פרופ' יורם לס נכנס ביום חמישי שעבר לאולפן כדי להגיש את תוכניתו השבועית בתחנת הרדיו 103FM. רק ניתן האות מהקונטרול, ושיחות טלפון ממאזינים לא פסקו מלהגיע, עמוד הפייסבוק דיווח על 18 אלף צפיות בלייב. אומנם קשה לומר על מבוגר בן 75 שנולד מחדש, אבל הנה מקרה שבהחלט מתקרב לכך.

איפה היית ומה עשית עד פסטיבל קורונה 2020?
“הופעתי בעבר בתוכניות בוקר, אבל לא היה קשב אמיתי לדברים“, פרופ' לס ניסה לנתח את מה שעבר עליו מתחילת השנה. “לא מספיק להופיע, צריך סימולטניות שיכולה להיות רק כשכולם מקשיבים ולא כשאחד מקשיב לבטהובן והשני לסטטיק. ההקשבה חייבת להיות ממוקדת בנושא אחד. אתה מדבר, ואחרי זה אחרים מדברים על אותו עניין. יש לי שכנה, שאחרי הליכה בים, סיפרה ‘כל החוף מדבר רק עליך'. מבין את המשפט? זו פלנטה אחרת של בולטות“.

איפה הייתה נקודת המפנה?
“זה התחיל בכלל בהיסטריה של השפעת, כשהתלוננו שאין חיסונים. הרי אצלנו זה מעבר מהיסטריה להיסטריה. בגלל הרקע שלי כמנכ“ל משרד הבריאות וכמי שהגיש בשנות ה־80 את תוכנית הטלוויזיה ‘תצפית', מכירים אותי. אני מבין בתקשורת, יותר טוב מהרבה אנשים בענף. יודע לטפל בכל מראיין באופן שמתאים לו. ניב רסקין בתוכנית הבוקר ואמנון לוי אחר הצהריים היו הפלטפורמות הראשונות. הסברתי שם באופן מלומד כמה החיסונים חשובים בענייני שפעת, אבל אז החל להזדחל נושא הקורונה.

"בדרך כלל מראיינים מדברים בשם קהל, אבל פה ראית חרדה בעיניהם, שזה הכי גרוע, כי אז המנחה כבר עובר חוויה אישית, ויש לי מנטרה ידועה שלא מנהלים מדינה על סמך חוויות אישיות. לכן בפברואר החלטתי שאני עומד לבד מול העולם ומול התקשורת העוינת מסיבה פשוטה, שאני יודע את האמת. הווירוס האמיתי נמצא ברשתות החברתיות. אין מגיפה, ואף אחד לא הצליח לדרוס אותי, וכל מי שניסה בעוצמות הכי גדולות, הבין שאני יודע לדרוס בחזרה. למה ידעתי שאני צודק? ראיתי מה קורה בסין“.

בפברואר היית יכול לדעת?
“זה היה מאוד ברור לי. יודע שעד היום בסין, בשישה חודשי מגיפה, מתו פחות מ־5,000 סינים“.

לך תדע אם אלה נתוני אמת.
“אני מכיר את השיח. אני קורא עבודות מדעיות שמגיעות מסין. ונגיד שהסינים מרמים, אז היפנים גם? יפן זו מדינה עם 120 מיליון תושבים, וכמה מתו מקורונה? אלף איש, וזו הארץ הכי זקנה בעולם. אז בפברואר אני אומר לעצמי שאלה ארצות אדירות בגודל, ואיפה המגיפה? זו אפילו לא מכה קלה בכנף“.

אתה נחשב למכחיש קורונה.
“זה השתנה כבר“.

לא אצל הקודקודים.
“עזוב את הקודקודים. בוא תראה מה כתב עליי רוגל אלפר ב'הארץ', ‘רק לפני כמה חודשים היה פרופ' לס הזוי, היום הוא המיינסטרים'“.

