יום שני לפני שבועיים. משחק צמרת בכדורסל נשים שבו אירחה הקבוצה המפתיעה של הפועל ראשון לציון את אלופת העבר אליצור רמלה. הקהל שבא לצפות במשחק חרף המצב ספק אם ידע שהיחידה שהגיעה לאולם מצוידת בערכת חיטוי מלאה, זו שדרית המשחק מטעם ערוץ הספורט, מורן ברק. לו ידע, איש לא היה מופתע, שכן כולם יודעים שברק מנהלת חיים כפולים – שדרית בערבים ורופאה בימים.

ברק (46) היא רופאה בחזית הקורונה. היא משמשת המנהלת הרפואית בשלוחה הישראלית של חברת טקדה (Takeda), ענקית התרופות היפנית הגלובלית, המשתתפת במרוץ אל החיסון נגד הנגיף שמאיים על העולם. כששידרה מראשון לציון בתשוקה אופיינית, למרות האיום המציק, לא יכלה לנחש שעונת הכדורסל תופסק לפני סיומה. “במשחק הייתה באוויר תחושה שאנחנו בסיטואציה יוצאת דופן, אבל איש מאיתנו לא רצה להאמין שזה הסוף”, היא אומרת.

לא בטוח שברק תקנה את ההקבלה הזאת, אבל בימים טרופים אלה היא רופאה במלחמה, שבהיותה אם לתאומות בנות שבע מנהלת את המערכה שלה מהבית. ברק למודת מלחמות, אבל מזווית אחרת לגמרי. זאת, כמי שהתייתמה בגיל חמישה חודשים מאביה, שנפל בהפגזה סורית ב־1974, בהתשה שאחרי מלחמת יום הכיפורים, ושילדותה המוקדמת עברה עליה בקיבוץ הגלילי סאסא, בצל האזעקות נוכח הקטיושות שנורו מלבנון.

“חיילת" בחזית

ועכשיו הקורונה. ד”ר ברק היא חיילת בצבא טקדה, חברה שנוסדה לפני כ־240 שנים ביפן, שם המטה שלה עד היום, ואחת מעשרות שלוחותיה בעולם נמצאת בקריית אריה שבפתח תקווה. כמו טבע, מקבילתה הישראלית, מתמחה טקדה בייצור תרופות אותנטיות שפותחו אצלה, ובייצור תרופות גנריות שפותחו בחברות אחרות.

“החברה שלנו מגיעה לנושא הקורונה עם ניסיון רב במוצרי פלזמה, המופקים מתרומות דם”, מעידה ד”ר ברק. “פלזמה היא החלק הלבן־צהבהב בדם, המורכב רובו ככולו ממים, ופרט להם יש בו חלבונים שונים, כולל הנוגדנים, הנחוצים כדי להתגבר על הקורונה, כולל מינרלים ומלחים אחרים”.

לדבריה, לא מדובר כאן בתרופת פלא, שתוכנס למערכה תוך ימים, אלא מדובר בתהליך של יצירת חיסון סביל, שאמור להימשך תשעה חודשים עד שנה וחצי, עד שיתחילו להשתמש בו באופן יעיל ובטוח. “בתחום שלנו זהו תהליך קצר מהרגיל”, מסבירה ד”ר ברק. “בתהליך הזה מתבססים על נוגדנים שהופקו מדמו של תורם שכבר התמודד עם אותו וירוס והבריא ממנו לחלוטין. העברת נוגדנים אלה למי שחלה במחלה כמו קורונה אמורה לתת ‘בוסט’ למערכת החיסון שלו ומאפשרת לה להתמודד עם הנגיף בצורה היעילה ביותר”.

מניין לכם שזה יוכל לעבוד ולהצליח?
“טקדה פיתחה כבר ב־2009 נוגדן נגד שפעת החזירים, מחלה דומה לקורונה שהצליחו להדביר אותה לפני שהפכה למגיפה עולמית כפי שהקורונה כיום”.

אגב, אם הזכרת תרומות דם, היכן זה יתבצע?
“זה יתבצע במעבדה מיוחדת שתוכשר לשם כך בג’ורג’יה שבארצות הברית. שם ייעשה בנוגדנים מיצוי כדי להביא אותם לריכוז גבוה יותר, אולי פי חמישה, בתהליך שנקרא ‘הייפר ניון גלובלין’”.

