עיר רפאים. באר שבע של סוף השבוע שחלף, עיר המונה קרוב לרבע מיליון תושבים, נראתה כמו סצנה מסרט אפוקליפטי.
בהלווייתו של אברהם ארושס בן ה־93, שייזכר כמת הראשון בבירת הנגב כתוצאה מנגיף הקורונה, משתתפים קומץ אנשים בבית העלמין החדש בעיר. בעיר ישנם 43 חולי קורונה, אך השיח ברשתות החברתיות ובטלפון (כי שיח ברחובות כבר אין) מנסה להתמקד בבת ה־79, עמוק בקבוצת הסיכון הראשית, שנדבקה בקורונה, אושפזה בבית החולים סורוקה – והחלימה ושבה לביתה.

בשוק העירוני של באר שבע, מקום שוקק חיים בדרך כלל, ימי שישי הם הימים של הרוכלים, הסוחרים, מוכרי הבשר, הדגים והירקות. נראה כי אין מי שמעז לצאת מפתח ביתו. מעט כלי רכב נראים בכבישי העיר המרכזיים, הפקוקים עד שעות אחר הצהריים. עמוס, בעל דוכן, יושב לצד מרכולתו ומספר כי ישנה ירידה בהכנסות של כ־80%.

נאור אטיאס, בעל אטליז, מעסיק שלושה עובדים. הם אורזים כדי לשלוח לבתי האנשים שהזמינו. בשר ועוף עד הבית. "אני חושב שיהיה קשה מאוד לצאת מזה", הוא מתנבא. "אנחנו נגיע לחורף הבא עם הקורונה".

עיר רפאים. באר שבע (צילום: יאסר עוקבי)
עיר רפאים. באר שבע (צילום: יאסר עוקבי)

ניידת בטיילת

גם צפונה משם, בתל אביב – בחופי הרחצה, בפארקים ובגנים הציבוריים – הייתה בסוף השבוע תנועה דלילה ביותר של עוברי אורח וכלי רכב.

רחוב יפת ביפו, שמדי יום שישי פקוק וסואן במבקרים, נראה הפעם כמעט שומם. "תוך חמש דקות נסעתי לאורך כל הרחוב", סיפר בצהריים נהג שהגיע מתל אביב לקניות.

הלקוחות שהגיעו לא נאלצו הפעם לעמוד בתורים האופייניים ומיהרו לעזוב את המקום לאחר שסיימו את הקניות. שוטרים בניידת משטרה שהוצבה סמוך לחוף ירושלים שבמרכז הטיילת בדקו את המעטים שעברו. שוטרת חמורת סבר, חמושה במשקפי שמש אטומים, סימנה לרוכב אופניים לעצור. "אני בדרך לעבודה במלון ביפו", הוא הסביר לה, נקב בשמו של המלון – וקיבל אישור להמשיך לדווש.

לעומתו, צעיר שסיפר לשוטרים שיצא לרכוב על אופניו כדי להתאוורר, נדרש לשוב במהרה לביתו שבמרכז העיר. היו חובבי ריצה, שהגיעו מאזור נמל תל אביב, וכאשר הבחינו בניידת המשטרה ביצעו פניית פרסה והמשיכו בריצה. הרצים למרחקים ארוכים שבהם נתקלו בשוטרים של משמר הגבול שמנעו בילוי בפארק הירקון.

טיילת תל אביב וחוף הים שוממים  (צילום: אבשלום ששוני)
טיילת תל אביב וחוף הים שוממים (צילום: אבשלום ששוני)

תושבת ותיקה בתל אביב, השוהה בבידוד, מצאה שיטה לתקשר עם הבן שלה. "אני יושבת במרפסת והוא יושב על כיסא בחצר במרחק של כשלושה מטרים. אנחנו יושבים ומדברים במשך כחצי שעה וככה אני שוברת את הבדידות", היא מספרת.

בבית כנסת ברחוב בן גוריון ברמת גן, שהיה סגור, נראו בליל שבת כעשרה מתפללים מחוץ לדלת הכניסה הנעולה. "אני גר כאן 60 שנה ועד לפני שבועיים המראות האלה נראו דמיוניים", סיפר תושב ותיק מהאזור.

הר של חלות

בפתח תקווה הפגינו התושבים אחריות ציבורית ומרביתם נשארו בבתיהם. הרחובות נראו מיותמים, כמעט ללא נפש חיה.
בשכונת אם המושבות היו תושבים שתיעדו ממרפסת ביתם מתפללים ובהמשך, ברחוב רוטשילד, הרשו לעצמם 16 מתפללים, שישה יותר מהמותר, להתאחד לתפילה בחצר מרכז תורני. לפחות הם שמרו על מרחק אחד מהשני.

פה ושם נצפו חובבי ספורט שלא יכלו להישאר יותר מדי בבית והרשו לעצמם לעשות סיבוב מהיר. היו בהם גם כאלה שיצאו למסלול ארוך האסור על פי התקנות, אולם היו לא מעט שהקפידו על קוצו של יוד וסבבו שוב ושוב את בניין המגורים שלהם. "כמעט השתגעתי", אמרה תושבת אם המושבות המורגלת בריצה למרחק של עשרה קילומטרים מדי יום.

בהרצליה התמקדו לא מעט תושבים בהגשת עזרה לזולת, בין היתר בחלוקת מזון מאורגנת וביוזמות מקומיות שונות בשכונות וברחובות. עשרות מתנדבות ומתנדבים הגיעו במכוניותיהם וקיבלו מעובדי העירייה שקיות ובהן ארוחות טריות לשלושה ימים, שחולקו לקשישים. תושבת שכונת נווה עמל יצאה ביוזמה עצמאית. היא אפתה הר של חלות וביום שישי עברו מתנדבים מבית לבית וחילקו אותן.

מי שעוד נהנו בהרצליה הם בעלי החיים, שאותם לרוב לא רואים בימי שגרה במקומות ההומים. בפארק העירוני למשל הסתובבו ברווזים ונהנו מהשמש ומהפארק הריק. ואצל השכנה רמת השרון ארגנו מסיבות מרפסות בשכונות השונות בעיר.