העיתונאי יאיר שרקי חשף אתמול ב'חדשות 12' כי במגזר החרדי פועל מערך טיפולי פיראטי בחולי קורונה, המטפל גם בחולים המוגדרים קשים בבתיהם, ללא פינוי או אשפוז בבתי החולים. שרקי התארח היום (שני) בתוכניתם של אראל סג"ל ודוד ורטהיים ב-103FM, והסביר מדוע בחברה החרדית מעדיפים לא לשלוח את החולים לקבלת טיפול במוסדות הרפואיים: "מצב הרוח של החולים משפיע על סיכויי ההחלמה שלהם. המשפחה, האוכל, הדיבור, הלימוד, המעטפת האנושית הם קריטיים כדי לנצח את הנגיף הזה, ולכן הם מתעקשים כל כך על האשפוז הביתי".
סג"ל: התחלתי לראות את הכתבה בכעס, מי הם שיזלזלו במדע וברפואה, במדינה, בממלכה. פתאום אמרתי רואים פה משהו שנראה מעבר ליופי האנושי של החסד, משהו שהוא גם הגיוני. לא כולם ראו את הכתבה, תוכל להסביר בקצרה מה הסיפור?
"בניתי את הכתבה הזאת בדיוק כמו שתיארת כי זה התהליך שאני עברתי. הבאנו תיעוד שמראה איך מאות חולים במגזר החרדי, חלקם במצב קשה, אפשר להתווכח על כמה אבל חלקם ללא ספק במצב קשה, מאושפזים בבתים מבלי שמדינת ישראל יודעת על קיומם ומצבם באמצעות מערך פיראטי שנותן להם חמצן, תרופות, ביקורי רופאים, כל מה שחולה צריך בעצם אבל מתחת לרדאר. נראה לי מה שאתה מדבר עליו שגרם לך אולי לשנות את החשיבה זה שהחבר'ה המרואיינים שעובדים כבר חצי שנה בסוד מספרים שהם פתחו את הדלת בפניי כי הם רוצים שמדינת ישראל תייבא ממאה שערים את המודל הזה.
הם אומרים חולה זקן שנמצא במחלקה - לא משנה כמה מסורים וטובים הרופאים והאחיות - יש עליהם עומס, הם מגיעים מעט, לא רוצים להידבק, מדברים עם החולה במצלמות. אנחנו רוצים את החולים שלנו בבית. אנחנו רוצים לטפל בעצמנו בסבא ובסבתא שלא יהיו לבד במחלה הזאת, כי מצב הרוח שלהם משפיע גם על סיכויי ההחלמה שלהם. המשפחה, האוכל, הדיבור, הלימוד, המעטפת האנושית הם קריטיים כדי לנצח את הנגיף הזה, ולכן הם מתעקשים כל כך עם האשפוז הביתי".
ורטהיים: מה ההכשרה שלהם?
"עובדים שם רופאים ממערכת הבריאות או בפנסיה או כאלה שעובדים במערכת הכשרה רפואית לכל דבר ועניין. גם בדיקות הדם נלקחות למעבדות, לכן הופתעתי מכך שמשרד הבריאות לא מכיר את התופעה. הרי אתה רואה שמגיעות כמויות גדולות של בדיקות דם וכן מגיעים החולים הקשים מאוד שמגיעים לבתי החולים, ואתה רואה שהם טופלו בדרך. אתה רואה שקיבלו תרופות וחמצן לכן אני מופתע מההפתעה של משרד הבריאות. אני חשבתי שהם יודעים ומעלימים עין אבל יכול להיות שהם באמת לא ידעו".
סג"ל: בכל הנוגע להתנהלות של המערכת הבירוקרטית הישראלית אנחנו לא אולר שוויצרי. רחוק מזה, וודאי בזמן מגפה. מה שמדהים זה שמעבר להתגייסות זה בעצם היחס לחולה, נדמה שיכול להיות אני לא רוצה ולא יכול אבל אולי דווקא בגלל היחס לחולה שעטוף במעטפת האנושית אין התקפי חרדה. זה נראה טיפול טוב יותר.
"יש קטע שלא נכנס לכתבה. אני הקשתי מאוד על אחד העסקנים שם, בעולם החרדי עסקן זה מילה עם קונוטציה חיובית, פעיל חברתי ממאה שערים שמוביל את הדבר הזה, אני אומר לו רפואית זה נראה מסוכן. הוא אומר לי – בוא נדבר על כבוד האדם וגם את זה אפשר לתרגם. האוטונומיה של האדם על גופו אלה דברים קריטיים ואני חושב שכשנכדה נניח בת 20 שמוכנה להידבק כדי לטפל בסבתא ונמצאת איתה שלושה שבועות מבוקר עד ערב ,מאכילה ומשקה, עושה שיהיה לה מעניין ולא רק תשכב במיטה, אני מאמין שהאחות הכי מסורה במחלקה לעולם לא היה לה את הקשב שיש לנכדה המסורה הזאת".
