חיים בהמתנה: אנה, רופאה בת 42 מאזור המרכז, מנסה מזה שנתיים וחצי להיכנס להריון. בינואר היא ובן זוגה החלו טיפולי פוריות. "עברנו טיפול הפריה אחד שלא צלח, ובמרץ היינו צריכים להתחיל את הטיפול השני", היא מספרת. "בדיוק כשהייתי צריכה להתחיל, התקשרו מקופת החולים ואמרו שבגלל הקורונה זה נעצר בינתיים. הרגשתי רע מאוד כששמעתי את זה. הייתי כבר מוכנה, קנינו את כל התרופות שהייתי צריכה להזריק לקראת התהליך. המצב הנפשי שלי גם ככה היה מאוד עדין. הרגשתי כאילו לקחו לי את הסיכוי להיות אמא. אני ממש מתפללת שבקרוב זה יסתיים. זה הסיכוי האחרון שלנו, אחרת לא יהיו לנו ילדים".

איך עוברים עלייך הימים האלה?
"לא טוב. אני כל כך רוצה כבר להתחיל בטיפול ולקבל תשובות טובות. נפשית ממש לא קל לי. גם בן זוגי מרגיש לא טוב עם זה, אבל קצת יותר טוב ממני כי יש לו כבר ילדים ממערכת יחסים קודמת. לי אין ילדים. הוא מאוד מעודד אותי. כל התהליך הזה של טיפולי פוריות הוא לא פשוט. כשאמרו לי בפעם הראשונה שההפריה לא הצליחה, הייתי מיואשת. יצאתי מהעבודה, נסעתי הביתה ובכיתי כל הדרך".

מגיפת הקורונה טלטלה כל חלקה טובה בחיינו. נושא שפחות הגיע לאור הזרקורים הוא טיפולי הפוריות שהוקפאו לעת עתה באופן גורף על ידי משרד הבריאות מכמה סיבות, בהן העומסים הכבדים בבתי החולים והחשש להדבקת מטופלות. למרות הבנת המצב, עבור המטופלות המייחלות להרות ולהפוך לאמהות, זו הייתה בשורה לא פשוטה.

טיפולי פוריות (צילום: אינגאימג)טיפולי פוריות (צילום: אינגאימג)
כ

"מצד אחד, אנחנו מבינות את המצב, מבינות שזה מסוכן, מסכן אחרים, וצריך גם להשאיר זמינות למקרים הדחופים שצריך לטפל בהם בעקבות הקורונה. אבל יחד עם זאת, כשאת מוכנה נפשית ונמצאת באמצע סדרת טיפולים, זה לא פשוט", אומרת דריה שרביט (43), פסיכולוגית קלינית מבאר שבע.


היא רווקה, אם לילד בן שנה וחצי. שנה אחרי שבנה נולד החלה שרביט בניסיונות נוספים להביא ילד לעולם. היא עברה שלוש הפלות רצופות, הייתה אמורה להתחיל סבב רביעי של טיפולים, אך נאמר לה להפסיק. "רק התחלתי שבוע של זריקות לקראת שאיבת ביציות, ואז זה הופסק", היא מספרת. "התחושה היא תסכול, גם מבחינה כלכלית. כל סט כזה של זריקות, עם ההנחה של קופת חולים, עלה לי 900 שקלים. התסכול הוא לא פשוט גם מבחינת המחשבה שאת יודעת שהשעון הביולוגי שלך ממש על הקצה. זה לא שאת יכולה לומר 'אחרי החגים', כי את בעצם לא יודעת מתי זה ייגמר. את לא יכולה להגיד לגוף שלך 'בוא נקפיא את ייצור הביציות עד שהקורונה תסתיים'".

איך את מתמודדת עם המצב?
"זו המון עבודה עצמית, זה לקבל את המצב כמו שהוא, כי זה לא תלוי באף אחד. זה גם להתמודד עם המחשבה שאולי לא יהיה לי עוד ילד, וזה לא דבר פשוט. טיפולי פוריות זו לא פריווילגיה, זה לא טיפולי יופי. זה עניין של חיים. אני רוצה שהבן שלי לא יגדל לבד, והזמן הזה הוא קריטי בשבילי".

קריעת ים סוף

"האגודה הישראלית לחקר הפוריות (איל"ה) בראשותו של פרופ' אדריאן שולמן, כתבה נייר עמדה בנושא טיפולי פוריות בעידן ימי הקורונה", מספרת ד"ר עינת שלום־פז, מנהלת היחידה להפריה חוץ־גופית במרכז הרפואי הלל יפה בחדרה. "שלחנו את ההמלצה הזאת למשרד הבריאות, וב־22 במרץ נכנסו לתוקף הנחיות משרד הבריאות להימנע מטיפולי פוריות והפריה ולא להתחיל טיפולים חדשים. ההנחיות האלה מבוססות על המלצות האיגודים האירופיים והאמריקאים לאור התפשטות הוירוס קורונה".

