"ר’, שיצא מהאשפוזית שלנו כמה ימים לפני התפרצות הקורונה בארץ, צלצל אליי. הוא אמר שהוא במצב לא טוב, שהוא נפל בחזרה לאלכוהול ושהוא לא יודע מה לעשות. זה קרה אחרי טיפול של שלושה חודשים שעבד יפה. חוסר מעש בגלל הסגר ולחצים כלכליים החזירו אותו להשתמש. אחרי ארבעה ימים של חזרה לעבודה וניסיון לחזור לחיים נורמטיביים, אמרו לו: סליחה, סוגרים את העסק”,  מספר אחד ממנהלי האשפוזיות למכורים הפועלות ברחבי הארץ.

מגיפת הקורונה והמשבר הנלווה אליה הציפו קשיים רבים בקרב אוכלוסיית המכורים, המתמודדת ממילא עם אתגרים מורכבים. הבידוד וכל מה שהביא איתו, גובים מחירים. אנשי מקצוע המטפלים בהתמכרויות מזכירים כי משרד הבריאות, בהיעדר ממשלה מתפקדת, אינו מפרסם מכרזים למיטות אשפוז לגמילה, מה שגורם לחוסר משמעותי. מעוטי יכולת לא יכולים להיכנס לטיפול. בשיא המשבר, גם המרכזים הממשלתיים, כמו אשפוזיות וקהילות טיפוליות, עצרו קליטה של מטופלים. כל זאת נופל על קרקע בעייתית ממילא: מכורים במדינת ישראל מקבלים את המענה הראשון של גמילה פיזית באשפוזיות תחת אחריותו של משרד הבריאות. אחרי שלושה שבועות של ניקיון פיזי הם מופנים להמשך טיפול בשירות לטיפול בהתמכרויות של משרד הרווחה. בהיעדר ממשלה מתפקדת, לא פורסמו מכרזים חדשים להפעלת אשפוזיות. עכשיו המצב מחמיר.

צור רפאל, מנכ”ל עמותת “מכורים לחיים”, העוסקת בשיקום ובגמילת נפגעי התמכרויות, מספר על עלייה של כ־150% במספר הפניות הטלפוניות ועל עלייה של עשרות אחוזים בקליטת מטופלים. “את הפונים אני מסווג לשניים: הרוב הגדול הם מכורים שמבינים עכשיו שהם מכורים ומחליטים לעשות עם עצמם פעולת הצלה”, מסביר רפאל. “היתר הם כאלו שחזרו להשתמש בגלל הלחצים”.

הרב איתן אקשטיין, מנכ”ל רטורנו, מרכז גמילה הפועל כמו שאר הקהילות הטיפוליות בפיקוח וברישיון משרד הרווחה ובמימונו, מזהה במובהק עלייה בהתמכרויות, וזה לא השיא. “אם בתקופה נורמלית כ־60% מהמכורים חוזרים להתמכרות שלהם, עכשיו זה מחריף”, הוא אומר. “כשיש לחץ ב’צנרת’, המכור יתפוצץ – אז או שתוריד לחץ או שתחליף ל’צנרת’ יותר חזקה. יש המון פניות אלינו של מכורים שרוצים עזרה וכבר עכשיו אנחנו נמצאים ב־%100 תפוסה, עם רשימת ממתינים. המתח גדול ואת התוצאות נראה בעוד כשלושה חודשים. אין חוכמות, זו מתמטיקה בסיסית. מכור זה אדם שזקוק לשיקום וחלק מהשיקום שלו זה לקום בבוקר, ללכת לעבוד ולקבוצה הטיפולית, ואין לו את זה עכשיו. גם אם נחזור לכאורה לשגרה כמעט נורמלית, ללא ספק, בדיוק כמו בפוסט־טראומה אצל חיילים, זה יקפוץ בהמשך”.

גם ד”ר אמנון מיכאל, מנכ”ל עמותת “הדרך” ומחבר הספר “התמכרות והחלמה” (הוצאת אח), מעיד על לחץ מאוד גדול מהשטח. “רואים את זה בכל העולם, ואני יכול להעיד על 20% עלייה בפניות אלינו. יש הרבה יותר מצוקה”, אומר ד”ר מיכאל. “את האפטר־שוק נראה בעוד זמן קצר, ולהערכתי מי שיראו את זה הכי הרבה אלה היחידות העירוניות שפותחות את שעריהן עכשיו. רואים את זה בהימורים מאוד חזק בכל העולם, באלכוהול ובשימוש בסמים באוכלוסיות שוליים, שהן פגיעות יותר כי קל לפספס אותן. משפחות של מכורים נקיים מתקשרות ומספרות לנו על חוסר אונים. הן לא יודעות איך להגיב. רמת הסיכון גבוהה יותר ואז המשפחות פחות יודעות אל מי לגשת ומה לעשות בזמנים כאלה. השירותים הטיפוליים עדיין לא חזרו לתפקוד, מרכזי היום סגורים. במצבי סטרס כולם מתפקדים והגוף מתגייס להתמודד, אבל האפטר־שוק יקרה כשהלחץ המיידי ירד, ואז נראה את הקשיים שיצופו”.

