בימים כתיקונם עובר אורח שמשתעל לידינו אינו מעורר תכונה מיוחדת. אלא שיום 26 לינואר השנה, עת המתנתי לטיסתי ארצה בנמל התעופה בהונג-קונג, היה רחוק מלהיות "יום סטנדרטי". המקרים הראשונים של חולי "קורונה" אובחנו בהונג קונג, וכל מבקרי הטרמינל חבשו מסיכות וארשת פנים רצינית.
לכן, הנוסעת שהמתינה גם היא לטיסת אל על LY76, אשר השתעלה ללא הפסקה, ולא חבשה מסיכה, עוררה חרדה בקרב כולנו. רק לאחר שניגשתי לדיילת אל על בטרמינל והבהרתי כי עליה לדרוש מהנוסעת לחבוש מסיכה, ניגש איש צוות והושיט לגברת המשתעלת מסיכה. כעבור זמן קצר היא עלתה לטיסה ובעקבות מהומה שעוררו נוסעים אחרים הורדה מהמטוס, שהמריא באיחור של שעה. הסתבר, כי הגברת אכן סבלה ככל הנראה מדלקת ריאות, אם כי לא מווירוס הקורונה.
שאלתי את עצמי כיצד יתכן כי כחודש לאחר התפרצות הווירוס הקטלני, לא ננקטים כל צעדים כדי למנוע "ייבוא" של הווירוס ארצה. גם כיום, לאחר שננקטו צעדים מסוימים, נראה שמדובר במעט מדי ומאוחר מדי, ורק המזל שיחק לנו, אזרחי ישראל (עד כה) לנוכח מה שנראה בעיני כרשלנותן של הרשויות בעניין זה.
מסוכנותו של נגיף חדש תלויה בעיקר בשתי תכונות - קצב ההדבקה ומספר הנפטרים. מכפלת התכונות הללו עלולה לגרום למשבר עולמי שתוצאותיו הרסניות, כפי שארע בשנת 1918 כאשר "השפעת הספרדית" התפרצה וקטלה בין 50 ל-100 מיליון בני אדם. לצד אובדן בחיי אדם, להתפשטות מגיפה יש מחיר כלכלי אדיר כתוצאה מעלות ההתמודדות עם הנגיף ואובדן תוצר. בארצות הברית למשל, מוערך נזק אפשרי של 166 מיליארד דולר לכלכלה במקרה של התפרצות.
ישנה תמימות דעים בין המומחים, כי הופעת וירוס בעל כושר הדבקה וכושר הרג גבוה הוא רק עניין של זמן, והפיכת העולם ל"כפר גלובאלי" רק מאפשרת את התפשטותו המהירה שעלולה לגרום לאסון עולמי בקנה מידה הרבה יותר גדול מזה של השפעת הספרדית.
מדינת ישראל אכן ביטלה באיחור קווי תעופה לסין, אסרה כניסת נתינים זרים והנהיגה בידוד ביתי לאזרחי ישראל השבים ממדינות שבסיכון. עם זאת, הדבר נעשה באיחור ניכר והרושם העולה הוא גישת "מהקל אל הכבד", בהתאם למידע אשר זרם על התפשטות הנגיף ומסוכנותו.
היעדר דיון מעמיק בגישה זו מעורר חשש למעורבות שיקולים פוליטיים או כלכליים קצרי טווח, אשר אין בהם כל הגיון, שכן כפי שנוכחנו בהתפרצות הנוכחית הנזק הכלכלי בהתפשטות מחולל המחלה הוא ממילא כבד מאוד. גם לחשש מדעת הקהל אין לדעתי יסוד, והניסיון מהתפרצויות קודמות מלמד כי כל עוד הרשויות נוקטות בשקיפות, האזרחים מגלים הבנה גם לצעדים קשים ומגבילים.
גם בסין עצמה, למרבה הצער, לא ננקטו פעולות על סמך הנחת הגרוע מכל, והסגר על העיר ווהאן הוטל ב-22 בינואר, כשבועיים לאחר שכבר היה ידוע על ההעברה מאדם לאדם ועל מספר גדול של חולים במצב קריטי. הסגר הוטל באיחור לאחר שנשאים רבים כבר עזבו את האזור כדי לחגוג את ראש השנה הסיני (שחל ב-25 בינואר).
התרעות פיקוד העורף