הקורונה וימי הסגר מקשים לא רק על המבוגרים, הנאלצים להתמודד עם קשיים כלכליים ועם התמרון בין העבודה לילדים, אלא גם על הילדים ובני הנוער, שנותקו באחת מהמסגרות החינוכיות, וחלקם עברו ללמידה מקוונת. עמותת סה"ר מעניקה סיוע נפשי בחינם לפונים בכל הגילים על ידי מתנדבים בליווי אנשי מקצוע. "הפניות אלינו הן אנונימיות, ובני נוער יכולים לומר משפטים כגון 'אני לא יודע מתי זה יסתיים', 'אני לא יכול לשאת את זה יותר', 'אני עייף כבר מהכל', 'החיים שלי לא יחזרו להיות מה שהיו', 'אין שום סיבה לקום בבוקר', 'נמאס לי כבר מהכל, אף אחד לא מבין אותי' וכו'", מספרת בן־דיין.
"האגרסיביות היא פחות שכיחה, אבל היא יכולה לבוא לידי ביטוי למשל ביחסים עם האחים הצעירים או המבוגרים יותר, וכאמור יש לפעמים פנייה לגבי פציעה עצמית, שנובעת מהתמודדות עם כאוס פנימי שיכול לנבוע מהצפה רגשית גדולה. היו בני נוער שסיפרו שפצעו את עצמם, לפעמים התחושה היא שהדרך היחידה להתמודד עם תחושת אי־הוודאות וההצפה הרגשית היא להפנות את האגרסיה פנימה. פציעה עצמית מגיעה מתחושה של סערה וטלטלה רגשית. אני קוראת לבני הנוער לא להישאר לבד ולפנות אלינו כדי לדבר על זה. אנחנו לא שופטים אותם, לא מבקרים אותם, אלא מקשיבים ובמקרים רבים ממליצים על המשך טיפול בקהילה וסיוע של איש מקצוע".
"בקורונה ובסגר הנטיות הנפשיות מחמירות כי אין בית ספר, אין מסגרת, ואין סדר יום", אומרת מירה הורביץ, פסיכולוגית קלינית בכירה במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת הכללית. "כל האמצעים שיש לנו בדרך כלל לריפוי נפשי, כמו מסגרת מסודרת וחברים, נלקחים מאיתנו".
"את הילדים שנפגעים מהקורונה ומגיעים למרפאה אפשר לחלק לכמה קבוצות", אומר ד"ר ויקטור חזנוב, פסיכיאטר ילדים ונוער, מנהל מערך בריאות הנפש ילדים ונוער בשירותי בריאות כללית במחוז חיפה והגליל המערבי. "קבוצה אחת היא ילדים שהיו להם בעיות חרדה כאלה ואחרות עוד לפני הקורונה, שהיו מטופלים והיו במצב מאוזן או כמעט מאוזן. בקרב הרבה ילדים כאלה החרדות חזרו, רמת החרדה התגברה והם הזדקקו להתערבות נוספת, כולל עלייה במינון תרופות נגד חרדה. אני כל יום נתקל בכאלה ילדים. אלה מטופלים שנמצאים במעקב והגיעו לביקורות חוזרות באופן דחוף בגלל החרפת המצב. למשל ילד, שבעבר היו לו חרדות, מצבו השתפר והתייצב ואז פתאום הגיעה המגיפה והחרדה חזרה".
קבוצה אחרת, מספר חזנוב, היא בני נוער שחוו אירועים טראומטיים והצליחו להתמודד, אך הקורונה שינתה את התמונה. "למשל זה יכול להיות מישהו שחווה בעבר משבר ועכשיו הגיע אלינו עם התקפי חרדה וקושי לישון", הוא מספר. "זו בעצם חזרה של תופעות פוסט־טראומטיות, שהחרדה מהקורונה הציפה את החרדות הקודמות".
לחזנוב חשוב לציין השפעה נוספת ומאוד מהותית, לדבריו, של הקורונה. "עוד לפני הקורונה הייתה עלייה מאוד משמעותית בהתמכרויות למשחקי מחשב. זה הלך והתעצם עוד יותר בתקופת הקורונה, במיוחד התמכרות למשחק פורטנייט", הוא מתאר. "חווים זאת גם ילדים בני 7־8, לא רק בני נוער. ראיתי התמכרות למסכים שהביאה לשימוש בשפה גסה של רחוב ולאלימות. כמובן שכל מקרה שמגיע אלינו אנחנו בוחנים לגופו ונותנים את הטיפול המתאים".
גם בגיל הרך ניכרת השפעת המגיפה על הילדים. "בין השיחות שקיבלתי, נתקלתי בהורים שסיפרו על רגרסיה אצל ילדיהם בכל הקשור לשינה", מספרת מיכל הראל, יועצת משפחתית ומדריכת קבוצות הורים, יועצת בקו החינמי "קול ההורה" של ויצו, המיועד להורים לילדים בגילי חצי שנה עד גיל 6. "למשל ילדים שקשה להם להירדם בלילה, שמתעוררים במהלך הלילה הרבה יותר מאשר היו קודם. נתקלתי גם במשפחות שאצל ילדיהן יש רגרסיה בתהליך הגמילה, ומדי פעם שוב רואים פיפי במיטה. בנוסף לכך, הם יותר כעוסים, פחות משתפים פעולה".
התרעות פיקוד העורף