תנועת העבודה: "עבדתי 19 שנים ברשת גדולה לבית. עזבתי את העבודה באוגוסט 2019, כי רציתי לעשות שינוי תעסוקתי, למצוא משהו אחר, למצות את היכולות שלי בצורה אחרת", מספרת רויטל יונה (40) מלוד. "חתמתי אבטלה שהסתיימה בסוף אפריל, בדיוק בתקופת ההתפרצות של הקורונה. עכשיו אני שולחת קורות חיים וכמעט אף אחד לא חוזר אליי. ואם חוזרים, אז רק לחצי משרה, ואילו אני חייבת משרה מלאה. יש לי מחויבויות, משכנתה, שלושה ילדים. האבטלה שלי נגמרה, ודווקא נפלתי על תקופה שבה יש מיליון מובטלים במשק, תקופה שלא מגייסים, שלא רוצים לתת אפילו הזדמנות לאנשים חדשים".

מגיפת הקורונה גרמה למעל למיליון אנשים במשק לעדכן סטטוס למובטלים. בעוד שלרובם עדיין לא הסתיימה תקופת האבטלה שעוזרת להסתדר בימים אלה, ישנם אנשים שסיימו עבודתם עוד לפני עידן הקורונה – בין אם פוטרו או התפטרו – ושניצלו כבר את כל ימי האבטלה שלהם או את רובם.

במצב של משבר כלכלי, להיות ללא דמי אבטלה וללא פרנסה זה לא פשוט בכלל. "זה מלחיץ מאוד", מודה יונה. "זה מלחיץ לשבת בבית. עוד מעט שנה שלמה אני יושבת בבית. אני לא טיפוס של לשבת בבית. אני אוהבת לעבוד, לעשות, ללמוד. גם בתקופה שבה עוד חתמתי אבטלה הייתי הולכת לראיונות עבודה. היו שואלים: 'יש לך ניסיון כמזכירה?', הייתי עונה שלא, אבל אני מוכנה ללמוד, כי אני חרוצה ואני כן רוצה לדעת. עשיתי גם קורס ניהול משרד ממוחשב דרך עמותת 'מחשבה טובה' שמעניקה לדורשי תעסוקה מעטפת הכשרה הכוללת פיתוח מיומנויות בחיפוש עבודה וגם קורסים מקצועיים. אבל אף אחד לא נותן לי הזדמנות לצבור ניסיון".

לשכת אבטלה (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)לשכת אבטלה (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)

איך את מסתדרת בימים אלה?
"בעלי עובד קצת יותר שעות בעבודה שלו, ואני מצטמצמת במה שאפשר. למרות שאני כמעט שנה ללא עבודה, אני אופטימית. אני יודעת שיהיה בסדר, אבל מחכה שזה יקרה. אני מאמינה בעצמי, לא מוותרת, הולכת לכל ראיון עבודה, מציגה את עצמי בצורה הכי טובה והכי אמיתית".

"עבדתי לפני הקורונה כשכירה, כמנהלת תיקי לקוחות", מספרת הדס לוי (29) מירושלים. "פוטרתי באוקטובר ואז התחלתי לחתום אבטלה. בתקופה הזאת חשבתי מה אני רוצה לעשות והתחלתי ללמוד קורס של הפקת חתונות. הקורס הסתיים ממש במרץ, הייתי אמורה להפיק שתי חתונות בשבוע שלאחר פורים ובדיוק פרצה הקורונה והענף קרס. במקביל, במרץ היו אמורים להסתיים לי 100 ימי האבטלה שלי. אני מודה על כך שהמדינה, מאז שהתחילה הקורונה, האריכה את דמי האבטלה עד יוני, כך שיכולתי לחפש עבודה עם הראש מעל למים. החודש תסתיים לי האבטלה".

