מנהל המרכז הרפואי לגליל בנהריה, פרופ' מסעד ברהום, שוחח הערב (רביעי) עם בן כספית ואריה אלדד ב-103FM, אודות נתוני התחלואה בתקופת הסגר ומצבה של מערכת הבריאות.
השיחות האחרונות שלנו איתך לא היו אופטימיות, וגם פתחת מחלקה חדשה לקורונה אצלכם, והיית מלא עבודה ולחוץ ופסימי, ואני מבין שזה מתחיל להשתנות, כי קודם כל סגרת מחלקת קורונה.
"ברוך השם, אני חושב שהסגר עובד ונותן את אותותיו, אבל אתה יודע, התפקיד שלי כמנהל בית חולים בכלל, הוא לא להיות פסימי, אלא לקחת את התרחיש הכי קשה, במיוחד כשאתה יושב 10 ק"מ מגבול הצפון, בית החולים הקרוב ביותר לגבול כל שהוא במדינת ישראל, אתה חייב להיות עם התרחיש הכי קשה, ככה לימדו אותי. ואני שמח שהתמודדנו עם תרחיש קשה, ושמח שהסגר נתן את אותותיו, ואנחנו ירדנו ל-55 חולים. אבל עדיין מתמודדים עם חולים מונשמים, מספר גבוה יחסית, אבל חלה ירידה, אתה רואה ירידה".
הירידה הזאת קשורה לירידה הדרמטית במגזר הערבי?
"רוב הערבים גרים בגליל, ובהחלט זה נותן את אותותיו על המגזר הערבי במיידי. אמרנו כבר מה ההתקהלויות - תפילות, בתי ספר וחתונות, אצלנו זה בתי ספר וחתונות, לא תפילות. בתי הספר במגזר נסגרו והחתונות התמעטו בצורה אדירה, אם בכלל. לאחרונה אתה לא שומע ולא רואה חתונות, אף אחד לא מעז".
כתגובה להנחיות של הקורונה? או בגלל שזה סוף עונת החתונות?
"בגלל הסגר. יש כאלה שדחו, אני לא יודע, אם הם יעזו ויחזרו לעשות חתונות גדולות ולא קטנות, אם הסגר ייפתח".
למה אצלכם, התפילות לא גורמות להדבקה ואצלנו כן? הרי נכנסים לאותו חלל סגור, מסגד פה, בית כנסת שם.
"סגרו את המסגדים והכנסיות. אם יש לוויות, אתה לא מעז ללכת ללוויה, לא נותנים לך להיכנס. יש מספר מצומצם וזהו נגמר. בחתונות זה אותו דבר, אצלנו בכנסיות, סגור, אתה לא יכול".
כשאתה סוגר מחלקת קורונה, אתה מחזיר אותה להיות מחלקה לרפואה פנימית רגילה, או שאתה ממש יורד במספר המיטות?
"סגרנו מחלקה גריאטרית, המחלקות האלה חייבות להיות שמורות לקורונה, אבל אנחנו מחזירים אותה לפעילות כמחלקה גריאטרית. יש לנו חולים באזור, אנחנו רוצים לתת להם שירות. אם וכאשר, חלילה, נצטרך לחזור לפתוח אותה, אנחנו יכולים בהחלט להשמיש אותה תוך 24 שעות, כאשר אנחנו יכולים לפזר את החולים הגריאטרים בחזרה למחלקות הפנימיות".
קצב הגעת החולים של הימים האחרונים שונה ממה שהיה לפני שבוע-שבועיים?
"אין לכם מושג כמה ירד. זה נתן לי מנוחה. בכל משמרת, אין דבר כזה שלא היו חולי קורונה. עכשיו יש משמרות שבכלל אתה לא שומע שיש חולה קורונה מאובחן".
אתם משתתפים באיזה ניסוי קליני, בתרופות חדשות, בנוגדנים?
"לא, אנחנו נותנים את התרופות הרגילות".
יש לך את כל מה שאתה צריך מהמדינה? בית החולים מקבל את מה שהובטח? את האמצעים? איך אתה עומד עם צוותים?
"הצוותים כרגע בהחלט עומדים בראש מורם, כאשר התגברנו על העומס האדיר, העומס עדיין קיים, והוא לא רק פיזי, הוא גם נפשי, ואתה מתמודד הרבה פעמים עם היקפי תמותה לא שגרתיים וזה לא נעים. אני בטוח שאנשים שלנו מהקורונה הזאת, ואלה שטיפלו בחולים, ייצאו עם צלקות, אני מקווה שנוכל לעבור את התקופה ואת הצלקות בצורה טובה, זה לא פשוט".
אחד הדברים שהיו קשים בגל הראשון, היו התיאורים על אותם אנשים גוססים מקורונה, ומתים לבד, ואסור למשפחות להגיע אליהם, להתקרב אפילו להיפרד מהם. הצלחתם ליצור איזו שהיא מערכת שמאפשרת מגע בין החולה והמשפחה?
"יש את המערכת בהחלט, ישנם נהלים ברורים. אנחנו שמחים שאנו יכולים להזמין את מי שרוצה ויכול מהמשפחות להיכנס ולהיפרד מהיקיר שלו. לצערנו, עדיין אין מגע ישיר, צריך כפפות ומיגון די רציני, אבל אנשים כן נכנסים, והם נוגעים ביקיר שלהם וזה מאוד חשוב. עדיין הטראומה קיימת, ויש כאלה שלא נפרדים. מאוד קשה, זה לא פשוט לצוותים בעיקר שנקשרים למטופלים".
יש פילוח של מתים מקורונה בין המגזרים אצלך?
"אותו פילוח פחות או יותר של החולים שמתקבלים - 60% ערבים, 40% יהודים".
ומבחינת גילאים?
"אתה מוצא 26, ו-50 ו-40, אבל בממוצע, אנחנו ב-66, 65".
יש ירידת גיל?
"יש גילאים שלא ראינו אותם בגל הראשון, בהחלט. אני לא שוכח בן 26, חולה קשה מאוד, עם מחלות רקע, הוא לא שמן, הוא שמנמן כזה, אבל זה לא בדיוק...".
לא אמור לקרות כזה דבר בגיל 26.
"אתה לא מצפה, בכלל לא מצפה. אני רק רוצה לדבר על החורף שמגיע, והחורפים שלנו מאוד מאוד קשים, ובדרך כלל בתי החולים - בלי שום קורונה - מגרדים את הקצה של הקצה העליון של היכולת שלהם, ואנחנו הולכים להיכנס לחורף, ולא יודע מה היה קורה אם לא היה סגר והמגמה לא הייתה מתהפכת".
יהיו מספיק חיסוני שפעת? כי שמענו פרסומים שאין חיסוני שפעת.
"שמעתי כמוכם שאין מספיק, אני מקווה שאוכל לחסן לפחות את הצוותים שלי".