קראת מה פרופ' רוני גמזו אמר? שאתה רואה את התמונה עקום.
“אבל לפני זה הוא אמר ‘רסיסים של אמת', שגמזו יגיד עליי ‘רסיסים של אמת'? הוא היום מדבר לא רחוק ממני. הדובר של איכילוב הרי היה זה ששאל ‘הפכתי לחברה קדישא?'. ומה עם פרופ' עידית מטות? איכילוב התחיל להיות יורם לס אי־שם בחודש מאי. טוב, לא לגמרי כמוני, אבל התחילו לנוע בכיוון, ואתה יודע שמי שנע קדימה, ממשיך לנוע“.

אז אתה ההוא שצעק “המלך עירום“?
“אומרים עליי שאני הילד ששם את האצבע בסכר, שצעק המלך עירום. אני מעביר מסר, ככה אני בנוי. אני מדבר עם הידיים, יש לי 50 שנות ניסיון בהוראה, וסטודנטים זוכרים אותי, כי גם בהרצאות אני עושה סטנד־אפ כאמצעי להעברת האמת, ובדרך כלל אני לא מבטא דעות. כל מילה מגובה במשהו שקראתי ובמספר שרשמתי לפניי“.

ועדיין כשמדברים על קורונה אתה מיעוט בעולם שחושב אחרת.
“לא מעניין אותי. אמת היא לא דמוקרטיה. אני אשקר לעצמי בשביל לרצות מישהו? אני לא יכול לטעות, כי אין דבר כזה מגיפה בלי עלייה בתמותה. בימי גלילאו גליליי כולם האמינו שכדור הארץ במרכז והשמש מסתובבת סביבו. הנכד שלי לומד רפואה בהונגריה באוניברסיטה שנקראת על שמו של איגנץ זמלווייס, הרופא הראשון שתפס שיולדות רבות מתות בגלל זיהום וצריך היגיינה. צחקו עליו, נידו אותו. לא מעניין אותי אם מישהו בא ואומר שבישראל יש מגיפת קורונה, שיסתכל על מספרי התמותה ויבין שאין. אין מגיפה בלי תמותה“.

פרופ' יורם לס (צילום: רמי זרנגר)פרופ' יורם לס (צילום: רמי זרנגר)

אפשר אולי להרים גבה לנוכח התנהגותו התיאטרלית של פרופ' לס וטון הדיבור הפומפוזי שלו, אבל בטח קשה ללגלג על הרקורד העשיר. לס נולד בסוף ינואר 1945 ברחוב בלפור בתל אביב, שנודע אז כרחוב הרופאים, מאחר ששכן שם בית החולים הדסה. שני הוריו היו במקצוע, אביו נתן היה מראשוני האלרגולוגים בארץ ישראל. בנו זוכר שהאב היה לובש את החלוק בבית וממהר למשרד שמעבר לכביש.

“בגיל 14 ידעתי מה יהיה המסלול שלי“, לס מספר. “ידעתי שאסיים תיכון ואלך לעתודה אקדמית, ללימודי רפואה במטרה לעסוק במחקר, שום פציינטים. זה הספיק לי מהבית. תאר לך ילד שנכנס הביתה וצריך לעבור בין 15 חולים כדי להגיע לפינה פרטית. למדתי רפואה בירושלים, אבל כבר כסטודנט עזרתי לייסד את בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. בשנה הרביעית ללימודים לימדתי בעצמי, ובגיל 40 הייתי פרופסור מן המניין.

"יש לי 50 שנות הוראה, ויש לי את מלוא הלימודים לתואר ראשון בסטטיסטיקה, כך שכשאני מדבר על סטטיסטיקה, אני מבין יותר ממיקי זוהר, ואני לא מדבר על המומחים האקספוננציאלים שצריך להעיף לכל הרוחות, אחרי הנזק שהם גרמו. הם מאמינים במה שהם אומרים, אבל לא מבינים את חוסר הרלוונטיות של המודלים שלהם. אף אחד לא עמד מולי לעימות, שהוא יגיד את התיאוריה שלו ואני את התיאוריה שלי ונראה מי ינצח. מי שהיה אומר ‘אתה טועה. אם בחודש רגיל בישראל מתים 3,600 בני אדם ובאפריל מתו 10,000', הייתי אומר ‘וואו', אבל אף אחד לא יכול להגיד את הדברים האלה. זו לא דעה. בכל דבר שמבוסס על נתונים, אני צודק. אלה אנשים שאין להם מושג מה קורה בעולם האמיתי, פיזיקאים גרעיניים“.

