנצחת על האופרציה. "התחלנו לעזור גם בערים אחרות. אחת המתנדבות שלנו למשל כותבת לי: 'אין בעיה, אחותי גרה ברעננה, הזדמנות לבקר'. הכרתי במסגרת הסיירת תושבים מדהימים. אם למשל עכשיו אכתוב 'מי יכול?', תוך דקה אקבל תשובה: 'מטופל'".

אלמליח־כליפה (39), אמא לשלושה ילדים, העוסקת בהכוונה וסיוע אקדמי, מוסיפה ואומרת שההירתמות של התושבים מעוררת השתאות. "יש פה יוזמה שהיא כולה תושבים למען תושבים", היא אומרת. "זה לא קל להיות בבידוד שבועיים, במיוחד כשיש ילדים בבית, אז אנחנו משתדלים לסייע במה שצריך. יש המון בקשות: לקנות אלכוג'ל, מסיכות, ירקות, להביא תרופות. מישהי אפילו ביקשה לחם פרוס ומיד כולם התגייסו. לא נראה שהקורונה הולכת להיעלם בקרוב לצערי, ואנחנו ערוכים לתגבור גדול יותר. יש מאות תושבים שרק מחכים לקריאה".

יערית כליפה (צילום: פרטי)יערית כליפה (צילום: פרטי)

לעזור במגבלות

"בשבוע שעבר פתחנו מוקד טלפוני ארצי מיוחד המיועד לטובת מבודדי הקורונה, בני משפחותיהם של המבודדים ואוכלוסיות סיכון, שנאלצים לשהות בימים אלה בבתיהם", מספרת חיה ממן, סגנית מזכ"ל וראש אגף הגשמה בתנועת בני עקיבא. "הרצנו פרסום על השירות בקבוצות וואטסאפ, ברשת, והעלינו גם לפייסבוק של התנועה. בן אדם מתקשר, חברים באגף הגשמה, שהם חבר'ה בגילי 18־24, עונים לשיחות ומעלים את הצורך לקבוצת וואטסאפ ייעודית שבה נמצאים נציגים מכל תוכניות הגשמה בכל רחבי הארץ.

"למשל, עכשיו קיבלנו פנייה מאם חד־הורית שנמצאת בבידוד בחיפה. היא ביקשה את עזרתנו כי אין לה אפשרות לקנות מצרכים וכל שירותי האונליין של הסופרמרקטים מוצפים. בתיאום איתנו היא משאירה את כרטיס האשראי מחוץ לדלת, שנייה לפני שהמתנדב מגיע עם כפפות על ידיו. המתנדב עושה את הקניות ומניח אותן ליד הדלת עם הכרטיס חזרה. קיבלנו גם פנייה מאשקלון לעזרה לקשישים שסגורים בבית וזקוקים לתרופות. יש לנו עשרות פניות ביום. בני עקיבא זו תנועה שכל הזמן מחפשת לעשות ולתרום לחברה. חלק גדול של הפעילויות שלנו הופסקו עכשיו בגלל המגבלות. לכן החבר'ה ממש מחפשים היכן לעזור ואיך להתנדב, כמובן בהתאם להוראות של משרד הבריאות. הסיפוק שלהם מכך הוא עצום".

היו גם בקשות שלא יכולתם להיענות להן?
"היו חולים במחלות נפשיות שביקשו לארח להם חברה. היו גם אנשים שביקשו מאיתנו לשלם על הקניות שלהם. כתבו: 'אנחנו צריכים את עזרתכם בקניות ובתשלום על הקניות'. הסברנו שנשמח לעזור במה שאנחנו יכולים – במגבלות משרד הבריאות כמובן – ושאנחנו לא יכולים לארח חברה וגם אין לנו יכולת לשלם על קניות".

גם רונן בן יאיר (50), פעיל חברתי בירושלים, חבר הנהלת המנהל הקהילתי פסגת זאב ומנכ"ל אגודת הסטודנטים בקריה האקדמית אונו (חרדי) ירושלים, החליט לסייע למבודדים. הוא מציע עזרה, אך עדיין לא קיבל פניות. "אנחנו חמישה מתנדבים שרוצים לתת מענה לאנשים ששוהים בבידוד בכל צפון ירושלים", הוא מספר. "לפני כשבועיים חילקנו פליירים בתיבות דואר, בסופרמרקטים, בבתי כנסת ובמקומות מרכזיים. אבל בינתיים, אף אחד לא התקשר". 

נשמע די מפתיע.
"לדעתי אנשים מתביישים שידעו שהם נמצאים בבידוד". 

לפני כחודש וחצי הוציאה דנה ברגר-סמט (37) מחולון, ספר ביכורים, "הילדה בקומה הרביעית", והחליטה לאור המצב לחלקו למבודדים. "אני שומעת מהמון קבוצות קוראים שבהן אני פעילה על אנשים שנמצאים בבידוד או גם על כאלה שבודדו עצמם מרצון כי הם בקבוצות סיכון", היא מספרת. "כרגע אין ספריות, אין חנויות, והם זקוקים לאיזושהי הסחת דעת מהמצב. דיברתי עם סבתא שלי שהיא בת 88. היא לא יוצאת מהבית מהחשש להידבק. ממש הבנתי שיש מצוקה למי שלא יוצא מהבית. החלטתי להגיע לבתים של מבודדים באזור חולון, ראשון לציון ובת ים ולהשאיר את הספר שלי ליד הדלת".

דנה ברגר (צילום: פרטי)דנה ברגר (צילום: פרטי)

קורונה - שאלות ותשובות