החזרה לשגרה במערכת החינוך התקבלה בתגובות מעורבות, בעיקר בקרב הורים לילדים בחינוך המיוחד, שהיו בין הראשונים לחזור אל ספסל הלימודים, אך במתווה שנתפס בעיני הורים רבים כחלקי ולא מספק. שרית שיר, אם לילדה הלומדת במסגרת החינוך המיוחד, התראיינה היום (שלישי) בתכנית איפה הכסף בהנחיית ענת דוידוב ב-103FM וחלקה את הקשיים: "הסיפור על החזרה הוא סוג של פייק ניוז. הם קוראים לזה חזרה לשגרה, וזה לא נכון. בהתחלה דובר על יום בשבוע ל-3 שעות, ובלי הסעות, זה מסבך את העניינים והופך את זה לבלתי אפשרי".
שתפי אותנו בבעיה שלך.
"הבעיה שלי היא שכל הסיפור של חזרת החינוך המיוחד לפעילות הוא בעצם סוג של פייק ניוז. הם קוראים לזה חזרה לשגרה, אבל זו לא חזרה לשגרה. דובר על חזרה מיד אחרי פסח, אבל גילי, הבת שלי, לא הלכה לבית הספר מאז. בהתחלה, דובר על יום בשבוע לשלוש שעות ובלי הסעות, ובחינוך המיוחד זה לא רלוונטי בלי הסעות. בית הספר של הבת שלי נמצא בקצה השני של העיר, ומבחינתי אם אני אצטרך לקחת אותה ולהחזיר אותה אני אבזבז את כל הזמן שלי על הנסיעות.
והילדה עד היום יושבת בבית?
"עד היום היא יושבת בבית, ומטפסת על הקירות. היא מתחרפנת וזקוקה למסגרת, וגם כשתחזור לבית הספר, אם תחזור, אין טיפולים פרא רפואיים, זאת אומרת שאין באמת חינוך מיוחד, זה סוג של בייביסיטר. אף אחד לא נותן לנו הסברים מתי באמת ומתי זה באמת יסתדר".
תגובת עיריית תל אביב אומרת שמשרד החינוך יוזם מתווה הסעות חדש, שאומר שיש להכפיל ואף לשלש את מספר ההסעות, ובכל הסעה יהיו שלושה תלמידים ומלווה בלבד, זאת בהתאם להנחיות של משרד הבריאות. על פי המתווה, הרשויות יממנו את עלות הפיצולים. זאת אומרת שהעירייה תאלץ לממן 70 אחוז מעלות הפיצול. זה יעלה לרשויות הרבה יותר, לכן הן מחכות שמשרד ראש הממשלה או משרד האוצר יתנו להן את הפיצוי. יש כאן בעיה. התשובה הזו מספקת אותך?
"התשובה הזו לא מספקת אותי בכלל. המלחמות האלה על גבם של הילדים שלנו לא הוגנות, ואפילו ציניות. זה הופך את הילדים של החינוך המיוחד לקורבנות, לילדים שקופים. הילדים שלנו, יותר מכל ילד רגיל זקוקים למסגרת, לשגרה, ולטיפולים. הרגרסיה מאוד משמעותית, מאחר שהיא לא מקבלת טיפולים היא מסתובבת בבית וצועקת מתסכול. אנחנו יוצאים לטייל, והיא רואה ילדים, והיא מסתכלת עליהם בעיניים קלות, היא כל כך צמאה למסגרת, וזה שובר לי את הלב. אני לא יכולה להסביר לה למה היא לא יכולה להתקרב לילדים. אני מנסה להסביר לה על הקורונה, וזה לא אומר לה כלום, זה חסר משמעות מבחינתה. היא ילדה שיודעת ואוהבת להביע רגש, וקשה לה לא להתקרב. היא פשוט רוצה מסגרת.
כמה שעות הבת שלך הייתה במסגרת?
"היא הייתה כל יום עד השעה 18:00 בערב, וזה משמעותי. כרגע היא מטפסת על הקירות בבית, ולא יודעת לבטא את מה שהיא מרגישה. היא החלה לאכול את החולצה שלה, ואני צריכה להחליף לה חולצה כל שעתיים מרוב שהיא מרטיבה אותה. זה דברים שבעבר כבר התגברנו עליהם, ועכשיו הם חוזרים שוב".