פרק משמעותי בחייו של פרופ' לס שייך לשירותו בצבא. במשך 25 שנה היה רופא שהעביר לא מעט זמן בחזית עם מיטב לוחמי הצנחנים. היה תחת פיקודם של אמנון ליפקין שחק ודורון רובין. “במלחמת יום הכיפורים, כשהגעתי למתלה ביום השלישי לקרבות, הלכתי לבונקר של התאג“ד והוא היה נטוש“, לס נזכר. “לידו הייתה דיונה שעליה שכבו בשמש 20 גוויות של חיילים שלנו. הייתי אז סגן. שמתי כובע על הראש כדי לתת כבוד, הבאתי משאית ובמו ידיי העמסתי עליה את הגופות, אחת אחרי השנייה. זו הייתה הפעולה הראשונה שלי במתלה, לשלוח גופות לרפידים“.

ימים כאלה לא השפיעו עליך?
“עליי לא משפיע דבר. אני בנוי כמו שאני. לא רופא קלאסי, יש לי מערכת ערכים מאוד מוגדרת, יודע איך לחיות ומה שמשפיע עליי באמת זו המשפחה. אשתי, הילדים והנכדים הם הדבר הכי חשוב. במלחמות אני דווקא נהיה הכי רגוע, כמו עכשיו, מה, אני לא רגוע? אני עושה הצגות כדי להעביר מסר, אבל הכל מחושב, שום דבר לא אמוציונלי. אנשים רציונליים מבינים שבמצב חירום אם אתה לא רגוע, אתה לא מתפקד טוב. אז נופל מסך והתפקוד הוא נכון. אני לוקח בחשבון רק נתונים, די דומה למה שקורה עכשיו. שום פאניקה, שום היסטריה“.

אין שאננות.
“זו לא שאננות. ראשי ממשלות נופלים בפח. התמונה של ריתוך הדלתות בסין תוך רבע שעה נחתה על שולחנו של בוריס ג'ונסון והפכה למדיניות, זה שבסין כל חודש מתים מיליון סינים ומהקורונה הצליחו למות 5,000, זה לא מעניין אף אחד. רק ראו תמונה של אישה סינית מתמוטטת ברחוב וישר הפכו למדיניות, ומי שאחראיות לזה הן הרשתות החברתיות, שמהדהדות“.

דווקא ראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון, הוא דוגמה למי שפתח מהר וסגר כשהתחלואה גברה.
“הוא נשבר. הוא היה צריך להחליט בין שוודיה ואיטליה ובחר באיטליה. במערב אירופה הייתה מגיפה משמעותית. התמותה שם באמת עלתה ולפני כחודש דעכה, אבל אם אתה לוקח גל תמותה, אני מדבר על מתים מכל הסיבות. מת מקורונה זה הרי שקר מוחלט. יש מספר שאי אפשר לשקר לגביו - כמה מתו בכלל. סופרים גולגולות ולא חשוב סרטן, קורונה, תאונות דרכים. גל התמותה שהיה באירופה גדל ב־%15 לעומת גל התמותה משפעת ב־2018. אז בגלל זה הרסו את העולם?“.

פרופ' להב ופרופ' לס בוועידת מעריב

אם הנתונים ברורים, אז מה הלחץ? הרי יותר קל לשחרר.
“למה אנשים הולכים לסרטי אימה? אתה לא מבין שהרבה יותר קל להפחיד? את האירוע הזה הולכים ללמוד בפקולטות למדעי החברה ולא במדעי הרפואה. קרה פה תהליך ולא רק בישראל, שהכניס את העולם למחלת נפש שנקראת ‘חרדה', ולהירפא מחרדה זה כמעט בלתי אפשרי. אני לא רואה איך העולם יירפא. אצטט לך את ראש ממשלת נורווגיה, ששמה את ראשה בטלוויזיה ואמרה לעם הנורווגי ‘נכנסתי לפאניקה'. אתה רואה את נתניהו אומר דבר כזה? זוכר שהוא אמר שלא כמו בשואה, הפעם התכוננו. זה המשפט הכי מדהים ששמעתי. קץ האנושות. ממרץ ועד יוני, ועל פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספר המתים במדינת ישראל יציב לגמרי“.

