השיחה הטלפונית עם ד”ר גולדנברג נערכת בשעות הבוקר, זמן קצר לאחר שסיימה משמרת לילה באמבולנס טיפול נמרץ. “הלילה האחרון דווקא עבר די בשקט”, היא מספרת, “היו רק שתי קריאות טלפוניות שלא יצאנו אליהן, כי היה מדובר בחולים שאין להם מה ללכת לבית חולים כרגע”.
המצב ברומא אומנם קשה, אבל עדיין רחוק ממה שקורה בצפון המדינה. ולמרות זאת, אם יקיץ אדם מתרדמת של שלושה שבועות ויצא לסייר ברחובות רומא, הוא לא יאמין שמדובר באותה עיר שוקקת שמושכת עשרות מיליוני תיירים בשנה. “הכל סגור”, מאשרת גולדנברג, “חוץ מסופרמרקט, בית מרקחת, תחנות דלק ודוכני עיתונים. כל אלה פתוחים עד 18:00. אחר כך – עוצר, ממש כמו בסרטים. בפעם הראשונה שראיתי את זה, הייתי בשוק. ברחובות ראיתי רק כוחות משטרה, צבא ומחסומים”.
גולדנברג, רופאה כירורגית המתגוררת בפאתי רומא, נולדה ביפו, סיימה את לימודיה בתיכון הגימנסיה הריאלית בראשון לציון, ואחרי הצבא, התקבלה לאל על והחלה לעבוד כדיילת קרקע. במקביל למדה איטלקית, ולבסוף נסעה לאיטליה להגשים את החלום וללמוד רפואה. לאחר תקופת שהייה קצרה בארצות הברית שבה לאיטליה והשתקעה בה עד היום.
שמה מוכר לישראלים, בעיקר בקבוצות וואטסאפ של אלה המטיילים ברומא. כשמישהו מהם נתקל בבעיה רפואית, היא מסייעת ומכוונת אותו לקבלת טיפול מהיר אצל רופאים פרטיים. הנגיף קורונה, מן הסתם, שינה את חייה מקצה לקצה, וכעת היא נעה בין משמרות של 24 שעות בבתי החולים לבין עבודה באמבולנס. “כל המרפאות כאן סגורות. לא מקבלים לפגישות או לניתוחים שגרתיים. רק לחירום”, היא מספרת, “בשלב הבא כנראה שיהפכו את בתי החולים הפרטיים למקומות אשפוז, כי בכל מקום אחר כבר אין מקום”.
גולדנברג ראתה כבר כמעט הכל, והיא לא חוששת לנפץ סטיגמות. כמו למשל על מספר המתים הגבוה בגילים המבוגרים (“אם אתה חולה לב או סוכרת ונדבקת בשפעת רגילה, אפילו לא בקורונה, אז ברור שתחטוף קשה יותר מבחור צעיר שאין לו כלום”), או על השאננות בלומברדיה בימים הראשונים של המגיפה (“אנשים נבהלו, חזרו הביתה, והביאו את הנגיף לסבא ולסבתא שלהם. עד שהבינו כאן מה קורה, כבר היה מאוחר”). אפילו על הטענה שחבישת מסיכה לא מועילה יש לה מה להגיד (“נכון שהיא לא מגינה עליך לחלוטין, אבל לפחות כשמישהו מדבר לידך לא תחטוף את זה מהרוק שלו”). אבל מה שמרגיז אותה באמת זה גישת ה”יהיה בסדר” הישראלית.
“אל תהיו שאננים. אל תגידו 'לי זה לא יקרה'. זה קורה וזה יקרה”, היא פונה אלינו, האנשים בישראל, “כשאומרים לכם להישאר בבית – תישארו בבית! ככה עוצרים את המגיפה. כן, אסור לך לצאת אלא אם אתה חייב ללכת לקניות, לבית מרקחת או להגיע לעבודה – זהו. נכון, זה כמו כלא, אבל ככה זה. אם תצא החוצה, גם אם אתה מרגיש בריא, אתה יכול להדביק אחרים או להידבק בעצמך. אנשים לא מבינים את זה והם יאכלו אותה. הם לא יבינו עד שחבר’ה צעירים יתחילו להתאשפז בבתי חולים. אולי אז ייכנס השכל.
התרעות פיקוד העורף