מה התוכניות שלך?
"התחושה שלי היא שכרגע התחום של הפקת חתונות הוא לא תחום שאני יכולה להתפתח בו, כי יש הרבה פחות חתונות ויש המון מפיקים ותיקים שמחפשים עבודה. לכן החלטתי כרגע לוותר על התחום ואני מחפשת עבודה בתחומים אחרים, אבל כמובן כשכירה. הקורונה גרמה לי להבין שעצמאית אני לא רוצה להיות. זה מאוד מלחיץ שהאבטלה מסתיימת, אבל אני עדיין רווקה ללא ילדים, אין לי המון הוצאות, אין לי משכנתה על הראש. אני שוכרת דירה בירושלים ועד היום דמי האבטלה הספיקו לי. ברוך השם, אני אופטימית ומקווה שאמצא עבודה בקרוב".

אין זמן לרגשות

"בעלי הוא עובד הייטק שפוטר לפני כחצי שנה", מספרת חנה, שביקשה לא לחשוף את שמה המלא. "הוא התחיל לחתום אבטלה ובמקביל חיפש עבודה. בעלי התחיל לעבוד באמצע מרץ ואז בדיוק פרצה הקורונה. בהתחלה לא ידעו מה לעשות איתו, חל"ת לא חל"ת. בסוף הגיעה התשובה שהם לא ממשיכים את ההעסקה שלו כי נקלעו למשבר. חלק גדול מימי האבטלה שלו הוא כבר מיצה כשהיה מובטל עוד קודם, ועכשיו נשאר רק פרק זמן קצר לחתום וזה אוטוטו מסתיים. אבטלה זו לא תחושה קלה אף פעם, במיוחד לא בגילים היותר מבוגרים, אבל הוא אופטימי שהשוק יתאושש והוא ימצא".

עבודה בימי קורונה (צילום: שאטרסטוק)עבודה בימי קורונה (צילום: שאטרסטוק)

עינת ליכטנשטיין (36) מהיישוב נופי נחמיה, עבדה בתחום הפרויקטים במגזר השלישי. "באוגוסט 2019 פוטרתי מעבודתי כשכירה ואז מיד חתמתי אבטלה שהסתיימה בערך בינואר", היא מספרת. "בכל התקופה הזו חיפשתי עבודה בעיקר בעמותות, ולא מצאתי. מצאתי משהו ממש לפני שהחלה הקורונה, הייתי אמורה להחליף מישהו שיוצא לפנסיה, אבל אז הגיעה המגיפה והוא החליט לא לעזוב".

בתקופת הקורונה המשכת לחפש עבודה?
"שלחתי קורות חיים וענו ש'עכשיו בקורונה אנחנו עוצרים פעילות, מחכים, נחזור אחרי הקורונה'. או שהציעו לי עבודות בסכומים שאני כבר לא שם, סכומים של סטודנטים שפחות תואמים לציפיות השכר שלי. כמו כן, בגלל הקורונה המגזר השלישי ממש הקפיא פעילות. כמעט שנה אני בלי עבודה יציבה".

איך את מתמודדת מבחינה רגשית עם המצב הזה?
"בקורונה עצמה לא היה לי זמן לרגשות, אלא יותר רציתי לעבור את התקופה הזאת עם הילדים בבית. אבל יש גם ימים מאוד מתסכלים, ויש ימים שאת אומרת שאולי הדבר הגדול הזה שקורה פה זו מעין קריאת כיוון לבדוק מה קורה עם כל אחד מאיתנו. ממש ככה הרגשתי בהרבה ימים. יש לי חמישה ילדים, מזל שבעלי עובד ולא נפגע בעבודה שלו. כדי לנסות להביא קצת פרנסה, מדי פעם אני מרכזת כל מיני פרויקטים דרך הרשות שלנו בתור עצמאית ובמקביל ממשיכה לחפש עבודה יציבה וקבועה".

