פתיחת שנת הלימודים הקרובה בצל הקורונה, ובהתאם למתווה "לומדים בביטחון" של משרד החינוך, מציבה אתגרים רבים עבור מנהלי בתי הספר. "העובדה שהלימודים יתקיימו בצורה מקוונת וגם בתוך מוסדות הלימוד מייצרת אתגרים לכל אחת מהצורות", אומר ארז הקר, מנהל התיכון ליד האוניברסיטה (ליד"ה) בירושלים, שבו לומדים 1,100 תלמידים ותלמידות מכיתות ז'־י"ב. "בלמידה מרחוק האתגר הוא לייצר הוראה ולמידה מיטבית. במשך שנים אנו מתמקצעים בהוראה מקרוב. האתגר המשמעותי בלמידה מרחוק הוא לא רק איך מעבירים את החומר ושורדים, אלא איך יוצרים למידה משמעותית ואפקטיבית". 

מה זה אומר בפועל?
הקר: "איך יוצרים מעורבות של התלמידים, חקר, למידה שיתופית. אנחנו לומדים את הכלים הללו, אבל להבדיל מלמידה פרונטלית, אנחנו רק בתחילת הדרך. הפלטפורמות מוכרות, אנחנו נשתמש למשל ב'גוגל קלאסרום', אבל האתגר הוא להשתלט עליהן. זה שונה מווטסאפ וזום שמוכרות לכולם. הסיפור הוא גם שמירת הקשר עם תלמידים. למשל אם בשיעור פרונטלי ראית שאחד התלמידים לא באמת היה איתך, יכולת בעבר לגשת אליו בהפסקה. יש גם תלמידים שאין להם אפשרות לשבת ארבע־חמש שעות מול המחשב בגלל סיטואציות שונות בבית. הצלחנו לבנות סוג של מודל, שבמהלכו לא נעשה ימים מלאים של למידה מרחוק, אלא חצי מיום הלימודים ייערך בשיעור מקוון, ואת יתר הזמן נקדיש להרבה למידה עצמית והכנת השיעורים". 

ההמלצות של רה"מ נתניהו לשנת הלימודים

ארז הקר (צילום: רותם אדלשטיין )ארז הקר (צילום: רותם אדלשטיין )

"אני כמנהלת מאמינה בשינויים, אבל לכל אחד יש את הקצב שלו להשתנות", אומרת שרון דיין־בן מאיר, מנהלת בית הספר היסודי "ארן" בתל אביב, שבו לומדים 513 תלמידי ותלמידות כיתות א'־ו'. "אל מול האהבה שלי לשינויים שלפעמים מאתגרים, יש אנשים שהרבה יותר קשה להם להתמודד עם שינויים, אם זה ילדים, מורים והורים. אני מאמינה שיש כאן הזדמנות מדהימה, אבל צריך להסתגל לשינויים, לדעת לרוץ עם אלה שקל להם ולסחוב את אלה שיותר קשה להם. האתגר האמיתי בקורונה הוא לממש את כל ההזדמנויות שהתקופה הזו מזמנת. הגמישות בזמן ובמרחב והמשאבים שניתנים מאפשרים לי לבנות שנה שבה אני מצליחה לתת יותר מענים לכל תלמיד ולבנות מערכת יצירתית המשקפת את הדנ"א היצירתי שלנו".

"בעיניי האתגר הכי משמעותי הוא להצליח ליצור קשר אישי משמעותי עם כל אחת מהתלמידות, גם כשהן נמצאות רחוק", אומרת שולה לוי, מנהלת מדרשיית אמי"ת קמה בירוחם, שבה לומדות כ־300 תלמידות מכיתות ז'־י"ב.

"לכל אחת יש קצב לימוד אחר, דרך אחרת לתפוס את הקושי, לפרק אותו. יש תלמידות עם קשיים בבית, יש ללא קשיים, וצריך לתת את המענה לכל אחת".

"האתגר המרכזי מבחינתי הוא לגייס את כל התלמידים ללמידה מרחוק וללמידה מבית הספר, שלא ירגישו שהם בודדים", אומרת ד"ר לילא עבאס, מנהלת בית ספר מקיף שש־שנתי עתיד פקיעין, שבו לומדים כ־450 תלמידים ותלמידות, 98% מהם מהמגזר הדרוזי. "הקשר האישי מאוד חשוב לנו. בסבב הראשון של הקורונה, למשל, היו הרבה תלמידים שנכנסו לחרדות, שלא רצו לצאת מהחדר שלהם. שלחנו אליהם יועצים, מורים".
 
סוגיית המחשבים
גם החלוקה לקפסולות מהווה אתגר בפני עצמו. "שמחתי שמשרד החינוך אפשר להגמיש קצת את המושג הזה ופתח כרגע את הקפסולות לחמש קבוצות", אומר הקר. "בתיכונים זה מאסט לכולם, כי יש מגמות, קבוצות שונות במתמטיקה, באנגלית. במקום קפסולה אחת של 18 תלמידים קבועים, קבוצות הלימוד ישתנו בהרכבן וישמרו על עד 18 תלמידים".

