ביום ממוצע בחורף בשנה שעברה, בכל יום טיפלנו ב-30 מונשמים, הם לא מונשמים ביחידות לטיפול נמרץ אלא במחלקות, ככה מדינת ישראל מטפלת בחולים הקשים שלה. צריך להפסיק פעילות אלקטיבית לשבועיים, להסיט את המשאבים לטיפול בחולים הקשים ולאחר מכן לשחרר את זה. המגפה לא תימשך לעולם ועד. בכל העולם היא הסתיימה בכמה שבועות.
יש היום כ-1,500 חולים מאושפזים. כ-500 מהם אינם מוגדרים לא בינוניים ולא קשים, מה הם עושים בבתי חולים? הם לא זקוקים לשום טיפול, הם חולים קלים, הם לא צריכים להיות בבית חולים".
בתקופת המגפה הזו נפטרו 3,500 אנשים. זה מידע בלתי מבוסס, התרשמותי, התחלואה בזיהומים נרכשים עלתה במשך התקופה הזאת. אותו מחסור ואותה הדלילות במשאבים שיש לנו במערכת ביום יום. אנחנו מנשימים אלפי חולים בכל יום במדינת ישראל".
הדבר השני הוא ההמלצות שניתנות. אלי וקסמן, דב שוורץ, דורון גזית, מכון גרטנר - למדנו את כל ההמלצות שלהם, הן לא ניתנו מנקודת מבט או מבסיס אפידמיולוגי מוכח. אנשים טובים התמסרו לעניין, הוציאו מספרים נהדרים בנושא, אבל בינם לבין המציאות אין כלום והתחזיות שלהם יתבדו אחת לאחת, תוכלו לספור את כולן. כעת מקבלי ההחלטות ממשיכים להיצמד אליהן ולנהל אתת המשבר הזה על פי אותם תרחישים".
אין שום סיבה את להשאיר את מערכת החינוך, בוודאי שלא לגיל הצעיר, סגורה. יש מורים בסיכון? נבודד אותם כמו יתר האוכלוסייה בסיכון, אבל להחזיק מיליון ילדים בבית? זו לא התערבות שיש לה איזשהו ערך או בסיס. הייתה לנו ישיבה ארוכה בזום עם השר שטייניץ לפני שהעברנו את מכתבנו לראש הממשלה. הוא שמע בעניין אבל לדעתי לא השתכנע אפילו ב-1.2%".