איך התחושה להיות אחת מתוך למעלה ממיליון מובטלים ומובטלות?
"אני לא חושבת במונחים האלה, כי אז זה מבהיל מאוד. אני מנסה להאמין שכל אחד והסיפור האישי שלו. המצב מתסכל לכולם, אבל לכל אחד יש את הסיפור האישי שלו. אני חושבת שזו קריאת כיוון לכולנו. כמובן שזה מלחיץ מאוד כלכלית. כמו שאמרתי, היו ימים של ממש משבר ויש כרגע ממש סוג של בלבול לגבי מה יהיה הלאה. לא רק שאני לא מצליחה למצוא עבודה, גם המגזר השלישי שאני מחפשת בו עבודה מאוד פגוע עכשיו, מאוד משנה כיוון".

"פוטרתי בינואר 2020, עבדתי כקופאית", מספרת בר דוד (27) מירושלים. "לא הגשתי בקשה לאבטלה כי לא היה לי רצף מתאים של תלושים וגם רציתי למצוא עבודה אחרת. התחלתי לחפש עבודה בתחום המזכירות והאדמיניסטרציה, אבל לא מצאתי ואז בדיוק פרצה הקורונה. בקורונה לא חיפשתי. ידעתי שזה די חסר סיכוי, אז לא עשיתי יותר מדי מאמצים. עכשיו חזרתי לחיפושים".

עד כמה קשה לחפש עבודה במציאות כזאת?
"זה מאוד קשה, השוק יותר מוצף עכשיו, יש יותר ביקוש מאשר היצע ואני מנסה למצוא את המקום שלי בין כל ההמון הזה. קצת לפני הקורונה התחלתי קורס מטעם עיריית ירושלים להכוון תעסוקתי במסגרת תוכנית 'סטרייב', ואני מחפשת עבודה גם בעזרתם".

איך את מסתדרת ללא הכנסה?
"אני נשואה, אמא לילד. בעלי כן עבד לפני הקורונה, ואז יצא לחל"ת, ולא רצה לחזור לאותה עבודה. הוא חותם אבטלה עכשיו. שנינו מנסים עכשיו למצוא משהו חדש. אין ספק שזה קשה מאוד ואנחנו מנסים כל הזמן להיות עם הראש מעל המים, מה שנקרא. פשוט שורדים, אין מילה אחרת. בשלב מסוים גם משכנו איזשהו חיסכון כדי להתקיים".

פיטורים מהעבודה (צילום: אילוסטרציה: אינג אימג')פיטורים מהעבודה (צילום: אילוסטרציה: אינג אימג')

שיקוף המצב

מאיה (43) מאזור המרכז, עבדה כעשר שנים בענף משאבי האנוש, בעיקר בתחום ההדרכה והרווחה והתקשורת הפנים־ארגונית. היא התפטרה מעבודתה לפני כשנה כי לדבריה רצתה שינוי. "לאחר מכן עבדתי באופן זמני כמחליפה של מישהי בחופשת לידה באותו תחום, ולאחר מכן יצאתי לתקופת אבטלה שמסתיימת בתחילת יולי". מאיה מודה כי אם הייתה יודעת שתהיה קורונה, שהמשק ייקלע למצב שבו הוא נמצא היום ושהשוק יהיה מוצף במובטלים, היא לא הייתה מתפטרת מעבודתה. "לא הייתי מתפטרת מהעבודה מבלי שתהיה לי עבודה אחרת בטוחה ביד", היא אומרת. "כשהתפטרתי הייתי בטוחה שאוכל למצוא עבודה. בעוד פחות מחודש אני נשארת בלי הכנסה".

ספרי על התחושות בימים אלה.
"קודם כל, אני בן אדם אופטימי. כשאני מדברת עם חברות השמה הן עצמן משקפות את המצב, שעכשיו אין הרבה משרות. אני שולחת קורות חיים, יוזמת, מייצרת נטוורקינג, אבל היום יש המון היצע. אני מחפשת להתפתח בתחום של הנהלת משאבי אנוש, האחראית על מהלך כל מחזור חיי העובד, משלב הקליטה ועד שלב העזיבה. אני גם מחפשת להמציא את עצמי מחדש ולומדת קואוצ'ינג. התחושה היא שיהיה בסדר, אבל זאת אי־ודאות. אני לא צופה מה יהיה".