יום שני לפני שבועיים. משחק צמרת בכדורסל נשים שבו אירחה הקבוצה המפתיעה של הפועל ראשון לציון את אלופת העבר אליצור רמלה. הקהל שבא לצפות במשחק חרף המצב ספק אם ידע שהיחידה שהגיעה לאולם מצוידת בערכת חיטוי מלאה, זו שדרית המשחק מטעם ערוץ הספורט, מורן ברק. לו ידע, איש לא היה מופתע, שכן כולם יודעים שברק מנהלת חיים כפולים – שדרית בערבים ורופאה בימים.
לא בטוח שברק תקנה את ההקבלה הזאת, אבל בימים טרופים אלה היא רופאה במלחמה, שבהיותה אם לתאומות בנות שבע מנהלת את המערכה שלה מהבית. ברק למודת מלחמות, אבל מזווית אחרת לגמרי. זאת, כמי שהתייתמה בגיל חמישה חודשים מאביה, שנפל בהפגזה סורית ב־1974, בהתשה שאחרי מלחמת יום הכיפורים, ושילדותה המוקדמת עברה עליה בקיבוץ הגלילי סאסא, בצל האזעקות נוכח הקטיושות שנורו מלבנון.
ועכשיו הקורונה. ד”ר ברק היא חיילת בצבא טקדה, חברה שנוסדה לפני כ־240 שנים ביפן, שם המטה שלה עד היום, ואחת מעשרות שלוחותיה בעולם נמצאת בקריית אריה שבפתח תקווה. כמו טבע, מקבילתה הישראלית, מתמחה טקדה בייצור תרופות אותנטיות שפותחו אצלה, ובייצור תרופות גנריות שפותחו בחברות אחרות.
“החברה שלנו מגיעה לנושא הקורונה עם ניסיון רב במוצרי פלזמה, המופקים מתרומות דם”, מעידה ד”ר ברק. “פלזמה היא החלק הלבן־צהבהב בדם, המורכב רובו ככולו ממים, ופרט להם יש בו חלבונים שונים, כולל הנוגדנים, הנחוצים כדי להתגבר על הקורונה, כולל מינרלים ומלחים אחרים”.
לדבריה, לא מדובר כאן בתרופת פלא, שתוכנס למערכה תוך ימים, אלא מדובר בתהליך של יצירת חיסון סביל, שאמור להימשך תשעה חודשים עד שנה וחצי, עד שיתחילו להשתמש בו באופן יעיל ובטוח. “בתחום שלנו זהו תהליך קצר מהרגיל”, מסבירה ד”ר ברק. “בתהליך הזה מתבססים על נוגדנים שהופקו מדמו של תורם שכבר התמודד עם אותו וירוס והבריא ממנו לחלוטין. העברת נוגדנים אלה למי שחלה במחלה כמו קורונה אמורה לתת ‘בוסט’ למערכת החיסון שלו ומאפשרת לה להתמודד עם הנגיף בצורה היעילה ביותר”.
ד”ר ברק נותנת להבין שאל לנו לצפות שטקדה תשיג את הישועה מבין שלוחותיה ברחבי תבל דווקא מהשלוחה שלה במלאבס. “אצלנו לא עוסקים בייצור”, היא מבהירה. “אנחנו משתתפים במחקרים של טקדה, הרלוונטיים לחברה הישראלית ולרופאים הישראלים”.
בימים אלה, כמו רבים אחרים, היא עובדת מהבית. "מזה שבועיים אני עובדת בבית ובו בזמן אני עם התאומות שלי, דואגת שהן ימלאו את החוברות שקיבלו מבית הספר וייעזרו בחינוך הווירטואלי", היא מספרת. "כמו כן, אנחנו רואות יחד טלוויזיה, מה שלא מתאפשר בימים רגילים".
ברק הינה טיפוס הישגי משחר ימיה בקיבוץ הצופה אל כפרי לבנון. על שכמותה נאמר כי לספורט נולדה. מול הטרגדיה המשפחתית, שכללה הליכה מגיל רך לאזכרות בבתי קברות, מצאה את אושרה בספורט כאשר עדיין לא שיערה שתמצא את עתידה בתחום הרפואה.
“לאחר שבגיל שבע עברתי עם אמא לרחובות, שיחקתי שם קצת כדוריד וקצת כדורגל, גם שיחקתי כדורעף וטניס שולחן, ועד ששברתי את היד גם שחיתי”, היא מספרת, “אבל תמיד הכי אהבתי כדורסל, עם כל הכיף והמתח שיש בספורט הזה”, היא מספרת. “שיחקתי בקבוצות לגילים צעירים ותמיד כרכזת, כיאה למי שעוד כמה סנטימטרים לא היו מזיקים לה”.
לימים הוליכה אותה דרכה לאוניברסיטת תל אביב, שם היא החלה במה שהיא מתארת כ”רומן בהמשכים שלי עם הרפואה”. מסתבר שזה לא היה פשוט לה, “כשחוויתי את היופי ברפואה עם הקושי שבה”. קושי? אכן, לדבריה חסרה לה יצירתיות בעיסוק הזה ויותר מכך לקחה ללב את מה שכרוך בו. “לאחר שגדלתי סביב המוות של אבי בגיל 27, לא הסתדר לי להיתקל בעבודה במוות, ופעם אפילו פרצתי בבכי כשנפטרה מטופלת שלי”, מעידה ברק. “הפתרון מצדי היה ללכת על הצד הניהולי ברפואה, ובו מצאתי את מקומי”.
התרעות פיקוד העורף