אחד מיתרונותיה העיקריים של הטכנולוגיה הזו, שנולדה בשיתוף פעולה של משרד הבריאות, הטכניון ואוניברסיטת בן־גוריון, הוא היכולת לזהות התפרצות המגיפה במוקדים מסוימים עוד בטרם ידוע באופן רשמי על נדבקים מאומתים. "התחלנו לעבוד על כך במרץ 2020, ממש כשהתחילה המגיפה, ומי שהובילה אצלי את הפרויקט במעבדה היא ד"ר קארין יניב", מספר פרופ' אריאל קושמרו, ראש המעבדה לביוטכנולוגיה סביבתית במחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה באוניברסיטת בן־גוריון. "למעשה, כבר בסוף אפריל 2020 הראינו יכולת היתכנות לזיהוי קורונה בשפכים, והשיטה, או לפחות המתכונת הראשונית שלה, כבר הייתה ישימה. באפריל חברנו למרכז הארצי לנגיפים בסביבה במשרד הבריאות בראשותו של ד"ר איתי בר־אור, ויחד עם הטכניון עשינו במאי 2020 פיילוט ראשון באשקלון".
אחת החברות שדגמו שפכים ברחבי הארץ לטובת הפרויקט הייתה חברת הסטארט־אפ הישראלית "קנדו". "החברה דגמה את השפכים באופן כזה שמראה על ממוצע של שפכים שעברו באותו יום בנקודה מסוימת", מספר פרופ' קושמרו. "לאחר מכן היא העבירה את מה ששאבה למעבדות שלנו ושל משרד הבריאות, ובהן התבצעה האנליזה לקורונה, בדיקה מולקולרית של זיהוי וכימות וירוס קורונה. בתקופה של הפיילוט לא הייתה באשקלון תחלואה מדווחת מבחינת משרד הבריאות, מבחינת בדיקות מטוש. הצלחנו להראות שבתוך הביוב עצמו אנחנו כן רואים תחלואה, רואים שאריות של וירוסים שמופרשים מבני אדם. ראינו עלייה בריכוזים של הווירוסים כבר מאמצע מאי, כאשר תחלואה מדווחת התחילה באשקלון רק ביוני 2020. למעשה ראינו את התחלואה בביוב שבועיים לפני שהייתה תחלואה מדווחת בעיר".
לדברי פרופ' קושמרו, אחד מיתרונותיה של השיטה הוא בכך שאין הפגיעה בזכות לפרטיות. "אתה לא בודק בן אדם בודד, אלא שכונה, עיר", הוא אומר. "אתה אומר: 'אנשי השכונה הזאת או הזאת, לכו להיבדק'. גם אם יש אנשים באזור מסוים שלא רוצים להיבדק, אני יכול לנטר דרך שפכים ולגלות שיש בעיה באזור. החשיבות העיקרית היא הגילוי המוקדם. כמו כן, לפי ריכוז הווירוס אנחנו יכולים לראות אם יש עלייה בתחלואה או ירידה, שזה גם חשוב".
אור ירוק וכסף
לאחר הפיילוט שנערך באשקלון אשתקד, נערך פיילוט נוסף במימון משרד הבריאות בכמה יישובים בארץ, בהם באר שבע, נתניה וירושלים. "שם עשינו מודל של רמזור, ולמעשה יכולנו לראות שלפני הסגר שהיה בספטמבר־אוקטובר רוב הערים היו בכתום או באדום לפי הסקאלה שלנו, ובתום הסגר הפכו לצהובות־ירוקות", אומר פרופ' קושמרו. "תקופה אחרי תום הסגר הן הפכו להיות צהובות־כתומות. לפי העומס הוויראלי בשפכים אפשר לדעת מהי רמת התחלואה בתא שטח מסוים. משרד הבריאות מבין ומוקיר את השיטה הזאת כמשהו שיכול לסייע במעקב אחר תחלואה".
"אנשים חיוביים לקורונה מפרישים את הווירוס בצואה, ואפשר לבדוק אוכלוסיות גדולות בלי הצורך לעשות בדיקות סקר. לא צריך שאנשים יסכימו להיבדק, זה הרבה יותר פשוט", מסביר גם פרופ' ערן פרידלר, מהיחידה להנדסת סביבה, מים וחקלאות בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון. "בשפכים אתה יכול לזהות התפרצות כאשר אנשים לא הולכים להיבדק מסיבות כאלה ואחרות, ויש מקרים שאתה יכול לזהות זאת עוד לפני שזה קורה. על ידי בחירה נכונה של מקומות שאתה דוגם, אתה יכול לבודד אזורים בעיר. אם אתה בודק בצורה נבונה ומכיר את מערכת הביוב, אתה יכול לבודד רובע, שכונה, רחוב אם צריך. השתמשנו בידע שלנו על מערכות ביוב עירוניות ורתמנו אותו לדיגום".
הידע הטכנולוגי שימש גם לטובת ביצוע פרויקט בטכניון בשם "יוצרים קמפוס פתוח ובטוח - איתור וניטור", בתחילת השנה האקדמית באוקטובר האחרון, ש"במהלכו עשינו איתור וניטור של נגיף קורונה ברשת הביוב בקמפוס", מתאר פרופ' פרידלר. "חילקנו את הטכניון לאזורים, ואיפה שקיבלנו סיגנלים שזה חיובי, אז בטכניון הצליבו את הנתונים עם מידע שיש להם. במקרים שלא ידעו עליהם - והיו מספר מקרים כאלה - הלכו לאותו אזור, עשו בדיקות לאנשים וגילו מאומתים לנגיף. בצורה כזו אפשר היה לקטוע את שרשרת ההדבקה. זה הצליח מאוד".
גם פרידלר ממתין להקמתו של המערך הלאומי שינטר קורונה דרך שפכים. "הרי עד מתי ימשיכו עם מטושים? אנחנו כנראה נחיה עם התפרצויות כאלה ואחרות לאורך זמן", הוא אומר. היום זה קורונה, מחר זה משהו אחר, ולכן יש חשיבות לניטור תדיר. כמו כן, אותנו לא מעניין הפרט, אלא האוכלוסייה, כי זה הבסיס הכי טוב לקבלת החלטות. כלומר בעזרת הניטור מקבלים בסיס מרחבי שיכול לגלות נקודות חמות, ערים חמות, ואז מקבלים על סמך זה החלטות".
100 נקודות דיגום
"כיום משרד הבריאות דוגם כבר כמה מקומות, וזה מתבסס על ניטור שאנו עושים לנגיף הפוליו", מספר משה ויין, מנהל פרויקט דיגום קורונה בשפכים של משרד הבריאות. "כמו כן, בתקופה האחרונה הגדלנו משמעותית את נקודות הדיגום ברחבי הארץ, אך זו עדיין לא כמות מספקת כדי לנטר כמות משמעותית באוכלוסייה".
התרעות פיקוד העורף