כי אנשים נזהרים.
“קשקוש. אל תשכח שהלכנו חודשים בלי מסיכה ועם מסיכה. אמצעי הזהירות האלה שווים לתחת. יש מיליוני פלסטינים, אז במחנה פליטים יש ריחוק חברתי, מים נקיים להיגיינה, כסף למסיכות ולאלכוג'ל? מתו שם 44 איש, הם אומרים מקורונה, ואני אומר שגם זה לא. הסגר לא שווה, סגירת הגבולות לא שווה, והבדיקות ההמוניות לא שוות. רק היסטריה. אין קשר בין העוצמה של הצעדים הדרקוניים שהמדינה נוקטת בהם לבין ההגנה שהיא נותנת לך כביכול מפני מהנגיף, שהוא בסדר גודל של שפעת“.

אתה איש מבוגר, אתה לא מפחד על עצמך?
“מפחד באותה מידה שאני נוהג, ואני נוהג בסופר־זהירות. בעצם, אני אסייג. לאנשים מתחת לגיל 65, בישראל, הסיכוי להיהרג בתאונת דרכים שווה לסיכוי למות מקורונה, ולכן הצעתי לפיקוד העורף לחלק קסדות במקום להתעסק עם מלוניות הסקס והסמים“.

על הילדים, הנכדים, אתה לא מפחד?
“עליהם אני פחות אפילו מפחד, המחלה לא נוגעת בהם. שפעת הורגת ילדים“.

אז צריך להסתובב עם מסיכה?
“אני מקפיד לקיים את ההוראות. מדינה לא מתנהלת על פי חוויה אישית של תמונת זוועה בטלוויזיה, מדינה מתנהלת על פי חוק, ואם כל אחד יעשה חוק לעצמו, אז איפה נהיה?“.

אבל שומעים אותך ואומרים “לס אמר“.
“זו בעיה שלהם, כי הם לא שומעים את המשך המשפט, שאומר ‘לקיים את החוקים'. הם שומעים כרגיל את המשפט הקיצוני שאני מביא כדי לעורר תשומת לב. הרי בטלוויזיה אנשים לא ממש מתעניינים במה בדיוק אמרת“.

לא ישכחו שהכרזת על הקורונה “שפעת עם יחסי ציבור“.
“אני מגזים. המשפט הבנאלי שאומר לאנשים לקיים את החוק, זה משפט שלא מעניין ולא כל כך זוכרים אותו. לקיים חוק זה תנאי לקיום המדינה ויחד עם קיום החוק צריך לחשוב ולא לתת לשלטון לנפח, או לרוקן את המוח. אני מציע שבכתבה תשבצו את התמונה שבה אני מצולם עם מזרק ביד. זה מזרק שטיפה, ואני בעצם רוצה להגיד שאל תיתנו לשטוף את המוח, תחשבו“.

אבל אם לא תצייתו, תיקנסו.
“החרדה היא לא מהקנס, החרדה היא קיומית. זו החרדה המתומצתת הכי חזקה שיש, ומנהיגי העולם וישראל נתנו לעניין הזה עוד ועוד. אם הייתי מנכ“ל משרד הבריאות, לא הייתי נותן למספר אחד לצאת החוצה, כמו מספר הבדיקות ביום. הייתי רק מדווח על מספר המתים מכל הסיבות, כי זה המספר האמיתי, היחידי. כשהייתי מנכ“ל משרד הבריאות, לא הרשיתי לפרסם את מספר המתאבדים, כי אמרתי שהתאבדות היא מחלה מידבקת. אז היום, במיוחד כשאני יודע שכל המספרים שקריים? אומרים 20 אלף חולים. כולם בריאים. אין תסמינים, מעטים הם החולים, בטח יחסית לגודל האוכלוסייה“.

