יום למחרת פינויה של אלכסנדרה לבית החולים, החל פאיז בן ה־88 לפתח תסמינים של חום וחולשה, ופונה אף הוא לבית החולים. “לקחנו אותו לבית החולים, והוא נמצא חיובי לקורונה”, מספר סמור. “כיוון שלא היה מקום לאשפזו בנהריה כי המחלקה הייתה מלאה, והוא לא היה מונשם אלא רק היה זקוק לחמצן, אז הוא פונה לבית החולים בנצרת, שמיועד בעיקר לאנשים שיכולים לטפל בעצמם ולקחת לעצמם מדדים. ליוויתי אותו כל הזמן הזה, אבל בתוך זמן קצר מצבו החמיר, הוא היה זקוק להנשמה והובהל שוב לבית החולים בנהריה ושהה שם במשך שבועיים עד שנמצא שלילי לקורונה, אך עם סיבוכים של נשימה. כרגע הוא מונשם בפעם השנייה ונמצא בטיפול נמרץ”.
הסאגה האישית של פאדי (38) לא מסתיימת בסבו ובסבתו המנוחה: גם אחיו בן ה־31 נמצא חיובי לקורונה, דודו ורעייתו גם נמצאו חיוביים, והוא עצמו נאלץ לחלק את זמנו בין משמרות בבית החולים כאח מוסמך במחלקת טיפול נמרץ, בין השתלמויות בבית החולים רמב”ם ובין דאגה למשפחתו, כשאשתו, מורה בבית ספר תיכון, עברה לגור אצל הוריה עם בתם בת השנתיים וחצי כדי לא לבוא במגע עם בעלה, שנמצא בסכנת הידבקות בשל מקצועו. “אני מתגעגע אליהן”, מספר פאדי. “אם לפעמים אני מרגיש חולשה, אני מחכה שלושה ימים כדי לדעת שלא נדבקתי חלילה, ורק אחרי זה הולך לראותן, וגם זה תוך שמירה על ריחוק. זה מצב מפחיד. אמא שלי מטופלת בדיאליזה גם כן, ולכן לא ראיתי אותה הרבה זמן מלבד לעבור עם האוטו לידה ומרחוק לומר לה ‘שלום’. אין לי כמעט זמן לישון או לנוח. אני 24/7 בתמרונים בין המשפחה לבין העבודה וההשתלמויות”.
הראיון עם סמור מתקיים תוך כדי שהוא בדרכו למשמרת בבית החולים. בדרך הוא מדבר עם בני משפחתו ומעדכן אותם במצב סבו. “המצב לא קל, אבל חשוב לי לציין לשבח את אנשי הרפואה שעובדים סביב השעון ועושים כל מאמץ כדי להתמודד עם המצב הזה”, הוא אומר.
התרעות פיקוד העורף