הממשלה צפויה לאשר היום (רביעי) את החלטתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לפיה משפחות שכולות לא יוכלו להיכנס לבתי העלמין ביום הזיכרון, זאת כחלק מהמאבק בנגיף הקורונה. ורדה פומרנץ, קצינת נפגעים בדימוס, ואם שכולה ממבצע צוק איתן התייחסה בראיון ב-103FM להחלטה הצפויה ולדבריהם של חלק מהמשפחות - שהודיעו כי יגיעו לבית העלמין גם אם יהיה איסור: "אני לא יכולה לומר שאני חצויה, אני יכולה לומר בביטחון שאני מכבדת, מחבקת ומבינה כל עמדה של כל מי שהוא ממשפחה שכולה. באותה משפחה הדעות חלוקות". היא הוסיפה בשיחה עם גולן יוכפז וענת דוידוב כי "אני מוצאת, מכירה, אני חושבת, שאני בחודש האחרון בסוגיה הזאת מיום שנתקבלה ההחלטה שוחחתי עם עשרות, בשביל לא להגיד מאות, משפחות בסוגיה הלא פשוטה הזאת".

התקשרו להתייעץ איתך בנושא?
"אני לא יכולה להגיד להתייעץ. אני בקשר עם עשרות משפחות שכולות, עם מאות אני בקשר. טיפלתי במשפחות, אני בקשר איתן עד היום, תקופת הקורונה קשה למשפחות השכולות פי כמה וכבר חודש ימים ויותר מאז שנתקבלה ההחלטה שגם את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה לא יקיימו השנה בבתי העלמין".

מה רוב הדעות ששמעת?
"אני מוכרחה להודות שאין כאן רוב. באפן טבעי, מי שפונה אליי זה דווקא אותם אנשים שכועסים. אני עצמי מצאתי את עצמי פונה לאנשים שראיתי איך הם כותבים בקבוצות הוואטסאפ וראיתי את מה שהם כותבים בדם, ממש האותיות היו אדומות מכאב. אולי גם מצלצלים להתבלט, אני פחות חושבת. מצלצלים בדר כלל מה אני אומרת או מה דעתי".

"שמעתי את אותם אנשים שאומרים למה אתם אומרים לנו לא ללכת, ואני מול הסוגיה הזאת שהיא שולית בעיני, ואם לא היו אומרים אז זה כן בסדר?", אמרה פומרנץ, "אני חשבת שבאמת צריכה הייתה להתקבל החלטה, זו החלטה שאיננה נובעת מגחמה חלילה". היא הסבירה כי "התקבלה החלטה שאומרת, אם נפתח את בתי העלמין, ואני הייתי, אין כמעט בית עלמין שלא הייתי בו, אנחנו מכניסים לסיכון גדול את ההורים עצמם, את האחים, את האחיות. את כל אלה שיבואו".

דוידוב: מעבר לגרעינית, אבל הוא אבל כל יום וכל דקה וכל שעה. בוא נצרף את אליפז בלואה (אב שכול ממלחמת לבנון השנייה). 
יוכפז: אמרת כאן בראיון לפני יומיים מבחינתי זו משימה זה מה שהבן שלי היה רוצה שיקרה, יהיה מה שיהיה. גם הבוקר?
בלואה: "אני גם הבוקר אומר את זה, לצערי, אני חושב שנגעתם קודם בנקודה הזאת. כל אחד צריך ורשאי להחליט מה שהוא רוצה. מי שחושב שזו סכנה בימים האלה של הקורונה, אז שיחליט שהוא לא בא, שיחליט שהוא בא לפני כן, זה בסדר, זה מקובל. אבל אני חושב שההחלטה להגיד לנו לא, החלטה שהתקבלה כבר לפני חודש, למרות שהתנאים השתנו במהלך החודש הזה. לפני חודש הייתה אי ודאות מוחלטת, היום אנחנו יודעים שכול מה שהלכו עלינו אימים לא בדיוק התרחש. אני חושב שמי שרוצה שילך, כמו שאמרתי יש בתי עלמין מאוד קטנים שאולי יהיה שם 10-20 אנשים כי יש 4-8 חללים".

אבל יש גם בתי עלמין ענקיים.
"גם אם בבתי העלמין הגדולים שזה הר הרצל, חיפה, תל אביב, אנחנו יודעים שברובם יש חללים שאין כבר משפחה גרעינית. 70% מהנופלים שלנו היו עד שנת 1975, יש מעט מאוד, אפשר היה לחלק את זה למשמרות. אם היו יושבים על הסוגיה וחושבים איך למצוא פתרון יצירתי - היו מוצאים את זה. אני חושב שהסכנה ללכת לסופרמרקט לקנות לחם בצפיפות שיש היא הרבה יותר מאשר תהיה הצפיפות בבית העלמין. הרי בבתי העלמין הקטנים ילכו לשם אנשים, כי המשטרה לא תהיה בכל מושב, קיבוץ, פריפריה או ערים קטנות".