ד''ר פז שלום (צילום: דוברות הלל יפה)ד''ר פז שלום (צילום: דוברות הלל יפה)


מהי בעצם הסכנה בטיפולי פוריות בזמן קורונה?

"הפריה חוץ־גופית (IVF) היא לא טיפול מציל חיים. אם נעשה טיפולים שיכולים להסתבך בעקבות הווירוס ולגרום ללידות מוקדמות, מומים, הפלות וכדומה, אז יצא שכרנו בהפסדנו. בנוסף לכך, רצינו למנוע עומס בבתי חולים. לפעמים בבוקר יש עשרות נשים שממתינות לעמדות האולטרסאונד, לבדיקות הדם לקראת התהליך. לא רצינו שיהיו התקהלויות כאלה. המטרה היא להפחית הדבקה. ולכן מה שכן המליצו, שרק מי שכבר הייתה בזמן קבלת ההחלטה בשלב מתקדם של טיפול, אז לפי שיקול דעת הרופא יחד עם המטופלת יש לבחור אם נכון יהיה להחזיר את העוברים לרחם או לא. אני בחרתי להסביר למטופלות שעדיף לא להחזיר, אלא להקפיא את העוברים ולהמתין עד שהמגיפה תסתיים".

איך מסבירים דבר כזה לנשים?
"כל שיחה שבה שוחחתי עם נשים והסברתי שיהיה נכון להפסיק כרגע את הטיפול הייתה קריעת ים סוף. זה ממש להיתקל בבכי שלהן, אבל מסבירים להן את המציאות. לכולנו משהו נתקע והשתבש בחיים בעקבות הקורונה. לחלק מהמטופלות המלצתי להשלים בדיקות שחסרות בזמן הזה, לקחת כל מיני תוספי תזונה. כולנו נמצאים פה בסוג של חוסר אונים. המטרה היא משותפת לנו, הרופאים, ולנשים, אבל עדיף לא לקחת סיכונים בתחום הזה. לכל מי שפונה אלינו – נשים שכבר החלו טיפולים או כאלה שטרם החלו – אנחנו עושים שיחות ייעוץ מקוונות. אם אפשר, מנסים לעזור לקדם את התהליך על ידי הסברים בטלפון, פתיחת תיק ראשוני, הכוונה לכל מה שצריך".

המלצה זהה להפסקת טיפולי פוריות בזמן קורונה התקבלה גם מהמועצה הלאומית לרפואת נשים, נאונטולוגיה וגנטיקה. "המועצה, בראשותו של פרופ' אליעזר שלו, התכנסה פעמיים דרך אפליקציית זום והחליטה שצריך לקבל את ההמלצות של האגודות האמריקאיות והאירופיות לפוריות, שאמרו שצריך להפסיק את כל טיפולי הפוריות", מספר חבר המועצה, פרופ' שלמה משיח, מומחה בתחום הפוריות וחלוץ הפריות המבחנה בישראל. "ההמלצה שלנו נשלחה למשרד הבריאות שכאמור אימץ גישה זו. ההתפתחויות של הקורונה הם כמו צונאמי: בכל פעם, בכל תחום, נתקלים בהנחיות מחמירות יותר. טיפולי הפריה חוץ־גופית מצריכים סמיכות בין רופאים ומטופלים. נכון, אפשר להתגונן, אבל ביחידות IVF לא תלבש לבוש מיגון כמו במחלקות קורונה. כמו כן, אם זו לא הצלת חיים, אנשי רפואה יגידו שהם לא מוכנים להסתכן. יכול גם מאוד להיות שאת צוותי חדרי הניתוח יצטרכו במחלקות האחרות. לכן יש היגיון בהמלצות ובהחלטה להפסיק בינתיים את הטיפולים".

אילו שיקולים נוספים היו בהמלצה שלכם?
"אם למשל אישה חולת קורונה שעדיין לא גילו אצלה את המחלה מקבלת הרדמה לצורך שאיבת ביציות, הליך ההרדמה עלול להסתבך כהוגן ולהדביק את כל הצוות, את הרופא הגניקולוג, את האחיות. יש גם סוגיה נוספת בסימן שאלה אדיר: מה קורה לאשה בהריון אם היא חולה בקורונה? מה עושה הקורונה להריון וליילוד? נכון שאם רוצים להיות אופטימיים אז מסתמכים על מספר הריונות שהיו בסין שבהם האם לקתה בקורונה בהיותה בהריון, אבל התינוק יצא ללא עדות למחלה וגם לא נמצאו במי השפיר עדויות לנגיף. אבל זה לא מחקר רציני. אי אפשר לסמוך על כמה מקרים בודדים. במגיפת הסארס למשל זה כן השפיע על ההריון. לכן אני מוצא היגיון בהחלטה הזאת ותמכתי בה".