הקורונה הועילה לשלטון?
“בחודשים פברואר־מרץ היא עשתה לנתניהו החייאה, והוא דחף בכל הכוח את ההיסטריה. אנשים בהיסטריה, שטופי מוח, נמצאים בחרדה, לא חושבים ומסרבים לחשוב. הם אומרים שיורם לס הזוי, ולא משנה שהוא מסביר שיש מעט מתים ואין מגיפה. הם בחרדה, ואדם בחרדה הוא אחר, וכמה משטרים אפלים קמו על בסיס אוכלוסייה שטופת מוח, חרדתית? בגרמניה זו הייתה חרדה כלכלית, פה חרדה קיומית, שהיא הכי גרועה. על זה קמים משטרים אפלים באופן דמוקרטי. הם קמים, כי הכבשים, שטופי המוח, נוהרים לקלפיות ובוחרים ברועה“.

הכבשים כבר לא כל כך ממושמעים.
“זוכר את הימים שנתניהו היה מסיים כל הופעה טלוויזיונית ב‘בוא, בני, לממשלת חירום קורונה'? ככה הוא שבר את גנץ ואת האופוזיציה. שבר לרסיסים, כי חרדה היא כלי ידוע. אם לא איראן, אז קורונה. אני עמדתי מנגד. ניסיתי להגיד לאנשים ‘שימו את החרדה בצד ותסתכלו על המספרים בהשוואה למגיפת השפעת שהייתה לפני שנתיים, שלא לדבר על מגיפות שפעת הרבה יותר חמורות בהיסטוריה. המספרים קטנים'“.

היום נדמה שהחרדה גרמה לנתניהו לנזק.
“בהתחלה היא עשתה החייאה, והיום הקורונה עובדת נגדו, אבל הוא כבר לא יכול להשתחרר מהחרדה של עצמו. הדבר הכי נכון היה לנסות לתקן את החורבן, אבל הוא נמצא בתוך קפסולת חרדה, לא יכול לצאת ממנה“.

פרופ' יורם לס (צילום: צילום מסך חברת החדשות)פרופ' יורם לס (צילום: צילום מסך חברת החדשות)

לס היה בעברו איש פוליטי. חבר כנסת במפלגת העבודה בין השנים 1992־1996, בימים שהמפלגה עוד הייתה בשלטון. הוא עמד לצד ראש הממשלה, יצחק רבין, בכיכר באותה הפגנת שלום בנובמבר 1995, וזכורה במיוחד אותה הבעת הלם שעטה על פניו כשאיתן הבר הודיע על מותו של ראש הממשלה.

“הייתי הפוליטיקאי הראשון שידע שרבין מת“, הוא מספר. “אחרי שהוא נורה, רצתי ברגל לאיכילוב, אבל בגלל שהייתי היחיד מבין הפוליטיקאים שהכיר היטב את בית החולים, הגעתי ישר לחדרי הניתוח, עד לחלון העגול שמאחוריו רבין שכב מת. כשהרופאים יצאו, הם סיפרו שהוא איננו. אחרי חצי שעה התחילה להגיע הממשלה, ופרס הוא כמוני, בזמן מלחמה הוא נרגע. אני זוכר אותו עומד ליד הדלת ואומר ‘טוב, צריכים לחשוב על סדרי הלוויה, נעמיד את הארון ברחבת הכנסת'. הוא דיבר על סידורים. הרגע שתפסתי מה באמת קרה היה כשאיתן הבר יצא החוצה והודיע, כי עד אז זה נראה כמו עוד חדר ניתוח, ששוכב בו מישהו וכבר ראיתי מתים בחיי. זה לא היה מצב קליט בכלל“.

היית מקורב לרבין?
“אישית, רבין לא אהב אותי, ואני לא אהבתי אותו. די תקפתי אותו, כי הוא שנא את הבריאות ואהב את החינוך. אם הייתי רוצה, הייתי יכול לירות לו בראש. הוא הרי שיחק טניס ממש מתחת לחלון שלי“.

