ראובן מודה שמצד אחד היא מבינה את חשיבות הבידוד, "אבל חייבים למצוא לזה פתרון", היא אומרת. "זה פשוט לא הגיוני, כי אי אפשר גם להשבית את ההורים. אני מורה ואני אומרת לך שצריך היה לפתוח את השנה מאוחר יותר, ומורים היו יכולים להחזיר את הימים האלה במהלך השנה. ואם כבר פתחו, אז היו צריכים במקרה של חשיפה לחולה מאומת לבדוק כל יום את הילדים בבדיקות מהירות ולתת להם לחזור לכיתה ולא להשבית אותם בבית. ההשפעה המנטלית של הבידודים, ואני רואה זאת אצל הבנות שלי, היא לא פחותה מההשפעה הבריאותית. הנזק המנטלי בבידודים הוא עצום עבור הילדים".
עניין של זמן
בימים אלה גם בנו הבכור בן ה־10 של אורן פרוי, פרופ' לנוירואנדוקרינולוגיה באוניברסיטה העברית, נמצא בבידוד כתוצאה מחשיפה לילד מאומת בכיתה. "הם חזרו לבית הספר ביום חמישי אחרי ראש השנה, זה נודע להם, ואז היו צריכים להישאר עד יום שבת בבידוד", הוא מספר. "אז התברר שביום חמישי הם פגשו בכיתה עוד ילד מאומת, והבידוד התארך לעוד שבוע. גם בשנה שעברה היו מלא פעמים כאלה. זה חוזר על עצמו כל הזמן. זה רק עניין של זמן עד שנכנסים שוב לבידוד".
עבור הורים רבים, מכת הבידודים צורמת במיוחד על רקע העובדה שיתר המדינה מתנהלת תחת מגבלות מועטות, ואילו דווקא במערכת החינוך נדמה כי מחמירים על גבם של ההורים. "לא ייתכן שכמיליון לא מחוסנים מסתובבים חופשי, נכנסים להופעה של 12 אלף איש עם בדיקת קורונה שלילית, וזה בסדר, אבל להביא בדיקת קורונה ולהיכנס לכיתה של 30 תלמידים - זה לא בסדר".
בורג מספרת שכרגע את בנה בן ה־10 היא לא שולחת לבית הספר מהחשש שגם הוא ייכנס לבידוד. "בידודים דורשים ממך כהורה תמרון, משאבים. מבחינת עבודה זה מאוד קשה גם ללמד מהבית וגם לשמור על הילדים. בדיעבד כולנו חכמים, אבל אולי היה חכם יותר לפתוח את שנת הלימודים אחרי החגים. אני שומעת מחברות שלי שכולם בבידוד".