"החבר'ה הצעירים משתדלים לשמור על המבוגרים, על הוריהם, על הסבא והסבתא, אבל אי אפשר לומר שהם שומרים על עצמם", אומרת קליף, מהיישוב מעלה לבונה, מנהלת היחידה לקידום עסקים במועצה האזורית מטה בנימין. "אני כל הזמן רואה סביבי אנשים אומרים: 'אה, זה שטויות'. והנה, אני צעירה, ללא מחלות רקע, והגעתי למצב שאושפזתי במצב קשה, ונהרסו לי החיים. חודשיים מאז שחליתי החיים שלי לא חזרו לאותו מסלול. אני מרגישה שהזדקנתי ב־20 שנה. אנשים מברכים אותי 'ברוך רופא חולים', ואני אומרת שאני עדיין לא בריאה".
"אני אדם בריא, ללא מחלות רקע", מספר יוחאי אדרי, 37, מירושלים, העובד בלשכה המשפטית בכנסת. בימים אלה הוא שוהה אצל הוריו בעכו בשיקום ביתי. "נדבקתי ב־1 ביולי", הוא מספר. "בהתחלה היו תסמינים, ולאט־לאט הם הלכו והחריפו. סבלתי מקוצר נשימה, חום מאוד גבוה, שיעול. ברגע שקיבלתי את התוצאה הרשמית שאכן מדובר בקורונה, התפניתי לבית חולים באמבולנס, בעיקר כי היה לי חום של 40 מעלות במשך לילה שלם בלי שהצלחתי להורידו בעזרת כדורים. פוניתי לבית החולים רמב"ם בחיפה. הייתי שם במחלקת קורונה. בבית החולים עשו לי צילום, ראו שמתחילה להתפתח דלקת ריאות. בתוך כמה שעות קוצר הנשימה גבר, החליטו לתת לי חמצן, אבל זה לא עזר".
לאחרונה פרסם אדרי פוסט בפייסבוק שבו סיפר על מחלתו והבהיר כי גם צעירים ללא מחלות רקע עלולים לחלות באופן קשה ולהגיע לאשפוז. "לא שומעים על זה הרבה, אבל יש לא מעט צעירים שמוגדרים במצב בינוני או קשה", הוא אומר כעת. "הם לא מגיעים בהכרח למכונת הנשמה, לא נספרים כמונשמים, אבל הם מאוד סובלים. לחלקם הגדול לוקח הרבה זמן להשתקם בחזרה מהקורונה. אני מסכים עם מי שאומר שהמקרה שלי אולי קצת יותר חריג, אבל אני לא היחיד. אבל הסיבה העיקרית שבגללה כתבתי את הפוסט היא שקראתי תגובות קשות לאחר שפורסם ששני חולים צעירים מתחת לגיל 40 היו לאחרונה מורדמים ומונשמים, וחולה נוסף, בן 39, נפטר. אנשים כתבו שבטח היו להם מחלות רקע ולא מפרסמים זאת, שיש אינטרס של משרד הבריאות להפחיד את הציבור. זה מאוד הכעיס אותי. רציתי להבהיר לציבור שצריך לשמור על ההנחיות ולא לזלזל. אני רואה אנשים צעירים שאומרים: 'מה צריך את המסיכה ואת הריחוק החברתי?'. צעירים גם נפגשים במסיבות מאולתרות בבתים, מבלים. ראיתי פאבים בתל אביב שמפוצצים באנשים".
"נדבקתי ב־4 באוגוסט, אין לי מושג איך", מספר אילן עטיה, 48, גנן מנתניה, המגדיר את עצמו בריא לחלוטין וללא מחלות רקע. "בהתחלה החום עלה וירד במשך יומיים", הוא מתאר. "כשהחום עלה ל־39 מעלות התפניתי לבית החולים לניאדו, שם קיבלתי טיפול במשך יומיים. השתחררתי אחרי שהורידו לי את החום ואמרו לי להמשיך טיפול בבית".
אלא שכאן לא הסתיים סיפורו של עטיה. "הייתי חמישה ימים בבית, שוב פעם החל חום גבוה יחד עם קשיי נשימה", הוא מספר. "הרגשתי חנק. תוך כדי שינה הרגשתי שמישהו שם לי ניילון נצמד על הפנים. אלה היו חוויות מאוד קשות. שוב התקשרתי למד"א וביקשתי להתפנות לבית חולים. הפעם התפניתי למרכז הרפואי מאיר בכפר סבא. הייתי במצב קשה. הסטורציה הייתה לא תקינה, היו חום גבוה ובעיה נשימתית. חיברו אותי לחמצן, קיבלתי מדללי דם. אחרי טיפול של חמישה ימים הרגשתי יותר טוב ושחררו אותי הביתה. עכשיו אני בבית, מסיים את הבידוד ומרגיש טוב. כשהשתחררתי מבית החולים שלחתי מסר בוואטסאפ לכל מי שאני מכיר שהמחלה הזאת היא מאוד קשה, מאוד מסוכנת. אנשים מזלזלים, הולכים למסיבות, הולכים לחתונות, ולא מבינים כמה זה קשה. כל אחד יכול לקבל את זה באופן קשה, גם אנשים צעירים. זו לא שפעת, זו מחלה מאוד קשה".
"קורונה יכולה להיות קשה גם בקרב צעירים, ללא מחלות רקע. הם לא הרוב, אבל זה קורה", אומרת ד"ר רותי הדרי, מומחית בכירה ברפואה פנימית, סגנית מנהלת מחלקת קורונה במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא מקבוצת הכללית. "רוב חולי הקורונה הם מבוגרים, אבל אנחנו רואים גם צעירים שחוטפים קורונה, ובצורה קשה, ומגיעים לאשפוז. זה לא שהצעירים עוברים את המחלה בצורה א־סימפטומטית לחלוטין. אם נסתכל על סך כל חולי הקורונה, חלק קטן מגיע לאשפוז בבתי החולים. כ־ 1,000 חולים מאושפזים כיום בבתי החולים מתוך כ־38 אלף חולי קורונה פעילים. ההבדל העיקרי באשפוזים בין הגל הראשון לשני הוא שבגל הנוכחי, חלק גדול מהחולים המאושפזים בבתי החולים, כ־80%־90%, הם חולים קשים. לעומת זאת, בגל הראשון אשפזו גם חולים שהיו במצב יותר קל. היום מאושפזים מעט מאוד חולים כאלה. אמור, עדיין הרוב הגדול של החולים הם חולים מבוגרים, אבל יש גם צעירים שחולים באורח קשה. אנחנו בהחלט רואים אנשים צעירים המגיעים לאשפוז עם קורונה קשה שמצריכה טיפול, ותוספת חמצן".
התרעות פיקוד העורף