לס כמובן צוחק, אבל כשישבנו בדירתו ברמת אביב, אפשר היה להבחין מתחת לבית בקאנטרי קלאב, שבו רבין המנוח נהג לבלות. “צריך להבין שמדינה לא מנהלים על פי רגשות“, חזר לענייננו. “רבין היה אגדה, הירידה שלו לפרטים הייתה נדירה. יום אחד הלכתי לביקור בבית חולים ברמאללה, כי היה לי פרויקט ‘רפואה גשר לשלום'. ליוו אותי חיילים וביקשתי מהם בזמן המפגש עם הרופאים לצאת מהחדר. למחרת, בכנסת, רבין שאל ‘מה פתאום הוצאת את החיילים?'. הוא קיבל דיווח. ידע הכל, אבל העיקר - לא היה אידיאולוג. האנשים הכי מסוכנים בפוליטיקה הם האידיאולוגים. היה לרבין עולם בסיסי לעשות מה שטוב, והוא ידע, כמו שרון, איך לנווט, והיו לו הישגים שלשעתם היו בעלי פוטנציאל להיות היסטוריים. אתה הרי חייב להתחיל עם משהו, ומה יקרה בהמשך אתה לא יודע. היה אופק, סדר. מה שקורה עכשיו אתה יושב פה, ומכל כיוון בפוליטיקה יש חושך. הכל מפורק ומבולגן“.

די מזכיר את מה שקורה במפלגת העבודה.
“הייתי בזמנו במחנה רבין ולא בגלל שהוא היה חבר, אלא בגלל שהיה בחיר. זוכר שאחרי בחירות 1988 המפלגה הקימה ועדת חקירה על הכישלון ומינו אותי ליו“ר הוועדה. פרס בא להעיד ואמר ‘איבדנו את התאווה לשלטון', והוא היה מאוד תאב. אצלו זה ממש היה ערך. זוכר שעמדתי באולם אוהל שם, בישיבת המרכז, מול מאות אנשים וכשאני מחליט, אני מדבר. לא מפחד. לא היה אז אדם אחד שעמד מול מרכז המפלגה, שכולו היה פרס, ואמר לו בפרצוף ‘תתפטר'“.

כואב לך מה שקרה למפלגה?
“מאחר שלא נולדתי במפלגה, אז אין לי סנטימנט. אני לא מזקני מפא“י. כצופה מהצד אני מצר על זה שלאנשים השפויים במדינת ישראל אין מנהיג שיכול לעמוד מול אדם שהוא מסוכן בגלל שהוא אידיאולוג. אני מפחד מאנשים כאלה“.

אידיאולוגיה היא הרי היסוד המפלגתי.
“אני אפילו מוכן ללכת רחוק, לכל אידיאולוג אסור לעסוק בפוליטיקה, מפני שפוליטיקה היא אומנות של ניווט בין קרחונים. אידיאולוג ייכנס בקרחון, ואני לא מדבר על שמאלני או ימני“.

בגין היה והביא שלום.
“כן, אבל הוא שייך לדור אחר. היום בן־גוריון היה לבלר בספרייה הלאומית, ובגין היה מורה להיסטוריה בתיכון עירוני א'. היום כשהעולם כל כך מורכב ומשתנה מהר? מישהו האמין לפני חצי שנה שניכנס לחור הזה בעיניים פקוחות? לא שמישהו דחף אותנו, אלא הלכנו כמו אחרי החלילן מהמלין, ועל מה, ריבונו של עולם?“.

על הרקע הזה, מה דעתך על יפעת שאשא ביטון?
“ודאי שאני מרוצה ממנה, כי היא לא חותמת גומי. היא אומרת ‘תביאו נתונים לפני שאתם מדברים, ואז אחליט'. מה רע בזה? היא מבקשת נתונים, ובגלל זה היא ראויה לפיטורים, זה אפילו יצא חרוז“.

יצחק רבין (צילום: נאור רהב)יצחק רבין (צילום: נאור רהב)

כשביקרתי את לס באולפן הרדיו בזמן ששידר את תוכניתו, יניב, אחד המאזינים, אמר לו: “התפקוד של נתניהו מושלם. מישהו אחר בנעליו כבר היה מתמוטט. צריך עצבים מברזל להיות ראש הממשלה של היהודים, אחד העמים הכי כפויי טובה עלי אדמות“. לס לא התרגש וענה למאזין: “תפקודו של נתניהו במישור הכלכלי, למשל, לאורך השנים, היה טוב מאוד, אבל בוא נסכים על דבר אחד - אם במדינה שלנו היה חוק שקובע שראש ממשלה מכהן שתי קדנציות, אני אומר לך שנתניהו היה עוזב את הקדנציה השנייה בדגלים מורמים ובלי כל החלודה שנדבקה אליו“.

