הלמידה מרחוק, שצפויה להפוך לחלק בלתי נפרד מהחוויה הלימודית בשנה הקרובה, מציבה אתגר חדש בפני הדינמיקה המשפחתית. בימים שחלק גדול מההורים עובדים מהבית, עולות לא מעט שאלות: איך ניתן להצליח לעבוד ולשמור על תפוקה, כשמהחדר השני הילד קורא להורה כדי שיעזור לו במשימות הלימודיות? האם ההורה צריך לסייע לילד במהלך יום הלימודים, או לתת לו להתמודד בעצמו עם אתגרי המתווה החדש?

"משבר הקורונה יצר מצב חדש בכל תחומי החיים", אומרת ד"ר שירלי בן־שלמה מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר־אילן, העוסקת ביחסי הורים וילדים בעידן הדיגיטלי. "אחד מהם הוא צורת הלמידה בבתי הספר, שעם תחילת המגיפה עברה בבת אחת מלמידה מסורתית פרונטלית למקוונת. אפשר לומר שאחרי כמה חודשים מפרוץ המגיפה הייתה שוב חזרה ללמידה המסורתית, ואילו בשנת הלימודים הקרובה יהיה שילוב בין שתי השיטות. המערכת המשפחתית צריכה להסתגל למציאות חדשה גם בתחום הלמידה".

ד''ר שירלי בן שלמה (צילום: דוברות אוניברסיטת בר אילן)ד''ר שירלי בן שלמה (צילום: דוברות אוניברסיטת בר אילן)

מה זה אומר בפועל?
"בתחילת השנה יהיו שני מצבים מרכזיים: מצב שבו הורים עובדים מחוץ לבית וילדיהם לומדים חלק מהזמן מהבית; ומצב שבו גם ההורים וגם הילדים עובדים ולומדים מהבית. בשני המצבים הללו תצטרך להיות יותר מעורבות של ההורים ממה שהייתה בעבר".

המעורבות, מסבירה בן־שלמה, מתחילה כבר בפן הטכני. "צריך לדאוג שחיבור האינטרנט עובד כמו שצריך וגם לדאוג שהילד יקום בבוקר, יפתח את המחשב, יתלבש ויפתח את המצלמה", היא אומרת. "ברגע שילד, ולא משנה באיזה גיל, יודע שהוא לא צריך להגיע פיזית לבית הספר, יש לו פתח מילוט. הלמידה הזו נראית לו הרבה פעמים פחות מחייבת, הוא מרגיש שהוא יכול להישאר במיטה, לשחק במחשב מבלי להיכנס לשיעור עצמו. לכן ההורים יצטרכו לקבוע גבולות כמו: 'אני מצפה שתקום בבוקר ותתחבר למחשב'. כדאי גם לשאול את הילד שאלות כגון 'מה אתה לומד היום? אילו מקצועות? כמה שעות?', להתעניין במשימות שהוא מקבל".

אלא שזה לא נגמר רק בלהעיר את הילד ולהתעניין במשימות. "כשמדובר בילדים צעירים יותר שנמצאים בבית, הם הרבה פעמים צריכים תיווך של הוריהם או מבוגר אחראי אחר בכל הקשור לכניסה למערכת, ביצוע המטלות המקוונות וכו'", אומרת בן־שלמה. "יש אומנם מבוגר מהצד האחר - המורה שמלמד - אבל גם הוא עצמו הרבה פעמים צריך להיות מבוגר אחראי עבור הילדים שלו שנמצאים בבית וגם עבור כיתה של 30 ילדים, שבה כל ילד מדבר מחדר אחר ויש לו צרכים לימודיים אחרים. תיווך הורי הוא מיומנות מאוד חשובה".

כיצד הורים שעובדים מהבית צריכים לנהוג?
"ההורה צריך לשבת יחד עם הילד, להכיר את המערכת המקוונת שלו, להגיד לו ערב לפני: 'אני יודע שמחר אתה לומד בין השעות האלה והאלה מקצוע כזה או אחר. אני בשעות האלה צריך להיות פנוי לעבודה שלי'. אפשר לשתף את הילד בכך שיש להורה שיחה עם לקוחות, שהוא צריך להיות זמין טלפונית, ולכן בשעות האלה הוא לא יוכל לענות לילד על שאלות. אפשר לקבוע יחד עם הילד שאת השאלות תשאירו לשעה 13:00, כשתיקחו הפסקת צהריים".