ד''ר לילא עבאס (צילום: באדיבות רשת עתיד)ד''ר לילא עבאס (צילום: באדיבות רשת עתיד)

איך בעצם יתנהלו הקפסולות?
הקר: "אנו מנסים לחשוב על שתי דרכים: נניח שיש לי 28 תלמידים בקבוצה. או שצריך לפצל לחצי, או להוציא עשרה תלמידים מהכיתה. זה אומר שהמורה בונה יחידת לימוד בשתי קבוצות, שבה יהיה גם לימוד פרונטלי וגם משימות, והוא יתמרן בין שתי קבוצות. זה מאוד קשה ומורכב. פתרון נוסף זה לקחת את עשרת התלמידים שיצאו, לשים אותם בכיתה סמוכה, לשדר את השיעור בזום וכמובן לעשות כל הזמן רוטציה בין הקבוצות". 

עבאס: "אנחנו עובדים על מיפויים. בתחילת השנה ניתן פוקוס לכיתות ז' שרק מתחילים ללמוד, ולכיתות י' שהן במגמות. יש לנו גם כיתה ובה 18 ילדים שיש להם בעיות בלימודים. אפשר להביא אותם כל יום לבית הספר. גם את התלמידים הטובים ביותר, שהסתדרו עם הלמידה המקוונת, אנחנו לא יכולים להשאיר כל הזמן בבית. 

הם גם רוצים מבחינה חברתית להגיע לבית הספר. חשבנו לעשות פיצול, כלומר כל הילדים שקשה להם - יגיעו כל הזמן לבית הספר, ומי שיחליפו אותם יהיו החזקים, שיגיעו חלק מהימים אחר הצהריים. יש לנו גם שכונה אחת בכפר שאין בה קליטה של אינטרנט. מדובר בעשרה תלמידים משכבות שונות, שגם הם יגיעו כל הזמן לבית הספר".

"יכול מאוד להיות שנתחיל את השנה בצורה מסוימת, אחר כך היא תשתנה ואולי תשתנה שוב", אומרת דיין־בן מאיר. "כל התוכניות צריכות להיות מבוססות על מיפויים. יש תלמידים שאוהבים ללמוד לבד, אוטודידקטים, ויש כאלה שקשה להם. חשובה היכולת למפות את התלמידים, להבין מה כל אחד צריך ולבנות לו את התוכנית ההיברידית שלו". 

שרון בן דיין מאיר (צילום: פזית עוז)שרון בן דיין מאיר (צילום: פזית עוז)

זה ישים? 
"כן. אם תלמיד בכיתה ה' או ו' ילמד בבית הספר כל יום רק שלוש שעות, אבל בחצי כיתה עם 15 תלמידים, במקום 30, אז המורה למתמטיקה תצליח לתת יותר מענה לצרכים שלו. שלוש השעות האלה יכולות להיות יותר אפקטיביות מאשר שבע שעות, או אם שיעור מתמטיקה מתקיים בשעה השישית, כשהתלמיד כבר פחות מרוכז. כבר כמה שנים מנהל החינוך בעיר מאפשר לנו אוטונומיה כמנהלים, וגם התפיסה החדשה של משרד החינוך מאפשרת זאת. אצלנו תלמידי כיתות ה'־ו' יגיעו שישה ימים בשבוע לבית הספר בקפסולות. כל קפסולה תלמד חצי יום למידה מבית הספר, וחצי יום מהבית". 

לוי: "הפתרון שלנו להתמודדות עם האתגר הזה הוא לעבוד באופן דיפרנציאלי. כל תלמידה היא סיפור בפני עצמה, ולכל אחת בונים את התוכנית המתאימה לה בהיבט הלימודי והרגשי. מי שיש לה עורף חזק בבית ומתמודדת עם הלימודים לבד, תגיע פעמיים בשבוע. תלמידות שיש להן יותר קושי בבית או זקוקות לתמיכה לימודית, יגיעו לפחות ארבע פעמים. זה סוג של אוטונומיה שאנחנו לוקחים לעצמנו, וייאמר לזכות משרד החינוך והרשות המקומית שהם מאפשרים לנו זאת. בנינו תוכנית שחטיבת הביניים תגיע ליומיים בשבוע, והחטיבה העליונה ליומיים בשבוע. זה מאפשר לתלמידות עם קשיים להגיע ארבע פעמים בשבוע". 

האם התלמידים מסודרים מבחינת מחשבים? 
עבאס: "בתקופה הראשונה של הקורונה לא היו לכל הילדים מחשבים. גייסנו את ועד ההורים, הם התרימו מחשבים, וגם אנחנו תרמנו מבית הספר. עכשיו לכל בית יש מחשב, ויש כאלה שיש בהם שני מחשבים". 
לוי: "אנחנו עושים מיפוי, בודקים למי קשה, למי אין מחשב, ומחליטים מי צריכה לקבל את המחשב חינם, מי בהשתתפות עצמית, ולמי אנחנו עוזרים בהשאלה זמנית. אין מצב שבו תהיה תלמידה שלא מצליחה ללמוד. 