אתה יכול לנסות להעריך מה יקרה בהר הרצל?
"אני יכול להעריך. אם היו יושבים על הסוגיה ומחלקים את זה בארבע משמרות בבתי העלמין הגדולים, היו לפני שלושה שבועות דרך 'יד לבנים' שואלים איזה משפחות חושבות שהן רוצות להגיע, לתת אפשרות, אז היו יודעים למפות את זה. יש לנו יכולות גם טכנולוגיות גם ממוחשבות בשביל למצוא את הפתרונות האלה". 

ורדה, מישהו לא ניהל את זה כמו שצריך?
"לא, אנא מכם אלא תתחילו עם נושא המחלוקות והביקורת תאמינו לי זה הדבר האחרון שאני וכל משפחת השכול צריכה בימים האלה. אני את בבתי העלמין מכירה היטב, שנים עסקתי בשכול ואני עד היום מחוברת לזה, ובינתיים הפכתי לאם שכולה. אני עשרות שנים למדתי ממשפחות שכולות שיום הזיכרון לא 'נועד עבורנו', ככה היו אומרות לי , למה לא עבורנו? כי לנו יש כל יום הוא יום זיכרון. אז למה יום הזיכרון נועד? יום הזיכרון שעושים אותו בטקסים ואירועים מכובדים, ורק מילים טובות יש לי תמיד על הכול, נועד כדי שעם ישראל כולו, כל אזרחיו, יזכרו ויכבדו ויוקירו את אלה שבזכותם יש לנו מדינה, ושהם אלה שהם חלק ממגש הכסף עליו היא ניתנה. זה הרי היום בו אומרים לכל עם ישראל – 'עמדו את שתי דקות הדומייה'. אני כל יום, לא רק אני ורדה אלא בשם מאות משפחות, יש לנו כל יום יום זיכרון".

טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בהר הרצל, ארכיון (צילום: הדס פרוש , פלאש 90)טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בהר הרצל, ארכיון (צילום: הדס פרוש , פלאש 90)

פומרנץ הוסיפה עוד: "ההחלטה הזאת אני מאמינה, אולי כי לי קל לקבל החלטות, אלופי משנה למדו כנראה גם לעמוד תחת החלטות שניתנות, הרי החלטה זו ניתנה כדי לשמור על אותו עם ישראל. מי שהיה בבתי העלמין הצבאיים, 52 כאלה יש, יודע שזו משימה בלתי אפשרית, גם במשפחה גרעינית". היא הגיבה לדבריו של בלואה ואמרה כי "מי שחושב שאין למשפחות העבר, אני מכירה רבים, קרבת דם ראשונה, משפחה גרעינית של משפחות מ-67' ומ-58', ואם לא הורים, זה אחים, אז את זה בוודאי צריך להוריד, זה לא מה שנדמה".

האם השכולה תקפה וציינה - "לא נעים לי לומר שלמי שנותנים ללכת לקנות לחם - אני מבינה את זה. העובדה שאני אעמוד דווקא ביום הזיכרון, אני כמשל, על יד הקבר של הבן שלי, סליחה על הבוטות, היא לא תחזיר לי את הילד שלי. אז תמצאו, אתם אזרחי מדינת ישראל, כמובן אני לא אומרת את זה למר בלואה, אבל תמצא מדינת ישראל את הדרך לכבד את הנופלים ואת בני משפחותיהם ביום הקדוש והמיוחד הזה מבלי שמסכנים את החברים של הנופלים, את המשפחות של הנופלים".

"אגב, לפני חודש ימים כשנתקבלה ההחלטה נמצאו דרכים מכובדות וראויות שכן תכבדנה בטקסים ראויים, אז לא נעמוד ליד הקבר. דעו לכם, לי יש קבר יחיד, הילד שלי קבור 100 מטר מהבית שלי, אני על פי כל קריטריון יכולה לעשות שם את התפילה בזמן הצפירה ושיעמדו על פי החוק, ואני אמרתי לאותן משפחות שאמרו לי – 'עם כיתת יורים יוציאו אותי' שאני כאות הזדהות מוכנה לא לצעוד את 100 המטרים עם המסכה לעבר הילד שלי, אבל חשוב לי לומר שעשרות משפחות שהיו בדעה מאוד קיצונית, בתחושה של פגיעה שלא נותנים להם להגיע לבית העלמין, חזרו בהן ואמרו – 'אנחנו לא נפר את החוק'", הוסיפה, "אני קוראת לכל מי שדעתי חשובה בעיניו, אנא מכם תכבדו את ההחלטות. אנחנו מדינה דמוקרטית, אנחנו מדינה שיודעת לכבד את נופליה, ועד יום הזיכרון יש למדינה מספיק זמן, לא בביקורת לי אין שום ביקורת, למצוא דרכים יצירתיות שתכבדנה את הנופלים ותאפשרנה למשפחות להגיע, לאו דווקא בשעה 11 בצפירה. אני חושבת שזו הדרך,  דרך של חיבוק ולא דרך של כעס. כאב ומחלוקות - מזה שבענו".

אליפז, מילה לסיום?
"אני מכבד כל דעה אבל כמו שורדה, אמרה היו צריכים לתת לנו להחליט, אני אגיע כי אמרתי שבשבילי זה סמל להיות שם. זו ההחלטה".