למרות התכנון המוקדם, עדיין יהיו ילדים רבים שיקראו להוריהם מיד כשייתקלו בקושי מסוים.
"אם ההורה פנוי באותו רגע ויכול לקום ולעזור לו, אז שיקום. אבל מה עם סיטואציה שבה הילד למשל נמצא בבית הספר ומתקשר להורה להגיד ששכח ספר חשבון? ההורה יכול להביא לו את הספר כשהוא בעבודה? לא. לכן אם הוא בבית ופנוי, שיעזור לו. אבל אם הוא באמצע שיחת עבודה, אז הוא לא יכול לקום. הכללים צריכים להיות ידועים, אבל בתוך הכללים צריכה להיות גמישות. הורות תמיד צריכה לשלב בין אמפתיה לסמכות. הסמכות היא הגבול שמציבים לילד, כלומר 'אני לא יכולה עכשיו, אני עובדת', והאמפתיה מתבטאת בכך ש'אני מבינה שלא נפתח לך הלינק, אבל אני באמצע שיחה עם לקוחות'. כמובן שלא להגיד לו: "זה לא מעניין אותי, אני בעבודה'".

בית ספר אילוסטרציה (צילום: עדן דגני)בית ספר אילוסטרציה (צילום: עדן דגני)

תיאום ציפיות
בן־שלמה מציינת תרחיש אפשרי נוסף בסיטואציה שבה ההורה עובד מהבית והילד לומד במקביל אליו. "ילד שיושב מול המחשב הרבה פעמים קורא לאמא ולאבא גם כדי שיביאו לו לאכול ולשתות, או אולי סתם כדי לספר איזו חוויה שקרתה הרגע בכיתה הווירטואלית", היא אומרת. "אין הבדל בין להכין כריך לבית הספר לבין להכין מראש כריך ושתייה לכיתה הווירטואלית".

כיצד משפיעה המתכונת הזו על הקשר בין הורים לילדים?
"העובדה שילדים והורים רבים יהיו עכשיו הרבה זמן יחד בבית מאוד יכולה לחזק את הקשר ביניהם. פתאום אנחנו יכולים להרוויח זמן משותף שבעבר לא היה לנו, כי אולי ההורה היה חוזר מאוחר מאוד מהעבודה. פתאום ההורה יכול לאכול צהריים עם הילד שלו. יש כאן הזדמנות לזמן משותף וכדאי לנצל זאת כדי לשתף בדברים: לשאול את הילד איך עבר עליו יום הלימודים המקוון, ובמקביל לספר לו מה עבר על ההורה בעבודה. אנחנו יודעים ממחקרים שילדים שהוריהם משתפים אותם בדברים שעוברים עליהם, מבינים טוב יותר מצבים חברתיים ויודעים להתמודד עם קונפליקטים. כרגע יש הסתגלות למצב החדש גם במערכת החברתית, המשפחתית והחינוכית, וההורים והילדים מתמודדים עם מציאות משותפת: עבודה או למידה מרחוק, ששניהם צריכים להסתגל אליה.

"יש גם הורים מובטלים שנמצאים בבית ויש להם דברים אחרים שמעסיקים אותם, ויש כאלה שחזרו לעבוד במקומות העבודה", מוסיפה בן־שלמה. "גם אצל עובדים שחזרו לעבוד במשרדים, בעוד ילדיהם נמצאים בבית, אפשר לצלוח את המצב רק על ידי תיאום ציפיות. צריך להגיד לילד: 'אשמח לשמוע איך עבר היום כשאחזור הביתה'. אם הילד מתקשר להורה והוא יכול לענות, שיענה; אם לא, אז לא. הדבר הכי חשוב זה לדבר על המצב החדש ולתאם ציפיות".

"כדי שילדים יהיו עצמאיים בלמידה המקוונת, צריך להקדיש את החלק הראשון של הלמידה לאיך להיות עצמאיים", אומרת פרופ' גילה קורץ, דיקן הפקולטה לטכנולוגיות למידה ב־HIT, המכון הטכנולוגי חולון.

