המסעדנים מוחים: השף עומר מילר פתח היום (שבת) את מסעדת ההמבורגרים שבבעלותו, "סוסו אנד סאנס", שברחוב דיזנגוף בתל אביב. במסגרת הפתיחה המחודשת, הציב גם שולחנות וכיסאות ללקוחות, חרף איסור משרד הבריאות, שעדיין עומד בעינו. מילר עשה זאת כאקט מחאה, בו ביקש להשמיע קולו ביחס למה שהוא מכנה אפליה בשל אי מתן אפשרות לתת ללקוחות לשבת במסעדות ובבתי הקפה, בעוד אנשים נמצאים בהמוניהם בחופי הים ובמקומות ציבוריים. 

סועדים במסעדת סוסו אנד סאנס (צילום: אבשלום ששוני)סועדים במסעדת סוסו אנד סאנס (צילום: אבשלום ששוני)

סועדים במסעדת סוסו אנד סאנס (צילום: אבשלום ששוני)סועדים במסעדת סוסו אנד סאנס (צילום: אבשלום ששוני)

משעות הצהריים, עשרות סועדים פקדו את המסעדה של מילר, ולראשונה, לאחר חודשיים של סגר, התיישבו ואכלו במקום. בשעה 18.00 בערב, המסעדה המשיכה לפעול, אך הכיסאות הוצאו. "המטרה היא לעורר מודעות למצב של המסעדנים, לכך שנשכחנו. זו סיטואציה אבסורדית בה מותר להצטופף על המדרכה, אבל לא לאכול במסעדה בבטחה", ציין מילר בפוסט שהעלה בחשבון הפייסבוק שלו, אותו חתם במילים: "תודה לכולכם, על התמיכה, ההגעה, הפרגון. אמן ונהיה בריאים ותוחזר השפיות למציאות חיינו".

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 

היו לי יומיים קצת עמוסים (אולי שמתם לב במקרה) ויצא שכמעט שכחתי שבחצות בדיוק אני בן ארבעים. בשום תרחיש שניסיתי לנבא מה צופן העתיד לא העלתי בדעתי איזה משבר גיל הארבעים מצפה לי. שנה בה פתחתי סניפים, סגרתי חלקם, הייתי בשני החופים ללא הפסקה, נולדו לי פאקינג תאומים, ולקינוח מגפה עולמית שמתרחשת אחת למאה שנה. בקיצור, לא היה זמן לכתוב ככ ברכה ליומהולדת ארבעים. לפני שלוש שנים בדיוק בתאריך הזה, בשעה הזו, העליתי ברכת יומהולדת שכתבתי לעצמי (חולה על זה). נדמה לי שלא הרבה השתנה. עוד מעט יומהולדת כתבתי משהו: אני זוכר את היום שהפסיק להיות אכפת לי. הוא היה אף פעם. זה היה יום שמח והפסיק להיות אכפת לי. הפסיק להיות אכפת לי ממבקרים שבשביל עוד הקלקה שחטו לי את האמא על חדר האוכל ושולחן, הפסיק להיות אכפת לי ממה יגידו חברים ולקוחות על המסעדות שנסגרו, אני זוכר את היום. הוא היה אף פעם. ובאותו היום, היום בו לא היה אכפת לי, הלכתי עם הראש אל הים, מחזיק המבורגר ביד אחת ואת הביצים שאבדו לכמה אנשים שאני מכיר בשנייה, הסתכלתי על הגלים ודיברתי אליהם. הם לא ענו (בואו, בכל זאת גלים). ועכשיו אני לכאורה כבר ילד גדול, או ככה אומרות הברכות שאתם ממטירים, וכבר לא אכפת לי, או כך לפחות שיקרתי לעצמי. לא באמת תכננתי שככה תראה השנה האחרונה, לא כך תכננתי שתראה השנה הקרובה, אבל אם יש משהו שלמדתי השנה (משפט שאומרים רק כאלה שמבוגרים באמת) זה שאין אמת אחת ויש תמיד דרך נוספת, בכל מקום בו קיבלת סטירה, יש גם יד שפעם ידעה ללטף ואפשר להסתכל על תמנונים כסכנה או כמנה ממש טעימה (דקה על הפלנצ׳ה, מלח גס, לימון, שמן זית זהו). והיום, היום זה היום שאתם מראים לי שאכפת לכם, ואני מנסה להתמודד עם זה איך שאני מסוגל, להתעלם. לעשות כאילו לא אכפת לי, כך אעשה כשגם יבואו הביקורות על המסעדה החדשה, כך אעשה גם כשיפתחו עוד ועוד סניפים של סוסו, כך אעשה בכל פעם שאעשה משהו ציבורי אחר: לא יהיה אכפת לי. או כך אשקר לעצמי. והיום הזה יהיה אף פעם ❤

A post shared by Omer Miller (@omermiller) on

בכניסה למסעדה מדדו חום לנכנסים, והוצבו סימונים על המדרכה לשמירת מרחק של שני מטרים בין אחד לשני בתור. אחד מהלקוחות סיפר: "כבר חודשיים חיכיתי לרגע שנוכל לשבת ליד השולחן ולאכול. הגיע הזמן שיאפשר למסעדות ובתי הקפה לפתוח. מה עדיף? שילכו לשבת בכיכר ללא שמירת מרחק, ויאכלו בצפיפות ברחוב?".

בעלי בתי קפה ומסעדנים הזהירו שבכוונתם לפתוח את העסק ב-1 ביוני, גם אם משרד הבריאות לא יאשר את הפתיחה. החשש הגדול של המסעדנים, בתוכם רבים שלא יוכלו להתאושש מהמשבר הכלכלי הקשה, הוא כי במידה ולא יתירו להם לפתוח מחדש את בתי העסק ולאפשר לסועדים לשבת במקום, עשרות אלפי עובדים שתקופת החל"ת שלהם מסתיימת - יפוטרו.