התמכרות התנהגותית

הדברים של אנשי המקצוע ממחישים את ממצאיו של מחקר חדש הבוחן את תחושותיהם והתנהגותם של מכורים לשעבר בימי הקורונה. המחקר נערך על ידי דודי גולד, מטפל בהתמכרויות ומנהל מרכז גולד לטיפול בהתמכרות לקנאביס, וד”ר חגית בוני־נח מהחוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל. על שאלון המחקר השיבו 113 מכורים לסמים לשעבר, 78% מהם גברים ו־22% נשים בגילי 69־22. מתוכם, 40% היו מכורים לשעבר לקנאביס, 28% להרואין, 17% לחומרים ממריצים כמו קוקאין, והשאר לחומרים אחרים. התוצאות: 27% מהאנשים שחוו התמכרות לסמים וכיום נקיים, דיווחו כי לתחושתם המשך הניקיון שלהם מסמים נמצא בסכנה בימים אלו, כמחציתם נקיים מסמים בטווח של שנתיים עד חמש שנים. 51% מהנבדקים דיווחו כי הם חשים כמיהה וגעגוע להשתמש בסמים בתקופה הזאת, 19% מהם דיווחו כי הם מרגישים כמיהה במידה רבה ובמידה רבה מאוד, 6% במידה בינונית ו־26% במידה מעטה. בהשוואה שנערכה בין המכורים לקנאביס לשעבר (שכזכור היוו 40% מהמדגם) ובין מכורים לשאר החומרים, נמצאו הבדלים מובהקים. בקרב מכורים לשעבר לקנאביס חלה עלייה של פי 2.5 בכמיהה לשימוש בסמים, לעומת מכורים לחומרים אחרים.

דודי גולד (צילום:  מרכז גולד לטיפול בהתמכרות לקנאביס)דודי גולד (צילום: מרכז גולד לטיפול בהתמכרות לקנאביס)

בעוד שתקופת הסגר גרמה לאחוז קטן מהנבדקים להפסיק כליל התנהגויות הנחשבות כגורמות להתמכרות, חלה עלייה מובהקת מאוד בפניות לגבי התנהגויות ממכרות: 30% מהנבדקים דיווחו על צריכת טבק במידה רבה ובמידה רבה מאוד (לעומת 20% בלבד בימים שלפני התפרצות נגיף הקורונה), 7% דיווחו כי הם צורכים כעת אלכוהול במידה רבה ובמידה רבה מאוד (עלייה חדה מ־1% בלבד), 15% מהנבדקים דיווחו על צפייה בפורנו במידה רבה ובמידה רבה מאוד (עלייה מ־4%), 11% מהנבדקים דיווחו על השתתפות פעילה במשחקי הימורים במידה רבה ובמידה רבה מאוד (עלייה מ־2%). בקרב אלו שהיו מכורים לקנאביס חלה עלייה של כמעט פי שניים בדפוסי שתיית משקאות אלכוהוליים, לעומת מכורים לסמים אחרים בתקופה זו של הקורונה. לעומת זאת, המכורים לשעבר לחומרים אחרים הראו עלייה של פי שישה במשחקי הימורים בפועל מאשר משתמשי הקנאביס לשעבר. בקרב שתי הקבוצות נרשמה ירידה בביצוע קניות אונליין, כאשר המכורים לקנאביס הראו ירידה של פי שניים מאשר המכורים לשאר הסמים.

“מכורים לסמים לומדים למצוא בתהליך הגמילה אלטרנטיבות להתמכרות. חלקם עושים זאת באמצעות טיפול רגשי, חלקם בעזרת ניהול אורח חיים מעצים, פיתוח תחושת משמעות באמצעות עזרה לאחר, חיבור לקבוצת תמיכה, עיסוק בספורט, או כל אמצעי אחר שעובד בשבילם", מסבירים ד”ר בוני־נח וגולד. “חלקם יצליחו להתמודד עם הדחף התוקף להשתמש בסמים, אך באין מפגשים חברתיים או גורמי תמיכה זמינים, הריקנות, השעמום והבדידות משתלטים על חייהם והם עלולים להחליף את ההתמכרות בסמים, שממנה הצליחו להיפטר לפני שנים רבות, בהתמכרות חדשה. זאת יכולה להיות התמכרות התנהגותית לפורנו, הימורים, או התמכרות פיזית לעישון סיגריות, שתיית אלכוהול, שימוש מופרז בתרופות מרשם או כל דבר אחר אשר יסייע להם להתנתק מהתחושות הלא פשוטות אשר מאפיינות את הבידוד החברתי בימי מגיפת הקורונה”.