"כדאי ללמד את הילדים איך ללמוד מרחוק. כשתלמידים נמצאים בכיתה, יש להם את המורה לפנות אליה. כעת צריך ללמד אותם מה זה בעצם ללמוד באמצעות טכנולוגיה, ואיך מתמודדים עם קשיים. זה תהליך, זה לוקח זמן. זה שילד יודע ללחוץ על כפתור - לא אומר שהוא יודע ללמוד. זה גם לא אומר שמורים יודעים ללמד, כי המרחב הדיגיטלי הווירטואלי דורש סט אחר של מיומנויות. זה תפקידה של מערכת החינוך שצריכה להכשיר את המורים כדי שיוכלו להכשיר את התלמידים, ולא תמיד נותנים להם כלים".

למידה מרחוק (צילום: יוסי אלוני, פלאש 90)למידה מרחוק (צילום: יוסי אלוני, פלאש 90)

מהי המלצתך להורים?
"יש הבדל בין בעיית נגישות כמו 'אני לא יכול להתחבר' ובין בעיה בהיבט של התוכן. הרי אם תלמיד לא היה מבין משהו בכיתה, הוא היה פונה למורה. לכן אם ילד אומר שהוא מתקשה במטלות המקוונות, פשוט צריך להפנות אותו למורה ולא לקחת אחריות במקום המורה".

לתאם לוח זמנים
"ככל שילדים נמצאים בכיתות הנמוכות יותר, הם ברוב המקרים יצטרכו יותר תשומת לב", אומרת מלי אלקובי, הבעלים של חברת דינמיקס, מומחית בייעוץ לארגונים בנושא של איזון בין העבודה לחיים הפרטיים. "זה גם תלוי בעד כמה הילד הוא תלותי ורוצה את העזרה של ההורה. עצם זה שההורה נמצא בבית יגרום לילדים לרצות להתייעץ איתו, מה שקודם אולי לא יכלו. 

מלי אלקובי (צילום: רמי זרנגר)מלי אלקובי (צילום: רמי זרנגר)

בניסיון שלי בעבודה מול אנשים בארגונים נתקלתי בכל מיני סגנונות של תגובות לבקשות של ילדים. סגנון אחד מאופיין בכך שזה לא משנה מה המצב בעבודה, תמיד שמים את הילד לפני העבודה ועונים לו, גם כשיש מבוגר נוסף בבית. לא תמיד זו ההחלטה הנכונה, כי אם ההורה נמצא, למשל, בשיחת עבודה עם עוד אנשים על הקו, אי אפשר לבזבז לכולם את הזמן. מצד שני, כשהורה עובד מהבית, נמצא כל היום בשיחות וידיאו, לא עושה ניהול זמן נכון ואין לו הפסקות, הילדים עלולים להגיע למצב של ייאוש. אני רואה הורים שגם צורחים על הילדים שלהם".

איך צולחים את הסיטואציה הזאת?
"צריך להיות מספיק חכם כמבוגר אחראי ולנהל זאת נכון. בתוך יום הלימודים ויום העבודה יש חלונות זמן. אפשר כבר בערב שלפני כן לומר לילד מתי ההורה יוכל להיות זמין בשבילו, מתי יש לו חלון של כמה דקות. אגב, אם ההורה עורך שיחה של 20 משתתפים בווידיאו, והילד בזום או במשימה מקוונת, זה גומר את האינטרנט בוויי־פיי. כמובן כדאי שהאינטרנט יהיה חזק, אבל לא כולם יכולים לשלם על כך. לכן חשוב לדעת מה לוח הזמנים של כל אחד. אני גם ממליצה לעשות הפסקות קפה/ מים ולאכול עם הילדים צהריים. זה מאוד נחמד לשני הצדדים, וגם מעלה את האפקטיביות של העבודה.

"אם עוזרים לילד במשימות שלו חמש דקות פה, חמש דקות שם, זה לא פוגם בפרודוקטיביות, שגם ככה עולה בגלל שלא צריך לעמוד בפקקים. כמו כן, אפשר להתחיל את יום העבודה הרבה יותר מוקדם כדי שבחלק משעות הלמידה של הילדים - אם יצטרכו עזרה כלשהי או להתייעץ - כן יהיה להורים את הזמן לעזור להם. הסיפור העיקרי הוא ניהול זמן, תכנון משותף עם הילדים ותיאום ציפיות. צריך הרבה סבלנות ואורך רוח להכיל את הסיטואציה החדשה וליהנות ממנה.