"אני כמנהלת מאמינה בשינויים, אבל לכל אחד יש את הקצב שלו להשתנות", אומרת שרון דיין־בן מאיר, מנהלת בית הספר היסודי "ארן" בתל אביב, שבו לומדים 513 תלמידי ותלמידות כיתות א'־ו'. "אל מול האהבה שלי לשינויים שלפעמים מאתגרים, יש אנשים שהרבה יותר קשה להם להתמודד עם שינויים, אם זה ילדים, מורים והורים. אני מאמינה שיש כאן הזדמנות מדהימה, אבל צריך להסתגל לשינויים, לדעת לרוץ עם אלה שקל להם ולסחוב את אלה שיותר קשה להם. האתגר האמיתי בקורונה הוא לממש את כל ההזדמנויות שהתקופה הזו מזמנת. הגמישות בזמן ובמרחב והמשאבים שניתנים מאפשרים לי לבנות שנה שבה אני מצליחה לתת יותר מענים לכל תלמיד ולבנות מערכת יצירתית המשקפת את הדנ"א היצירתי שלנו".
"בעיניי האתגר הכי משמעותי הוא להצליח ליצור קשר אישי משמעותי עם כל אחת מהתלמידות, גם כשהן נמצאות רחוק", אומרת שולה לוי, מנהלת מדרשיית אמי"ת קמה בירוחם, שבה לומדות כ־300 תלמידות מכיתות ז'־י"ב.
"לכל אחת יש קצב לימוד אחר, דרך אחרת לתפוס את הקושי, לפרק אותו. יש תלמידות עם קשיים בבית, יש ללא קשיים, וצריך לתת את המענה לכל אחת".
עבאס: "אנחנו עובדים על מיפויים. בתחילת השנה ניתן פוקוס לכיתות ז' שרק מתחילים ללמוד, ולכיתות י' שהן במגמות. יש לנו גם כיתה ובה 18 ילדים שיש להם בעיות בלימודים. אפשר להביא אותם כל יום לבית הספר. גם את התלמידים הטובים ביותר, שהסתדרו עם הלמידה המקוונת, אנחנו לא יכולים להשאיר כל הזמן בבית.
הם גם רוצים מבחינה חברתית להגיע לבית הספר. חשבנו לעשות פיצול, כלומר כל הילדים שקשה להם - יגיעו כל הזמן לבית הספר, ומי שיחליפו אותם יהיו החזקים, שיגיעו חלק מהימים אחר הצהריים. יש לנו גם שכונה אחת בכפר שאין בה קליטה של אינטרנט. מדובר בעשרה תלמידים משכבות שונות, שגם הם יגיעו כל הזמן לבית הספר".
"יכול מאוד להיות שנתחיל את השנה בצורה מסוימת, אחר כך היא תשתנה ואולי תשתנה שוב", אומרת דיין־בן מאיר. "כל התוכניות צריכות להיות מבוססות על מיפויים. יש תלמידים שאוהבים ללמוד לבד, אוטודידקטים, ויש כאלה שקשה להם. חשובה היכולת למפות את התלמידים, להבין מה כל אחד צריך ולבנות לו את התוכנית ההיברידית שלו".
לוי: "הפתרון שלנו להתמודדות עם האתגר הזה הוא לעבוד באופן דיפרנציאלי. כל תלמידה היא סיפור בפני עצמה, ולכל אחת בונים את התוכנית המתאימה לה בהיבט הלימודי והרגשי. מי שיש לה עורף חזק בבית ומתמודדת עם הלימודים לבד, תגיע פעמיים בשבוע. תלמידות שיש להן יותר קושי בבית או זקוקות לתמיכה לימודית, יגיעו לפחות ארבע פעמים. זה סוג של אוטונומיה שאנחנו לוקחים לעצמנו, וייאמר לזכות משרד החינוך והרשות המקומית שהם מאפשרים לנו זאת. בנינו תוכנית שחטיבת הביניים תגיע ליומיים בשבוע, והחטיבה העליונה ליומיים בשבוע. זה מאפשר לתלמידות עם קשיים להגיע ארבע פעמים בשבוע".