גם בתחום ההתמכרות לעישון סיגריות ניכרת מגמת עלייה. אהוד אברהמסון, מומחה לטיפול בהתמכרויות ומייסד מכון אברהמסון, מעיד על כך שעם סיומו ההדרגתי של הסגר ישנה עלייה של עשרות אחוזים בפניות של מעשנים שמבקשים להיגמל מעישון. "עישון הוא אחד מגורמי הסיכון הבולטים להידבקות בקורונה", הוא אומר. "עובדה זו מוכחת במספר מחקרים שפורסמו בספרות הרפואית. בהיעדר סיפוקים חיצוניים, משבר הקורונה הביא לעלייה בהתמכרויות: עלייה בצריכת אלכוהול, סמים ועישון, וגם באכילת סוכרים ופחמימות ממכרות, שמפעילים את אזורי ההנאה במוח. בד בבד, מדובר בתקופה של התבוננות פנימית ורצון לערוך שינויים בחיים. מניסיוננו, גמילה מעישון היא, בדרך כלל, ההתחלה של שינויים בתחומי חיים נוספים. את ההתמכרות לעישון מחליפים הנגמלים בהרגלי חיים חדשים, כמו ספורט, ותחביבים שקודם לא היה להם פנאי להקדיש להם".

שירותי בריאות כללית מפעילים קו ייעוץ טלפוני לגמילה מעישון, שאליו ניתן להגיע עם הפניה מרופא המשפחה, ומעמידים לרשות המטופלים סדנאות גמילה מעישון המתקיימות במרפאות הקהילה. שרון מרגלית, מקדמת בריאות ומנחת סדנאות גמילה מעישון במחוז דן־פתח תקווה בכללית, אומרת: "ישנה מגמה עקבית וברורה של עלייה בפניות לשירותי גמילה מעישון מקרב מטופלי המחוז מאז תחילת 2020. להערכתנו, בפועל, מספר המעשנים שזקוקים לשירותים אלו בעת הזו גבוה אף יותר מהמדווח, אולם מאחר שבתקופת הקורונה לא התקיימו סדנאות לגמילה מעישון בשל מגבלות ההתקהלות, טרם ראינו את נתוני האמת. בתקופה הקרובה, וככל שיימשכו ההקלות בסגרים, ההערכה היא שיהיה זינוק בפניות לקו הייעוץ וכן בבקשות לסדנאות אלה. אנו יודעים בוודאות שבתקופת הסגר הייתה עלייה בצריכת מוצרי הטבק. בנוסף, התפשטות נגיף קורונה הציפה את העישון כגורם המהווה סיכון למחלות רקע רבות, וישנם מחקרים המראים כי העישון עשוי להביא להחמרת הקורונה".

למלא את החלל

כיצד נערך משרד הרווחה ליום שאחרי, לנוכח התחזיות העולמיות בנוגע לעלייה במספר המכורים הנקיים שישובו להתמכרויות, ולעלייה במספר המתמכרים? שבי אהרון, מנהל השירות לטיפול בהתמכרויות במשרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים, שנותן מענה לבני 12 ומעלה על רצף ההתמכרות לסמים, אלכוהול והימורים, מסביר כי היחידות האמבולטוריות בקהילה עבדו במשך תקופת הסגר וערכו מפגשי אבחון, טיפול פרטני ומפגשים קבוצתיים על פי הנחיות משרד הבריאות למיגון וריחוק חברתי. יחידות אמבולטוריות אחרות עבדו באופן מקוון תוך מתן שירותי אבחון, טיפול פרטני, טיפול קבוצתי ומיצוי זכויות, וכמו כן, מתן מענה של ביקורי בית במקרים מיוחדים.

ומה מעתה ואילך?
“עכשיו צריך לעשות פעילות שטח שהיה יותר מורכב לבצע אותה בתקופה האחרונה, כמו איתור אוכלוסייה שפנתה עקב מצוקה ולא הייתה מוכרת עד כה, ואוכלוסייה שהייתה מוכרת לעובדים אבל נשרה מטיפול בגלל הסיטואציה החירומית. השירות בטיפול בהתמכרויות עובד עם 15 אלף מטופלים, הן במסגרות החוץ־ביתיות והן בקהילה. המערכת שלנו עובדת עם כ־1,000 עובדים סוציאליים ועובדים משלימים ברחבי הארץ, ואנחנו מנסים דרך כל המסגרות האלה לקבל מידע באשר למצב של הפניות החדשות ושל מצבי משבר שהאוכלוסייה המטופלת מצויה בהם. מה שחשוב הוא לא להשאיר אוכלוסיות בהמתנה. אחת הבעיות שעלתה היא שכאשר חלק מהמערכת פעל באופן מקוון, היו כאלה שפחות ידעו איך להתחבר. נכון לעכשיו נסגור את החלל שנוצר בשל התוספת במכורים, כי כל המסגרות האמבולטוריות שיושבות תחת הרשויות המקומיות נפתחות לטיפול ישיר. כוח האדם הקיים אמור לעשות את העבודה גם עם תוספת האוכלוסייה החדשה”.

החששות?
“הדגש שסביבו נעסוק הוא איך אנחנו משיגים את המשאבים כדי שאפשר יהיה לקלוט כוח אדם נוסף. יהיה צריך כמובן להגדיל את מספר המיטות בתוך המערכת החוץ־ביתית כדי שיהיה מקום”.