“מאוד נחמדה התוכנית הזו“, לס חייך. “אני בגמלאות, יש לי זמן, אני לא מפחד ממיקרופון ולא מפחד מאנשים, כי לפעמים מתקשרים חבר'ה לא נעימים במיוחד, אבל גם בהרצאות אני מעודד סטודנטים לשאול, ואני לא אוהב את האפאטיים. ויכוח תמיד מחדד נקודה וגם מכוון אותך כמרצה למה שבאמת מעניין את האנשים. לפעמים אתה רואה גולגולת מדברת פקה־פקה, עם גרפים, אבל הקהל מסביב נרדם. אני לא מפחד שיתפסו אותי עם חוסר בנתון, או חוסר יכולת לנתח מצב. אני עושה את זה מהר, ונתונים יש לי בלי סוף. אני יודע לקרוא עבודה ולהוציא מוץ מתבן“.

היום הוויכוח הוא די שטחי.
“אתה צריך להגיד את מה שיש בפגז קצר, מה שנקרא הנחתה. אנשים רוצים שינחיתו עליהם את הכדור והוא ייכנס ישר לראש, והפוליטיקאים בכלל. אצלם ביטוי אופייני הוא ‘ראית מה קרה באיטליה', ואין להם מושג ירוק מה קרה שם. הם ראו תמונת זוועה של משאית עם גופות, ומזה יש מדיניות. לא צוחק“.

מה היית עושה היום כמנכ“ל משרד הבריאות?
“גם נתניהו התלבש על חרדה בסיסית, עולמית, ובמצב כזה זה לא עניין של מנכ“ל משרד הבריאות בישראל. בחודש פברואר, אם הייתי נשיא ארצות הברית, הייתי מכנס ועידה בינלאומית של ראשי הממשלות עם המומחים השפויים והייתי עושה בדיוק את מה שעשיתי כאזרח. אומר ‘צריך לשמור על הזקנים, האוכלוסיות בסיכון, בתי האבות והסגל הרפואי. צריך להזרים כסף ואמצעים לבתי החולים שיגדילו, ישפרו וזהו. לא להיבהל, היו דברים גרועים מאלה'. זה לא קל, אבל זו מנהיגות. ברור שבהתחלה הרשתות והתקשורת היו מתנפלות על אותו נשיא, אבל רק אדם בקנה מידה של כוח כזה יכול לעמוד מול דבר כלל עולמי, וגם אם היה משלם מחיר פוליטי, בסוף היה מציל את העולם מחורבן“.

כבר עם פרוץ הקורונה, בראיון ליעקב אחימאיר, לס הצליח לעורר סערה. “אני אומר משפט קשה: בשביל מעט מאוד אנשים, שתוחלת החיים שלהם היא לא גדולה, לא הורסים מדינה“, אמר. וכשאחימאיר שאל: “אז מה, מקריבים אותם?“. לס ענה שכן.

“אחימאיר הכניס לפי את המילה ‘להקריב', ואני בסיטואציה לא קלה עניתי ‘כן'“, לס משחזר. “אני לוקח אחריות, כי המילים שלי משעממות. אני אומר שחברה נורמטיבית משלמת מחיר בחיי אדם כדי לחיות באופן נורמלי. הרי אפשר לפרק את צה“ל ולא יהיו חיילים הרוגים. תתחיל ללכת ברגל לעבודה, ותאמין לי שלא יהיו עשרת אלפים פצועים, נכים והרוגים בשנה. אני לא נסוג מהמהות, אבל המילים ‘לשלם בחיי אדם' היו יותר מתאימות. זה מה שקורה בפועל, ועכשיו יצאנו מדעתנו“.

