שפירא, תושבת שוהם, שירתה בלוחמה אלקטרונית בחיל האוויר והשתחררה ביוני 2019. "כל השנים תכננתי לנסוע למזרח אחרי הצבא, אבל מיד אחרי הצבא טסתי לשליחות למחנות קיץ מהסוכנות היהודית בארצות הברית, ואחר כך המשכתי לטייל", היא מספרת. "אבל הטיול הגדול שלי היה אמור להיות במזרח. היה לי כבר כרטיס טיסה לפסח לנפאל ותכננתי להישאר שם עד ספטמבר, טיול של כחמישה חודשים. זו הייתה אמורה להיות טיסה מתל אביב לניו דלהי בהודו, ומשם קונקשן לקטמנדו בנפאל".
שפירא מתקשה שלא להתאבל על הטיול שלא יצא לפועל. "היה לנו תכנון ארוך", היא מספרת. "הייתי אמורה להתחיל בנפאל, ומשם לעבור להודו. להורים שלי גם היו כרטיסים, הם היו אמורים להצטרף אליי בהודו. גם חברות נוספות חשבו להצטרף בהמשך. זה חלום שהקורונה גנזה. במתכונת כזאת הטיול הזה כבר לא יקרה. אולי אצליח לטוס למשהו קצר יותר בין הסמסטרים".
שחר, 23, חברתה של שפירא שהשתחררה לפני שנה מחיל המודיעין, הייתה אמורה לטוס איתה לטיול שהתבטל. "ממש תכננתי שזה יהיה הטיול הגדול שלי שאחרי הצבא, אז את כל המשימות שהייתי צריכה לעשות לפני כן, כמו פסיכומטרי ולהתקבל לאוניברסיטה, סיימתי אחרי השירות כדי שאוכל לפנות את הזמן הזה לטיול", היא מספרת. "אחרי הצבא בכלל לא טסתי לחו"ל. עבדתי קצת וחיכיתי לטיול הזה".
באוקטובר הקרוב תתחיל שחר ללמוד מדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב. גם היא מצירה על ההזדמנות שכנראה לא תשוב: "מאוד התרגשתי לקראת הטיול. השקענו לקראתו. כשהקורונה הייתה רק בסין, עוד הייתה תקווה. ברגע שראינו שזה גלובלי, שהקורונה התחילה להגיע לישראל, הבנו שלא יהיה הטיול הגדול".
ארד להב, 21, מרמת השרון, שהשתחרר לפני כשנה לאחר ששירת בקריה, היה אמור לטוס לטיול הגדול בנפאל ב־31 במרץ האחרון. "לא קנינו כרטיס חזור", הוא מספר. "מאוד חיכיתי לטיול הזה, עבדתי בשבילו כמאמן כושר. ממש שבוע לפני הטיסה חברת התעופה שלחה לי מייל שהטיסות מבוטלות. זה היה מאוד מאכזב, אבל באותו זמן הקורונה כבר הייתה באוויר וזה לא הפתיע אותי".
"כשאני מדברת על זה, עוד שנייה אני בוכה", אומרת שחר נווה, 21, מרמת גן, ששירתה כמאבחנת מדעי ההתנהגות במשטרת ישראל והשתחררה ביולי 2019. "תכננתי לטוס באפריל עם כמה חברים. התכנון היה להתחיל בארגנטינה, ושם היינו אמורים להתפצל. אני הייתי אמורה לחזור ארצה בספטמבר ממקסיקו. בערך במרץ כבר הבנתי שזה כנראה לא יהיה ריאלי. כבר התחילו להוציא אנשים לחל"ת, סגרו את השמיים בדרום אמריקה. הבנתי לצערי שהחלום של טיול אחרי הצבא נגוז".
כרגע נווה מנצלת את הזמן ללמוד לפסיכומטרי, אבל עדיין לא אבדה לה התקווה להגשים את החלום. "אם בינואר או באפריל הקרובים יהיה אפשר לטוס, אז אטוס, אפילו אם זה יהיה לפחות זמן. אני לא מוותרת", היא אומרת.