סג"ל: כשהתחילה המגפה בנט דיבר על חשיבות ההוצאה של החולים מהבית וגם נדב איל וכו', הלכו למלוניות.
"המלוניות לא משיגות את מטרתן מרגע שיש היקף תחלואה כל כך גבוה. אי אפשר להסתיר שאחד הדברים שהכי הטרידו אותי כשהגעתי לצלם במקומות האלה, זה האם כל מי שבא במגע עם החולים מקבל את המיגון והאם כל בני הבית שמטפלים לא יוצאים מהבית. פה אני לא יודע להגיד, אני בטוח שיש מקומות שלא ויש מקומות שכן".
סג"ל: זה קורה בכל המגזרים. הרי מה שמיוחד במה שהבאת זה שרוב החולים הלא סימפטומטיים הם לא מדביקים והם בבתים, רוב החולים לא הגיעו לבתי החולים ולמלוניות. אנחנו מדברים על אנשים שבבית החולים נותנים להם חמצן אז במקום שזה יקרה בבית החולים עושים את זה בבית בביקור רופא. שמעתי שזה יקר, שזה אלף שקל לביקור רופא.
"זה לא כל כך יקר, באמת לא כל כך יקר בתנאים של רופא קורונה שמגיע".
סג"ל: אם אתה צריך יותר מביקור?
"הממסד הרפואי הזה גם היה מתמחר טיפול בחולה קשה בבית בעשרות אלפי שקלים. השכרת ציוד וביקורי הרופא זה אולי יקר והמכשיר של החמצן עולה 1,000 דולר, תלוי איזה מכשיר, אבל אתה יודע מה לא עולה? כל כוח האדם. הנער מסתובב ועובר מבית לבית ואני רואה איך הוא נכנס כמו המלאך המושיע של הבית. האישה ניגשת אליו והזקן החולה שהילדים שלו מטפלים בו מחכה לנער הזה ומחזיק לו את היד והוא מתנדב, וכל המערך הזה הם מתנדבים, לכן זה לא עולה עשרות אלפי שקלים כי זה באמת גמ"ח (גמילות חסדים)".
סג"ל: אבי ז"ל היה צמח במשך ארבע שנים ויצא לי לדבר עם רופאים מהעולם. הוא סיפר לי שבעולם הוא לא ראה דבר כזה שבבית החולים בישראל אימהות באות להיות עם הילד בוקר בוקר ומשפחות לא עוזבות, במיוחד חרדים וערבים, כי יש מקום בו מטפלים בזקנים, לא זורקים לבית אבות ולא זורקים לבית חולים ושוכחים מהם. אני התרגשתי מזה, זו הדרך הנכונה לטפל במבוגרים ובחלשים. היה מעניין אותי אם היה אפשר להרחיב את היריעה גם למקומות אחרים.
"אנחנו שומעים את הקולות האלה הבוקר, לצד הזעזוע יש קולות סקרניים והמוטיבציה של האנשים האלה במאה שערים שלא מדברים עם התקשורת היא בניגוד לכל אינסטינקט טבעי אצלם לייצא את המודל הזה החוצה ממאה שערים לכל המדינה. הם חושבים שכך הם יצילו חיים".
ורטהיים: גם היום במחלות חשוכות מרפא יש אפשרות לחולה להגיד שהוא לא רוצה להתאשפז והוא צריך לחתום על וויתור אחריות, אבל האחריות של האדם היא על גופו.
"אתה לא יכול להכריח אדם להתאשפז. אתה יודע מה ההבדל בין הקורונה לשאר המחלות? בקורונה יש בידוד. אם יש חולה סרטן חלילה לא על אף אחד, המשפחה מגיעה ובקורונה אתה לא יכול. אתה לא מדבר איתם חודש".
סג"ל: אנשים מתים מבדידות ומהסבל להיות במחלקה לבד. אני רואה שלפחות חלק מהאנשים יש התקפי חרדה. קשה לך לנשום, אתה לבד ומבוהל והרופאים לבושים כמו חייזרים, לא נכנסים אליך ומדברים אליך ברמקול, וכשיש את המשפחה ומי שילטף את היד זה הצלת חיים ממש.
"גובה הסטורציה ומצב הרוח הולכים ביחד".
סג"ל: אני משוכנע שחלק גדול מהסימפטומים של המחלה הם גם נפשיים אבל אני לא רופא. מאוד אהבתי את הכתבה ואני חושב שהיא צריכה להיות סוג של נ"צ, אבל צריך גם לזכור, אתה יודע למה בתי חולים מתנגדים לדולות?; ורטהיים: פוגע להם בכסף; סג"ל: ברור, אבל כל חולה קורונה זה בטח הרבה כסף שהמדינה משלמת לבתי חולים.