זה נשמע כמו סיפור הבלהות הידוע על המדען פרנקנשטיין, שיצר מפלצת רצחנית שיצאה משליטתו (המקור הוא כמובן באגדת הגולם והמהר"ל מפראג). סיפור על המעבדה הסודית והרגישה לחקר נגיפים וחיידקים, שצרפת בנתה עבור סין בעיר ווהאן, ושבהדרגה יצאה משליטתה ומדעניה נדחקו ממנה לטובת עמיתיהם הסינים, שלא שיתפו אותם בפעילותם. זוהי המעבדה שבה זוהה נגיף הקורונה, קוביד 19, שבה נערכים ניסויים בחיסון למחלה ושלטענת מקורות רבים היא גם מקור הנגיף הקטלני, שעושה שמות בעולם.

ווהאן, על 11 מיליון תושביה, היא ה"צרפתית" ביותר מערי סין. אפשר למצוא בה מוזיאון תכנון עירוני צרפתי ותחנה של הרכבת המהירה, שנבנתה על ידי צרפת. התחנה הזאת תרמה להתפתחות המואצת של העיר כמרכז תעשייתי גדול. מצפון לתחנה נמצא שוק החיות המפורסם, הידוע היום לשמצה, ומדרום ניצבים כמאה בניינים של חברות צרפתיות מובילות.

בשנות ה־2000 התהדק שיתוף הפעולה בתחום הרפואה בין סין לצרפת. ב־2003 שטפה את סין מגיפת נגיף הסראס, "בן דודו" של קוביד 19. הסינים הפעילו קשרים אישיים. הנשיא ג'יאנג דזה מין היה מיודד עם חוקר סיני בכיר שעבד בבית החולים סנט לוי במחלקה של רופא שהיה מקורב לנשיא דאז ז'אק שיראק.

נשיא צרפת שלח את ראש הממשלה שלו ז'אן פייר רפארן לחתום על תוכנית למימון מעבדות מחקר למלחמה בנגיפים בסין. במהלך ביקור במדינה באוקטובר 2004 חתם שיראק עם חו ג'ינטאו, יורשו של דזה מין, על הסכם למאבק משותף נגד מחלות הנגיפים המידבקות והמתפתחות, כמו נגיף שפעת העופות, שהכה בתורו בסין והתפשט בעולם.

שיראק, שלא היסס בשעתו כראש ממשלה להעניק לעיראק סיוע נרחב בבניית הכור הגרעיני שלה, אימץ את התוכנית לבנייתה של מעבדה סודית ביותר מדגם פי־4 - כלומר, פתוגנים מדרגה 4, הגבוהה ביותר בדירוג הסיכון - כדי לחקור את הנגיפים שאין נגדם חיסון.

מדענים התנגדו

ברחבי העולם באותה עת היו כ־30 מעבדות כאלה, חלקן בפיקוח ארגון הבריאות העולמי, חלקן לא. מדענים צרפתים רבים שעסקו בלוחמה בקטריולוגית התנגדו לתוכנית. בתקופה שאחרי הפיגוע במגדלי התאומים היה חשש סביר שמעבדה כזאת תוכל להפוך למוקד לפיתוח נשק ביולוגי המסוכן לעולם כולו, ושעלול ליפול בידי טרוריסטים.

צרפת גם התלוננה שהסינים לא מסרו לה כל מידע על השימוש שעשו במימון שהועבר להם להקמתן של מעבדות בדרג בטיחות נמוך יותר במהלך מגיפת הסארס. לפי העיתונאי אנטואן איזטמבאר, "לסינים היו הסברים מעורפלים לשימוש שעשו בכספים ובמעבדות אלה, והחשש היה שכך יהיה גם עם התוכנית החדשה". ארה"ב מצדה הבהירה לצרפת את התנגדותה לתוכנית. לפי האמריקאים, מעבדה נוספת של לוחמה ביולוגית הוקמה בצפון המדינה.

