רבות דובר על המסירות של הרופאים במחלקות הקורונה בבתי החולים ובמרכזים הרפואיים, המקדישים את מלוא מרצם בשנה האחרונה למאבק בנגיף, אך סובלים מתחושות שחיקה ותשישות בשל העומס הרב המוטל על כתפיהם. מאחוריהם ניצבים בני משפחותיהם, שמושפעים גם הם באופן ישיר מהמאבק הזה. “אני מרגיש כמו אשתו של חי”רניק במלחמה שיוצא בכל בוקר לשדה הקרב”, מתאר רון אבני־נחמן, בעלה של שירי אבני־נחמן, רופאה שעובדת במחלקת הקורונה בבית החולים בילינסון.
“אנחנו רגילים שהיא עובדת הרבה שעות, אבל בחודשים האחרונים היא חוזרת שבורה, תשושה ומרוסקת מעייפות. תוסיף לכך את הסגר שמקשה עלינו כי אני בעל עסק חיוני, ולילדים הקטנים שלנו אין מסגרת. אנחנו צריכים לתפעל את הכל ביחד. כמתבונן מהצד אני מרגיש שאשתי מביאה את העייפות והמתח שמלווים אותה בעבודה גם לבית, וזה קשה, אבל אנחנו מתמודדים וסופרים את הימים עד שתקופת הקורונה תיגמר”.
החשש מרחף
ד”ר מעין איתן היא מומחית במחלקת קורונה במרכז הרפואי מאיר, נשואה לדביר ואם לשניים: בת 4 וחצי ובן שנה וחצי. “הקטן שלנו ממש נולד לתוך הסיטואציה הזו”, מציין הבעל דביר איתן. “זו סיטואציה לא פשוטה. אנחנו כמעט שנה בתוך הסיפור הזה, וזה מורגש בתוך הבית בצורה כזו או אחרת. מעין מגיעה שחוקה והעייפות מועברת לכולנו. היא לא הפסיקה להיות אמא ועדיין משתדלת לתפקד בחזית הזו, וזה מוסיף לתשישות”.
לשמור על ההווי
התרעות פיקוד העורף