יש לי מורים מצוינים, אנחנו בונים תוכניות ללא הפסק. עכשיו, למשל, אנחנו בונים רצף ארוך של שיעורים שמאפשר לכל תלמידה להתקדם בקצב האישי שלה. המורה הופכת להיות לא מעבירת ידע אלא מנחה, ואז זה לא משנה אם הלמידה מקרוב, מרחוק, בקבוצה קטנה או גדולה. אני לא מרגישה שחסר לי משהו ולא רואה פערים גדולים בינינו לבין המרכז. אני רואה דווקא את היתרונות, כמו המשפחתיות ורשת הביטחון של המשולש שעוטף את בית הספר: משרד החינוך, רשת אמי"ת והרשות המקומית. ברגע שיש בעיה כלשהי, היא נפתרת במיידי. הישגי הבגרות שלנו בשמיים, אז איפה הפערים?".

שולה לוי (צילום: צילום פרטי)שולה לוי (צילום: צילום פרטי)

ישיבה בזום
הקר מודה שמתווה הלימודים המייצר חלוקה לקבוצות של 18 תלמידים הוא אידיאלי בלי קשר לקורונה. "זה יכול להתאפשר כשיש כוח אדם מיומן ומרחב פיזי ללמד", הוא אומר. "עניין של מרחבים, למשל, אני יכול לפתור, אבל כוח אדם? אני לא מחפש בייביסיטר, מישהו שרק ישגיח. הסיפור שלנו הוא תא למידה משמעותי. צריך למצוא את כוח האדם הזה. זו שאלה של איתור מורים, הכשרה ותקציבים. ברור לי שמדובר בסדר גודל לא ריאלי, כי אם זה היה ריאלי, היינו עושים את זה מזמן. לכן הפתרון שכן ריאלי תקציבית הוא סטודנטים שיכולים להיות כוח עזר, אבל לא יכולים להחליף את המורה בכיתה". 

"היו הרבה מאוד פונים, אבל החוכמה היא לדעת למצוא את האנשים הנכונים שיעזרו לי לנצל את ההזדמנויות שניתנות לי", אומרת דיין־בן מאיר ומבהירה את עמדתה לגבי אופן החלוקה לקפסולות: "המחנכים חילקו את הכיתה לחצי בצורה כזו שלכל ילד יהיה חבר או שניים קרובים בקבוצה; שתלמידים ימצאו את תחושת הקשר והשייכות. ביקשתי לפרסם את החלוקה מבעוד מועד כדי שאם יש ילד שמרגיש שפחות נוח לו, הוא יוכל לבקש לעבור. אחד האתגרים של המחנכים הוא גם לשמור על קשר בין שתי הקפסולות, כדי שילדים עדיין ירגישו שייכים לאותה כיתה". 

עבאס, שבתיכון שלה שיעור הזכאים לבגרות הוא הגבוה בארץ - 98.7% - מודה שייתכן שבעקבות הלמידה המקוונת עלולה להיות ירידה בהצלחות, אבל להערכתה לא יהיה מדובר בירידה משמעותית. "אם אנחנו עושים מיפויים נכונים לכל תלמיד, מצמידים לכל קבוצה מורה שקובע לוח זמנים, אין סיבה שהתלמיד לא יצליח", היא אומרת. "למשל מתמטיקה, כימיה ופיזיקה היה מאוד קשה ללמד מרחוק. כשחזרנו לבית הספר אחרי השהייה הארוכה בבית, עשינו מרתונים למקצועות האלה. כמו כן, גם את המורים צריך להכין בכל הנוגע למיומנויות דיגיטליות. זה אתגר גם למורים, גם לילדים וגם להורים". 

לדברי עבאס, בתחילת הקורונה היו תלמידים שהוריהם לא הרשו להם לפתוח מצלמה במחשב. "היו שלא רצו לחשוף את הבית שלהם", היא מספרת. "יש ביניהם אולי גם דתיים שלא רוצים שילדים יחשפו את עצמם. אנחנו מתכוונים לעשות ישיבת זום לכל ההורים ולהסביר שאנחנו רוצים את טובת התלמידים, ולכן צריך שהם יהיו בשיעור עם מצלמה פועלת".

ארבעת המנהלים מסכימים שלאוטונומיה שניתנת להם ולגמישות בתוך המתווה ישנה חשיבות רבה לצליחת האתגרים השונים. "משרד החינוך מאפשר זאת", מסכם הקר. "כמו כן, יש קהילות מנהלים של הרשויות השונות. בקבוצת מנהלי ירושלים אנחנו כל הזמן חושבים יחד, והשיתוף הזה הוא קריטי. המתכון להצלחה הוא אוטונומיה מצד אחד, ושיתופיות מצד השני".