עובד מעבדה לבדיקות קורונה שוחח היום (ראשון) עם ענת דוידוב ב-103FM, שיתף בסדר יומו והסביר מדוע הוא סובל מכאבים חזקים בתום כל משמרת.
איפה אתם עובדים?
"סקטור עובדי המעבדות נמצא גם בבתי החולים, גם במעבדות של קופות החולים שהן מעבדות ארציות, 'מגה לאבס'".
ספר לנו על סדר היום שלך.
"אתמול, קמתי בשעה 7 בבוקר, נסעתי לעבודה. מתארגן, עולה על בגדים".
מה זה אומר 'עולה על בגדים'?"בגדים רגילים, בתור התחלה זה חלוק. נכנס לעבוד ואומרים לי שיש יום עמוס, זה אומר בסביבות ה-1,500-1,000 דגימות שצריך לבצע".
של קורונה?
"כן. מאותו רגע, פחות או יותר, אני עולה על מיגון מלא ונכנס לחדר מיוחד שאפשר לעבוד בו עם הנגיף בצורה שלא תזהם את הסביבה. אני לא יוצא ממנו במשך 16 שעות, למעט אולי הפסקה אחת של רבע שעה".
16 שעות אתה עובד רצוף?
"כן".
אין שבת אין חג אין כלום.
"בסוף, בשורה התחתונה, הבדיקות האלה מצילות חיים".
זה נכון ללא ספק וגם אני לא רוצה לקחת חלק בוויכוח האם צריך או לא צריך לבצע בדיקות. אבל העובדה היא שאתם שם כדי לבצע את הבדיקות הללו, איך זה מתבצע? אתה בתוך בגדי הניילון, עטוף מהקודקוד עד כפות רגליים.
"בסביבות ה-3 שכבות עליך, חום אימים, כל המשקף מגן הופך להיות בעצם אדים, בקושי רואים משהו. חם בצורה לא הגיונית, כל הגוף מתחיל לכאוב. אפשר לשים את היד ישרה על הפלאפון ולחכות 8 שעות, ככה זה מתבצע כי הבדיקות מתבצעות בתוך מינדף כדי שהווירוס אם יהיה איזשהו, שלא יתפזר בחלל החדר".
אתה מפעיל לחץ מאוד גדול על השרירים במהלך הבדיקה?
"וודאי".
יוצא משם כאוב וממש שבור, תן לנו תיאור שנבין. לא מדובר רק בבגדים החמים ולא רק בישיבה הבלתי אפשרית, כולך כאוב בסוף משמרת?
"הכול, אני יכול להגיד שבסוף המשמרת, בשעה 23:00 כשסיימתי רציתי לרדת מהחלוק ובקושי הצלחתי לפתוח את הלוקר שלי, שלא נדבר על לרדת מהחלוק. זה היה פשוט כאב בלתי נסבל ,כאבי שרירים, גידים, זה שרירים שלא ידעתי שקיימים בכלל".
הרופאים מתייחסים לזה?
"הרופאים לא בקשר איתנו מבחינת היום-יום".
זו עבודה בתנאים לא סבירים, זאת לא עבודה רגילה לכן כשאתה יושב 16 שעות במשמרת ואתה יוצא עם כל מיני כאבים, השאלה היא -על מה זה משפיע לטווח הרחוק? האם זה משפיע על היכולת אחר כך לשבת במעבדה ולבצע בדיקות רגילות? האם יש פה אפקט מצטבר?
"אין לי מושג. אני יודע שאת הבדיקות האלה צריך לעשות, נדרש ממני לעשות. בסופו של דבר, משה בר סימן טוב כתב על זה היום שהעדיפו את זה שאין לנו אפילו תמונת מצב איפה ההתפרצות הזאת נמצאת ואנחנו אמורים לייצר את תמונת המצב הזאת".
אני מדברת עליכם כאנשים שעובדים בתנאים תת אנושיים ויש מחסור בתנאים, אם היו יותר עובדי מעבדה, אני מבינה שחסרים כמאתיים תקנים.
"משרד הבריאות אומר שאישר 200 תקנים, בפועל לא ראיתי את זה קורה. אני יודע על אנשים שפנו ואמרו להם שאין תקנים".
אחרי כמה זמן מתחילים הכאבים?
"שעה. זאת עבודה קשה, זה להיות עם היד בפנים. חם לך, לא נעים לך, את לא יכולה לגרד באף אפילו. זה לא קל. אני מילא, אני עוד יחסית צעיר, לידי הייתה מישהי שעברה את גיל ה-50 שלה והיא עובדת כמו שדה כי היא באמת מאמינה בזה שזה חשוב, גם אני מאמין שזה חשוב. אם לא הייתי מאמין שזה חשוב ושיש לזה משמעות לא הייתי עושה את זה".
כולנו מאמינים שזה חשוב. מצד שני, האם יכולת הבידוק שלך נפגעת כתוצאה מזה שאחרי שעה כואב לך ואתה במשמרת 16 שעות. אולי אנחנו לא מקבלים תוצאות אמיתיות בגלל המצב?
"אני יכול להגיד שלפחות לגבי אנשים שעבדו איתי אין פשרות בדבר הזה".
התוצאות הן תוצאות אמת?
"התוצאה ככל שאני יכול להיות בטוח התוצאה היא תוצאת אמת עם כמה שקשה והעומס והעייפות ובסוף הידיים פשוט רועדות. אתמול בסוף המשמרת אני תופס טפטפת והיד רועדת".
גם רגליים כל הגוף?
"הכול, הגב, הכתפיים, הכול".
יושב תפוס ובמתח מאוד גדול.
"כן".
מה אתם דורשים בעצם?
"אמרת קודם שכולנו מבינים שזה נכון, האמת שאני לא מרגיש שכולם מבינים את זה, כי אני לא כל כך מבין אם אנחנו 3 חודשים, אולי קצת יותר, בתוך הסיפור הזה - למה ההתמהמהות הגדולה במתן תקנים?"
לספק עוד עובדים.
"כן, תנאים".
שהעבודה תתחלק בצורה הגיונית יותר.
"נכון, אפילו לפני הגיונית – בתור התחלה שנוכל לבצע יותר בדיקות. כי בסוף, נכון, קשה לי מאוד וזה פשוט סבל אבל אני מבין את החשיבות של זה ואני לא רוצה שעם ישראל יגיע למצב שהיינו בו לפני כמה חודשים".