פרופסור שלמה משיח (צילום: יח''צ)פרופסור שלמה משיח (צילום: יח''צ)


מה לגבי תחושות המטופלות?
"כיום המדינה מאפשרת ומממנת טיפולי פוריות לנשים עד גיל 45 (כשמדובר בביציות שלהן) עד הולדת שני ילדים. ביטוחים מסוימים בקופות חולים נותנים השתתפות גם ללידת הילד השלישי. אם מדובר באישה בת 30, אז גם אם תחלוף עכשיו חצי שנה עד שהקורונה תסתיים, הסיכויים שלה לא באמת פוחתים. אבל כשמדובר באישה בת 40 ויותר, הסטטיסטיקה מדברת על כך שכל שנה שחולפת מורידה את סיכוייה בכ־50%. אם תהיה התכנסות נוספת של המועצה, אציע לעשות רשימת חריגים. אולי למשל, שיחידה אחת פרטית או ציבורית תעשה את הטיפולים לנשים האלה עם מיגון מתאים לצוות. מפני שלא רואים את הסוף של משבר הקורונה, כן צריך למצוא את הדרך לעזור לאותן הנשים שזה אולי הסיכוי האחרון שלהן. למשל לנשים בנות 44 וחצי הקופות צריכות להבטיח שישמרו את הזכות לטיפול גם מעבר לגיל 45, כי עכשיו זה נעצר בגלל הקורונה".

פרופ' משיח מעריך שכ־5,000 נשים נמצאות בטיפולי פוריות בישראל. בימים אלה הוא מצא דרך מקורית לסייע למי מהן שתחפוץ בכך. "לפני כשבוע וחצי פרסמתי פוסט בפייסבוק שאני מוכן לייעץ לנשים דרך הטלפון ללא תשלום", הוא מספר. "אני מנסה לעזור להן, לתמוך, לפעמים גם נותן עצות פרקטיות על אודות טיפולים. הן מאוד מעריכות את העובדה שיש להן הזדמנות לקבל את העצות ממי שנחשב לחלוץ הפריות המבחנה בישראל".

חלום שמתרחק

ל', בת 44 מאזור המרכז, רווקה ללא ילדים, החלה לפני ארבע שנים סדרה של הזרעות באחד מבתי החולים בארץ. אחרי שש הזרעות שלא צלחו היא עברה להפריה חוץ־גופית. עד כה היא עשתה ארבעה טיפולים. "הטיפול הראשון כן צלח, נכנסתי להריון, אבל לצערי הייתה הפלה בשבוע השמיני", היא מספרת. "בשאר הטיפולים לא נקלטתי להריון. באחרונה לקחתי פסק זמן של כשנה מהטיפולים, גם בגלל היבטים כלכליים. המדינה אומנם מממנת את הפרוצדורה של ההפריה עצמה, אבל יש תרופות שעולות אלפי שקלים אחרי סבסוד, ואם את לוקחת רופא פרטי מתווספים עוד אלפי שקלים. עכשיו בדיוק התכוונתי לחזור לטיפולים, ופתאום בגלל הקורונה זה תקוע. זו בשורה לא סימפטית עבורי. גם ככה אני על הגבול מבחינת הגיל. כל יום שעובר זה הופך להיות יותר קריטי. הקורונה מרחיקה אותי מהחלום שלי. זה די מלחיץ, בעיקר חוסר הוודאות. אין פה מועד לסיום".

"קשה לתאר את התחושה", מוסיפה שגית סאלח, מאור עקיבא. בעוד חודש ימלאו לה 44. היא רווקה, אמא לילד בן שנה ושמונה חודשים. את בנה הביאה בתהליך הפריית מבחנה במרכז הרפואי הלל יפה. באחרונה חזרה לשם, כדי להביא אח או אחות לבנה. "בלידה הראשונה עברתי ניתוח קיסרי, אז הייתי צריכה להמתין שנה כדי לנסות להיכנס להריון נוסף", היא מספרת. "חזרתי לטיפולים לפני כחצי שנה. עברתי שני מחזורי טיפול שלא צלחו. כל טיפול כולל הזרקה של הורמונים, מעקב, שאיבת ביציות, החזרת עוברים, המתנה של שבועיים לקבלת התשובה. עכשיו הייתי לקראת הסבב השלישי של הטיפולים. נותרו לי שלושה עוברים מוקפאים מסבב הניסיונות השני והיו צריכים לבצע החזרת עוברים. הזרקתי, לקחתי הורמונים, הגוף היה מוכן".

אבל אז נודע לך שזה לא הולך לקרות.
"אין מילים לתאר את הרגישות והאכפתיות של הצוות. אבל ההודעה עצמה מאוד העציבה אותי. כבר הייתי מוכנה להחזרת העוברים. זה כמו להגיע לארץ המובטחת ולא להיכנס אליה. מצד אחד אני מבינה את המצב. מצד שני, זה מאוד מאכזב. מי יודע כמה זמן תימשך הקורונה הזאת? אני מפחדת לפספס את ההזדמנות".