אלא שבאופן לא מפתיע, האינטרסים גברו על החששות. שיראק חתם על החוזה עם סין והפרויקט בווהאן יצא לדרך. נוסדה ועדת הקמה משותפת בראשות ראש מכון התרופות והמחקר הצרפתי אלן מרייה ודוקטור צ'ן זו מהצד הסיני. ב־2010 הודיע הנשיא ניקולא סרקוזי לארגון הבריאות העולמי על תחילת העבודות.

15 חברות צרפתיות השתתפו בפרויקט, אבל עיקר העבודה נעשתה על ידי הסינים, ומכון התקנים הצרפתי סירב להעניק גושפנקה משלו למבנה. ב־31 בינואר 2015, תחת נשיאותו של פרנסואה הולנד, הושלמה בניית הקריה הסודית, הכוללת שלושה בניינים: אחד ענק, עשוי לבנים אדומות, שאמור לקלוט 250 מדענים; שני, סודי ביותר, שנראה כמו בית סוהר עם אבטחה מרבית; ושלישי, לבן ומרובע, שעליו מתנוססת הכתובת "המכון הווירולוגי של ווהאן".

בהמשך השנה פרש הנציג הצרפתי מרייה מהפרויקט, ששייך לדבריו לסין, "אף שהוקם בסיוע טכני של צרפת". עם זאת, הוא הבטיח המשך שיתוף פעולה הדוק עם סין בנושאים אלה. בפברואר 2017 הודיע ראש הממשלה ברנאר קזנב, שהשתתף בפתיחה החגיגית של המעבדה (שקיבלה בינתיים את השם "המעבדה לביטחון ביולוגי לאומי"), כי "50 מדענים צרפתים יבואו לגור ולעבוד בווהאן לתקופה של חמש שנים".
אלא שהם מעולם לא יצאו לדרך (באותו טקס השתתף גם פרופ' איב לוי, אז ראש המועצה הלאומית למחקר רפואי של צרפת ובעלה של מי שהייתה שרת הבריאות עד לתחילת המגיפה הנוכחית ד"ר אנייס בוזן. שניהם הם היום קורבן למסע אנטישמי, המצביע על אחריותם ואחריות גורמים יהודיים אחרים שסייעו לכאורה בפיתוח הנגיף, כדי להרוויח מהחיסון כשיימצא).

המעבדה בווהאן (צילום: HECTOR RETAMAL/AFP/Getty Images)
המעבדה בווהאן (צילום: HECTOR RETAMAL/AFP/Getty Images)

המכון הופעל רשמית בינואר 2018, במהלך ביקורו בסין של הנשיא עמנואל מקרון. אנשי שגרירות ארה"ב, שניתן להם לבקר במקום, דיווחו לשלטונות ארצם כי אמצעי הבטיחות והביטחון סביב המחקר על נגיף הקורונה והעטלפים אינם מספיקים. שיתוף הפעולה עם צרפת לא יצא גם הוא לפועל. הסינים ניתקו מגע, ולהערכת המדענים הצרפתים הם היו רחוקים מלמלא את 250 התקנים שם. מדענים סינים מעטים ניהלו שם מחקרים מסוכנים על נגיפי האבולה, הקדחת של קונגו ו־NIPAH, נגיף המועבר על ידי חזירים ועטלפים.

"עוצמת אש אדירה"

לפי מקורות סיניים לא רשמיים, הצליחה פרופ' שי זנגלי, המדענית הראשית של "המעבדה לביטחון ביולוגי לאומי", לזהות את נגיף הקורונה החדש על סמך דגימות שנלקחו מחמישה חולים בבתי החולים בווהאן. ב־3 בינואר השנה הם יכלו להציג את המבנה הגנטי המדויק של הנגיף. מבנה שבחינתו הביאה את החוקר הצרפתי, חתן פרס נובל ומגלה נגיף האיידס, פרופ' לוק מונטנייה להעלות את ההשערה כי מדובר בצורת נגיף שנוצרה בידי אנשים שרצו "לנצל את ההזדמנות כדי לפתח חיסון נגד האיידס". לדבריו, הגנים של נגיף האיידס, שהופיעו בהרכב, לא יכלו להופיע שם בצורה טבעית.