חיסון אולי ירגיע את כולם.
“אני מאה אחוז בעד חיסונים, אבל לגבי החיסון לקורונה אני פסימי. קשה לייצר חיסונים נגד סוג כזה של וירוס. זו לא שפעת, אז הולכים על שיטות שלא נוסו מעולם, והחשש הגדול הוא שאנשים מוטרפים כמו טראמפ יבואו ויגידו לקראת הבחירות בארצות הברית ‘יש חיסון'. חיסון זה עניין שלוקח שנים. הרי לאיידס, נגיף בן 35 שנה, אין חיסון. לפני חצי שנה, בדרום אפריקה, נכשל חיסון ענק שארך חמש שנים“.

אומרים שאולי תוך כמה חודשים כן יהיה.
“החשש שלי שיעגלו פינות. ממשלות היסטריות ייתנו לעניין להתגלגל לפני שהוא נבדק עד הסוף, ואז יש שני סיכונים. החמור - שהחיסון יהיה מסוכן, והשני - שהוא לא יהיה יעיל. הסיכון שלא יהיה יעיל פחות מדאיג, כי אני לא כל כך מפחד מהמחלה. היא תדעך כמו כל גל שפעת, ויכול להיות שהיא תישאר, אי אפשר לדעת, שפעת החזירים נשארה איתנו עד היום“.

הלחץ יגרום נזק?
“הממשלות בהיסטריה, ומהיסטריה לא יכולים להירפא. זו מחלת נפש קשה לא רק ברמה האישית. הייתי אומר שנגיד שהחיסון לא יזיק ולא יועיל, עדיין כדאי יהיה לתת אותו“.

זאת אומרת פלצבו, תרופת דמה?
“כן, שאנשים יירגעו. שימו את החרדה בצד ותסתכלו, יש חורבן בית בישראל. זה לא תרגיל באקדמיה ועכשיו בגלל שעושים יותר בדיקות, מוצאים יותר נדבקים. מסתובבים מיליון אנשים שנדבקו, כולל אתה, רק שאתה לא יודע. כמו בשפעת, גם בחורף אתה לא יודע שנדבקת. אף אחד לא סופר, בודק, עוטה מסיכות“.

יורם לס (צילום: צילום מסך)יורם לס (צילום: צילום מסך)

חוזרים לרדיו. שטף המאזינים שביקש לדבר עם לס לא פסק. אחד שעלה שבוע שני ברציפות לשיחה הצליח להרתיח את הפרופסור. “עד עכשיו אני לא יודע להחליט אם אתה צודק“, אמר. “כנראה שהתשובה נמצאת באמצע. בהתחלה זכית להרבה קיתונות, ולדעתי לא העברת את המסר, ועכשיו כשאתה אומר ‘אמרתי לכם', זו חוכמה שלאחר מעשה“. לס העלה את הטון: “הסברתי בדיוק איך העניין בסין זה בלוף וכל מה שראיתי, ראיתי עוד בחודש פברואר, אז אל תאשים ותספר לי שאני חכם לאחר מעשה“.

שאלתי את לס לא על האנשים ברחוב, אלא על איך חבריו למקצוע מתייחסים אליו. “אין דבר כזה שאתה יושב לכוס קפה עם קולגה“, חייך. “אתה מדבר איתם דרך התקשורת, אבל ישנו אחד שהוא אושיה מרכזית במערכת הבריאות, שבחודש מרץ דיבר עליי במילים קשות והיום אומר את מה שאמרתי מילה במילה“.

ואיך המשפחה שלך מתייחסת לנושא?
“כשהייתי בפוליטיקה, היה לי מאוד קשה, כי המשפחה לא רצתה שאהיה שם. עכשיו היא במאה אחוז איתי. אתה יודע שפנו מהציבור לוועדת האתיקה בבקשה לשלול ממני את הרישיון לעסוק ברפואה? מזכירת יו“ר הלשכה נתנה לי עותק ממכתב התשובה, ושם ניתנה דוגמה של רופא שהולך נגד הזרם, ואת מי הביאו? זמלווייס, הרופא שבאוניברסיטה על שמו הנכד שלי לומד“.

לא חששת שהתדמית שלך תיפגע?
“מי שהולך עם אמת עובדתית לא יכול לפחד“.