"המערכת הבריאותית בהודו בקריסה, על ישראל לעשות הסכמי ידע איתם"

הוא סיפר כי "הייתי שם לפני כחודש וקצת וחזרתי לפני כחודש לליל הסדר. לפני חודש הייתה אווירה של פחד אבל גם קצת אופטימיות. התחילה התחלואה, חשבו שהצליחו להשתלט עליה, היה דיבור על חיסונים, שהתחילו בהודו בינואר. כשעזבתי היו אז כ-50 אלף מקרים ביום, היום מדברים על 400 אלף ולדעתי המספרים האמיתיים הרבה יותר גדולים. ספקולנטים מדברים על פי 30 והפחות ספקולנטים על פי שלוש".

הוא סיפר עוד כי "יש אנשים שהכרתי אישית ופגשתי לפני חודש וכבר לא איתנו היום. מהנדסת צעירה באחת התעשיות, בת 45 נדמה לי, אישה בריאה ולפני שבועיים הסתבר לי שהיא נכנסה לבית חולים ולא יצאה ממנו, ואני מדבר על מישהי ממעמד גבוה ולא מישהי מאיזה כפר. בבנגלור שהיא בירת ההייטק של הודו, אני יודע ממשפחתה שנעשה כל מאמץ להציל את חייה".

הוא הסביר כי "בנקודת הזמן הזאת הפער בסיכויים להינצל הוא כמעט לא מושפע ממצבך הכלכלי. בתחילת האפידמיה זה כמובן מאוד השפיע, אנשים עשירים הצליחו לקבל זריקות, היו בבידוד בתנאים טובים יותר. היום המערכת כבר בספיקה מלאה, שלא לומר קריסה, כולל המערכת הפרטית. מערכת הבריאות הפרטית בהודו היא מצוינת, מבחינה מקצועית, מבחינת תשתיות, אבל היא מתאימה לאוכלוסייה מסוימת שיכולה להרשות לעצמה את זה. אחוזים בודדים מאוד. היום גם המערכות האלה עברו איזה סוג של הלאמה, לא במובן של בעלות אלא שהממשלה אומרת לכל בתי החולים במי לטפל, מעמדך הכלכלי לא ישנה את סיכוייך להיכנס לבית החולים".