יש לי מורים מצוינים, אנחנו בונים תוכניות ללא הפסק. עכשיו, למשל, אנחנו בונים רצף ארוך של שיעורים שמאפשר לכל תלמידה להתקדם בקצב האישי שלה. המורה הופכת להיות לא מעבירת ידע אלא מנחה, ואז זה לא משנה אם הלמידה מקרוב, מרחוק, בקבוצה קטנה או גדולה. אני לא מרגישה שחסר לי משהו ולא רואה פערים גדולים בינינו לבין המרכז. אני רואה דווקא את היתרונות, כמו המשפחתיות ורשת הביטחון של המשולש שעוטף את בית הספר: משרד החינוך, רשת אמי"ת והרשות המקומית. ברגע שיש בעיה כלשהי, היא נפתרת במיידי. הישגי הבגרות שלנו בשמיים, אז איפה הפערים?".
"היו הרבה מאוד פונים, אבל החוכמה היא לדעת למצוא את האנשים הנכונים שיעזרו לי לנצל את ההזדמנויות שניתנות לי", אומרת דיין־בן מאיר ומבהירה את עמדתה לגבי אופן החלוקה לקפסולות: "המחנכים חילקו את הכיתה לחצי בצורה כזו שלכל ילד יהיה חבר או שניים קרובים בקבוצה; שתלמידים ימצאו את תחושת הקשר והשייכות. ביקשתי לפרסם את החלוקה מבעוד מועד כדי שאם יש ילד שמרגיש שפחות נוח לו, הוא יוכל לבקש לעבור. אחד האתגרים של המחנכים הוא גם לשמור על קשר בין שתי הקפסולות, כדי שילדים עדיין ירגישו שייכים לאותה כיתה".
עבאס, שבתיכון שלה שיעור הזכאים לבגרות הוא הגבוה בארץ - 98.7% - מודה שייתכן שבעקבות הלמידה המקוונת עלולה להיות ירידה בהצלחות, אבל להערכתה לא יהיה מדובר בירידה משמעותית. "אם אנחנו עושים מיפויים נכונים לכל תלמיד, מצמידים לכל קבוצה מורה שקובע לוח זמנים, אין סיבה שהתלמיד לא יצליח", היא אומרת. "למשל מתמטיקה, כימיה ופיזיקה היה מאוד קשה ללמד מרחוק. כשחזרנו לבית הספר אחרי השהייה הארוכה בבית, עשינו מרתונים למקצועות האלה. כמו כן, גם את המורים צריך להכין בכל הנוגע למיומנויות דיגיטליות. זה אתגר גם למורים, גם לילדים וגם להורים".
לדברי עבאס, בתחילת הקורונה היו תלמידים שהוריהם לא הרשו להם לפתוח מצלמה במחשב. "היו שלא רצו לחשוף את הבית שלהם", היא מספרת. "יש ביניהם אולי גם דתיים שלא רוצים שילדים יחשפו את עצמם. אנחנו מתכוונים לעשות ישיבת זום לכל ההורים ולהסביר שאנחנו רוצים את טובת התלמידים, ולכן צריך שהם יהיו בשיעור עם מצלמה פועלת".
ארבעת המנהלים מסכימים שלאוטונומיה שניתנת להם ולגמישות בתוך המתווה ישנה חשיבות רבה לצליחת האתגרים השונים. "משרד החינוך מאפשר זאת", מסכם הקר. "כמו כן, יש קהילות מנהלים של הרשויות השונות. בקבוצת מנהלי ירושלים אנחנו כל הזמן חושבים יחד, והשיתוף הזה הוא קריטי. המתכון להצלחה הוא אוטונומיה מצד אחד, ושיתופיות מצד השני".
התרעות פיקוד העורף