ממדי הדרמה סביב הרמטכ"ל אייל זמיר אינם מוגזמים. הניסיונות לקעקע אותו מעידים על כך. זמיר אומנם בא מהשריון, החיל המרובע והממושמע ביותר בצה"ל, אבל הוא לא תמים. הוא מבין בדיוק מה קורה, ולמה. לאלה שהתקשרו אליו השבוע לדרוש בשלומו ולחזק אותו, הוא אמר ביבושת משפט קצר ופשוט: "אל תדאגו לי, אני לא מתרגש מכלום, רק מהחיילים שלנו ומחובתי לצה״ל ולמדינה".
הזובור שעובר עכשיו זמיר מזכיר במשהו את הזובור שעבר בזמנו גבי אשכנזי. גם אז, המבצע העיקרי היה שר הביטחון, אלא שאז ראש הממשלה (נתניהו, אלא מה) היה פאסיבי יחסית. זה לא שביבי התנגד לזובור על הראש של אשכנזי, שהיה אז, אחרי עופרת יצוקה, האדם הפופולרי ביותר בישראל ובפער ענק מהבא בתור. להפך, הוא תמך. אבל הוא השאיר את רוב העבודה השחורה לשר הביטחון. הפעם, נתניהו משתתף פעיל. נכון, בפרונט ניצב הורדוס, במלוא גמלוניותו, אבל מי שמושך בחוטים זה נתניהו, ומי שמטנפת בערוצים זו מכונת הרעל, בניצוחו של כלב התקיפה הראשי, ברדוגו. לחצו כאן לאייטם
התרעות פיקוד העורף