בדו"ח נכתב כי "האתגר העומד לפתחנו הוא האם נצליח לעמוד בכללים שקבענו, או שבדומה ליציאה מהסגר הראשון, יגרמו הלחצים הגוברים ליציאה לא מבוקרת שאינה תואמת למצב התחלואה בארץ".
בדו"ח נטען, כי "בעת ההתלבטות על קצב היציאה, חשוב להבין נקודה שנשכחת לעתים, והיא - שככל שמקדימים בהסרת מגבלה מסוימת, ייקח זמן ארוך יותר להגעה להסרת המגבלה הבאה, מאחר שהסרת מגבלה גורמת לעליית קצב התחלואה המבוטא על ידי מקדם ההדבקה, ובהתאם ייקח לנתוני התחלואה זמן רב יותר לרדת עד למדרגת הסרת המגבלות הבאה. לכן, דווקא אלה המצדדים בהגעה לפתיחה מהירה ככל הניתן ובאחריות של כל המשק, צריכים להיות הראשונים להתעקש על פתיחה איטית בשלבים הראשונים של היציאה".
"אנו חוזים בימים אלה בהתגברות הלחץ להסרת המגבלות, בדומה למה שחווינו ביציאה מהסגר הראשון", נכתב במסמך. "הדינמיקה בפועל היא שמי שהצליח לפתוח מוקדם ניצח, ומי שימתין בסבלנות הפסיד. זו דינמיקה מסוכנת מאוד, שתוביל אותנו במהרה לעלייה חוזרת של התחלואה, כשכאמור נתוני הפתיחה גרועים ביותר".
בהמשך נכתב, כי "כיום מאומתים מדי יום סדר גודל של 2,000-1,500 נדבקים. נניח כהנחה אופטימית ביותר שפתיחת המשק על כלל שלביה תעלה את מקדם ההדבקה ל-1 ולא מעבר לכך. דהיינו, שמדי יום יתגלו "רק" 2000-1500 מאומתים חדשים. הסטטיסטיקה מראה שכ-50 מתוכם יהפכו לחולים קשים וישרדו, וכ-20 מתוכם ימותו בתוך כחודש. נניח שישראל תתמיד במצב זה במשך חצי שנה, ונניח כהנחה אופטימית שבעוד חצי שנה יהיו בישראל מנות חיסון בכמות מספקת לדיכוי המגפה. בחישוב פשוט, ותחת ההנחות האופטימיות הללו, מספר הנפטרים מקורונה בחצי השנה הקרובה יהיה קרוב ל-5,000, וזאת לצד העומס העצום שיושת על מערכת הבריאות בעיצומה של עונת החורף הקשה ממילא".
התרעות פיקוד העורף