מורן ברק בחברת ״טקדה״. צילום: ״טקדה״מורן ברק בחברת ״טקדה״. צילום: ״טקדה״

ד”ר ברק נותנת להבין שאל לנו לצפות שטקדה תשיג את הישועה מבין שלוחותיה ברחבי תבל דווקא מהשלוחה שלה במלאבס. “אצלנו לא עוסקים בייצור”, היא מבהירה. “אנחנו משתתפים במחקרים של טקדה, הרלוונטיים לחברה הישראלית ולרופאים הישראלים”.

בימים אלה, כמו רבים אחרים, היא עובדת מהבית. "מזה שבועיים אני עובדת בבית ובו בזמן אני עם התאומות שלי, דואגת שהן ימלאו את החוברות שקיבלו מבית הספר וייעזרו בחינוך הווירטואלי", היא מספרת. "כמו כן, אנחנו רואות יחד טלוויזיה, מה שלא מתאפשר בימים רגילים".

ברק הינה טיפוס הישגי משחר ימיה בקיבוץ הצופה אל כפרי לבנון. על שכמותה נאמר כי לספורט נולדה. מול הטרגדיה המשפחתית, שכללה הליכה מגיל רך לאזכרות בבתי קברות, מצאה את אושרה בספורט כאשר עדיין לא שיערה שתמצא את עתידה בתחום הרפואה.

“לאחר שבגיל שבע עברתי עם אמא לרחובות, שיחקתי שם קצת כדוריד וקצת כדורגל, גם שיחקתי כדורעף וטניס שולחן, ועד ששברתי את היד גם שחיתי”, היא מספרת, “אבל תמיד הכי אהבתי כדורסל, עם כל הכיף והמתח שיש בספורט הזה”, היא מספרת. “שיחקתי בקבוצות לגילים צעירים ותמיד כרכזת, כיאה למי שעוד כמה סנטימטרים לא היו מזיקים לה”.

לדבריה, היא לא תכננה למנף את הרקע הספורטיבי שלה לשם קריירה טלוויזיונית. ברק הגיעה לשירות צבאי בגלי צה”ל מתוך ציפייה להשתלב בתפקידי עריכה, אך הוטל עליה להיות כתבת כללית בתחנה. היא הועסקה בכך עד שעמדו שם על זיקתה לספורט והעבירו אותה לשדר את התחום החביב עליה, עד שקודמה להיות עורכת חדשות הספורט הראשונה בתחנה הצבאית.
משם הייתה דרכה סלולה לערוץ הספורט, שאליו הצטרפה ב־1994, כשהיה עדיין בחיתוליו. את דרכה שם החלה כשדרית קווים במשחקים שמהם שידר יורם ארבל, עד שהגיעה לתפקיד העורכת הראשית של מהדורות חדשות הספורט בערוץ, וזאת עוד לפני פרק הרפואה בחייה.

לימים הוליכה אותה דרכה לאוניברסיטת תל אביב, שם היא החלה במה שהיא מתארת כ”רומן בהמשכים שלי עם הרפואה”. מסתבר שזה לא היה פשוט לה, “כשחוויתי את היופי ברפואה עם הקושי שבה”. קושי? אכן, לדבריה חסרה לה יצירתיות בעיסוק הזה ויותר מכך לקחה ללב את מה שכרוך בו. “לאחר שגדלתי סביב המוות של אבי בגיל 27, לא הסתדר לי להיתקל בעבודה במוות, ופעם אפילו פרצתי בבכי כשנפטרה מטופלת שלי”, מעידה ברק. “הפתרון מצדי היה ללכת על הצד הניהולי ברפואה, ובו מצאתי את מקומי”.

ובאשר לקורונה?
"ככל שאנחנו מעורבים בנושא הקורונה, חשוב לנו ביותר שזה יוכל לסייע גם לאנשים במדינת ישראל, לא רק כעניין גלובלי. עם זאת, אנחנו מבינים שעם חלקנו הצנוע אנחנו לא גיבורי הסיטואציה. חוסר הידע בתחום מטריד אותי. הרי כולנו משתוקקים וצמאים לנסות להבין קצת יותר. אני משתדלת להיות מעודכנת במידת האפשר כדי שאוכל לענות על שאלות של הפונים. נקווה שלא ניאלץ לחכות הרבה זמן עד פתרון הבעיה”.

מחכה כבר לחזור לפרקט?
"אני מתגעגעת אל השידורים כמו בכל תקופת פגרה שבהם אין משחקים. קורונה או לא קורונה, שידורי הכדורסל הן חלק בלתי נפרד ממני, לא פחות מהרפואה. בסך הכל אני מאוד אוהבת את הדברים שאני עושה".