עם זאת, רוב החוקרים נוטים לחשוב כי אם אכן הנגיף שהדביק את העולם יצא מהמעבדה באמצעות עובד שנדבק - מדובר בכל זאת בנגיף טבעי. לפי מקורות מדעיים צרפתיים, פרופ' זנגלי עורכת עכשיו ניסויים על קוף שהודבק במחלה, כדי להפיק סרום נוזלי שישמש כחיסון. הם גם מעריכים כי לסינים יש סיכוי טוב לנצח במרוץ למציאת החיסון.

החוקר הווטרינר ז'יל סאלבה טען כי "לסינים יש סטודנטים בכל מקום בעולם. הם יכולים להפקיד 40 חוקרים על נושא שבצרפת למשל יימצא לו מימון לשניים בלבד. יש להם עוצמת אש אדירה בחדשנות ובביולוגיה".

רשמית, המכון של ווהאן נסגר ב־23 בינואר, במסגרת הסגר בעיר. אולם לפי מקורות סיניים וצרפתיים, הניסויים במעבדה נמשכו גם לאחר הסגירה כביכול. הנגיף, שהוזרק תחילה לקופים, הועבר למצב לא פעיל והוזרק ל"מתנדבים" מבין עובדי המכון.

ד"ר צ'או יאן, שמנהל בית חולים מקומי, סיפר לרדיו צרפת כי "הכל עובר בהצלחה. יש רופאים שמשתתפים בניסוי. הייתה סדרה ראשונה בהיקף מצומצם ועכשיו מתנהלת סדרת ניסויים שנייה על מספר גדול של אנשים". לעומתו, פרדריק טאנגי, חוקר במכון פסטר הצרפתי, הזהיר כי חיסון באמצעות נגיף לא פעיל עלול להגביר את המחלה. "זה אסון. זה הדבר הגרוע ביותר שאפשר לעשות", אמר.

חוקרים אחרים מפנים את החשדות אל מוסד ותיק אחר שהקימו הסינים בעצמם - "המכון לפיקוח על המחלות ומניעתן", שנמצא כמה מאות מטרים משוק החיות של ווהאן, שאותר כמקור המגיפה, בעוד שהמעבדה ה"צרפתית" נמצאת 12 קילומטר משם. גם שם עובדים על נגיפים שמוצאם בעטלפים. לפי קבוצת מדענים סינים, הנגיף עלול היה לצאת משם לאחר שאחד העובדים במקום "ננשך על ידי עטלף". התחקיר הזה נעלם מהאתר המדעי שבו הופיע.

השלטונות בסין, שמכחישים כל אפשרות ל"בריחת" הנגיף מהמעבדה, לא אפשרו עד עתה שום ביקור של מומחים מבחוץ ב"מעבדה לביטחון ביולוגי לאומי", שם חוקרים צוותי המדענים את הסיכונים האפידמיולוגיים שמקורם בחיות פרא ובמיוחד העטלפים, שהובאו ממערות באזורים לא מיושבים.

מתחילת אפריל כל מאמר בנושא המתפרסם בסין צריך לקבל את אישורו של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית. אתר האינטרנט של המכון הודיע כי הוא "בהליכי בנייה מחדש". פרופ' זנגלי "נשבעה בראשה" כי לנגיף אין קשר למעבדה שלה. מובן שאין בכך כדי להסיר את החשדות והתהיות.

תעלומה גדולה אופפת גם את גורלה של החוקרת הצעירה הואנג יאנלינג, בוגרת המכון בשנת 2015, שלפי השמועות היא "החולה מספר אחת" שמת מהנגיף. תמונתה נעלמה מאתר המכון, שתחילה הכחיש שהיא נמנתה עם חוקריו. לפי התקשורת הרשמית, "הואנג עובדת עכשיו במחוז אחר, היא לא נדבקה בנגיף והיא בריאה". אלא שהיא מעולם לא הוצגה בפומבי כדי להפריך את השמועות.

וכך, בעוד העולם מוכה בעקבות המגיפה, מחפש את מקורה ונמצא במרוץ למציאת תרופות וחיסון, העיר ווהאן, שם הכל החל, מסרבת בעקשנות להסגיר את סודותיה.