במצב של משבר כלכלי, להיות ללא דמי אבטלה וללא פרנסה זה לא פשוט בכלל. "זה מלחיץ מאוד", מודה יונה. "זה מלחיץ לשבת בבית. עוד מעט שנה שלמה אני יושבת בבית. אני לא טיפוס של לשבת בבית. אני אוהבת לעבוד, לעשות, ללמוד. גם בתקופה שבה עוד חתמתי אבטלה הייתי הולכת לראיונות עבודה. היו שואלים: 'יש לך ניסיון כמזכירה?', הייתי עונה שלא, אבל אני מוכנה ללמוד, כי אני חרוצה ואני כן רוצה לדעת. עשיתי גם קורס ניהול משרד ממוחשב דרך עמותת 'מחשבה טובה' שמעניקה לדורשי תעסוקה מעטפת הכשרה הכוללת פיתוח מיומנויות בחיפוש עבודה וגם קורסים מקצועיים. אבל אף אחד לא נותן לי הזדמנות לצבור ניסיון".
"עבדתי לפני הקורונה כשכירה, כמנהלת תיקי לקוחות", מספרת הדס לוי (29) מירושלים. "פוטרתי באוקטובר ואז התחלתי לחתום אבטלה. בתקופה הזאת חשבתי מה אני רוצה לעשות והתחלתי ללמוד קורס של הפקת חתונות. הקורס הסתיים ממש במרץ, הייתי אמורה להפיק שתי חתונות בשבוע שלאחר פורים ובדיוק פרצה הקורונה והענף קרס. במקביל, במרץ היו אמורים להסתיים לי 100 ימי האבטלה שלי. אני מודה על כך שהמדינה, מאז שהתחילה הקורונה, האריכה את דמי האבטלה עד יוני, כך שיכולתי לחפש עבודה עם הראש מעל למים. החודש תסתיים לי האבטלה".
"בעלי הוא עובד הייטק שפוטר לפני כחצי שנה", מספרת חנה, שביקשה לא לחשוף את שמה המלא. "הוא התחיל לחתום אבטלה ובמקביל חיפש עבודה. בעלי התחיל לעבוד באמצע מרץ ואז בדיוק פרצה הקורונה. בהתחלה לא ידעו מה לעשות איתו, חל"ת לא חל"ת. בסוף הגיעה התשובה שהם לא ממשיכים את ההעסקה שלו כי נקלעו למשבר. חלק גדול מימי האבטלה שלו הוא כבר מיצה כשהיה מובטל עוד קודם, ועכשיו נשאר רק פרק זמן קצר לחתום וזה אוטוטו מסתיים. אבטלה זו לא תחושה קלה אף פעם, במיוחד לא בגילים היותר מבוגרים, אבל הוא אופטימי שהשוק יתאושש והוא ימצא".
עינת ליכטנשטיין (36) מהיישוב נופי נחמיה, עבדה בתחום הפרויקטים במגזר השלישי. "באוגוסט 2019 פוטרתי מעבודתי כשכירה ואז מיד חתמתי אבטלה שהסתיימה בערך בינואר", היא מספרת. "בכל התקופה הזו חיפשתי עבודה בעיקר בעמותות, ולא מצאתי. מצאתי משהו ממש לפני שהחלה הקורונה, הייתי אמורה להחליף מישהו שיוצא לפנסיה, אבל אז הגיעה המגיפה והוא החליט לא לעזוב".
"פוטרתי בינואר 2020, עבדתי כקופאית", מספרת בר דוד (27) מירושלים. "לא הגשתי בקשה לאבטלה כי לא היה לי רצף מתאים של תלושים וגם רציתי למצוא עבודה אחרת. התחלתי לחפש עבודה בתחום המזכירות והאדמיניסטרציה, אבל לא מצאתי ואז בדיוק פרצה הקורונה. בקורונה לא חיפשתי. ידעתי שזה די חסר סיכוי, אז לא עשיתי יותר מדי מאמצים. עכשיו חזרתי לחיפושים".
מאיה (43) מאזור המרכז, עבדה כעשר שנים בענף משאבי האנוש, בעיקר בתחום ההדרכה והרווחה והתקשורת הפנים־ארגונית. היא התפטרה מעבודתה לפני כשנה כי לדבריה רצתה שינוי. "לאחר מכן עבדתי באופן זמני כמחליפה של מישהי בחופשת לידה באותו תחום, ולאחר מכן יצאתי לתקופת אבטלה שמסתיימת בתחילת יולי". מאיה מודה כי אם הייתה יודעת שתהיה קורונה, שהמשק ייקלע למצב שבו הוא נמצא היום ושהשוק יהיה מוצף במובטלים, היא לא הייתה מתפטרת מעבודתה. "לא הייתי מתפטרת מהעבודה מבלי שתהיה לי עבודה אחרת בטוחה ביד", היא אומרת. "כשהתפטרתי הייתי בטוחה שאוכל למצוא עבודה. בעוד פחות מחודש אני נשארת בלי הכנסה".
התרעות פיקוד העורף