פסק דין שעוסק בתביעתו של אדם ספרדי בעל אזרחות ישראלית קובע שלשגרירות זרה אין חסינות מפני תביעה של עובדים לתשלום זכויות סוציאליות בישראל.
האדם המדובר הועסק במשך כ-13 שנים כעוזר אדמיניסטרטיבי במשרד הכלכלי והמסחרי של שגרירות ספרד בישראל. לאחר שסיים את עבודתו, הוא הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, בדרישה לקבלת פיצויי פיטורים ופיצויים, בטענה לאי הפרשות לפנסיה וכן פיצויים בגין עוגמת נפש. בנוסף, הוא ביקש צו שיחייב את השגרירות לשאת בתשלומים החלים על המעסיק בגין העסקתו כעובד לרשויות המס ולמוסד לביטוח לאומי.
לטענת התובע, למרות שבהסכם ההעסקה שלו נקבע כי יחול עליו ההסדר הסוציאלי הספרדי, בפועל הדין הספרדי אינו מסדיר זכויות כגון הפרשות לקרן פנסיה ופיצויי פיטורים. עוד נטען, כי בהתאם להסכם העבודה, בכל נושא שאינו מוסדר בדין הספרדי, יחול הדין הישראלי, ולכן היה על השגרירות לבצע עבורו הפרשות לפנסיה בהתאם לצווי ההרחבה בישראל.
בנוסף, האזרח הספרדי אמר כי התשלומים שביצעה השגרירות למערכת הביטוח הסוציאלית בספרד אינם שקולים לקרן פנסיה אישית, אלא מהווים תשלומי ביטוח סוציאלי בלבד, בדומה לביטוח הלאומי בישראל. לטענתו, לא מדובר בכספים שנצברו לזכותו ואותם יוכל למשוך עם פרישתו, ולכן אין לראות בהם תחליף לזכויות הפנסיוניות שחלות בדין הישראלי.
עוד הוא הוסיף, כי מעולם לא ויתר על זכויותיו בישראל וכי השגרירות הכירה בעבר בתחולת הדין הישראלי על העסקתו, כאשר שילמה לו דמי הבראה ונסיעות בעקבות הליך משפטי קודם. הוא גם ביקש שהשגרירות תישא בכל חיוב עתידי מול רשויות המס והביטוח הלאומי שנובע מאי דיווח על העסקתו מצד השגרירות.
שגרירות ספרד, מנגד, טענה כי התובע בחר מרצונו החופשי להיות כפוף להסדר הסוציאלי הספרדי, וכי מדובר בהסדר מיטיב, שבמסגרתו הופרשו שיעורים גבוהים יותר מהמקובל בישראל. לטענתה, קבלת תביעתו תעניק לו "כפל תגמול" ותוביל להתעשרות שלא כדין. עוד מסרה השגרירות, כי היא נהנית מחסינות ריבון, מכוח אמנת וינה וחוק חסינות מדינות זרות, ולכן אינה חייבת בתשלומי מס וביטוח לאומי בישראל. לבסוף אמרה, כי התובע התפטר מרצונו ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את טענת החסינות וקבע כי תביעות עובדים נגד שגרירות זרה בנושאי זכויות עבודה אינן נהנות מחסינות מוחלטת, שכן מדובר ביחסי עבודה ולא בפעולה שלטונית. עוד נקבע, כי מירב הזיקות של יחסי העבודה הן לישראל: העבודה בוצעה בישראל, התובע הוא אזרח ותושב ישראל והשגרירות פועלת בתחומי המדינה.
באשר לזכויות הפנסיוניות, קבע בית הדין, כי השגרירות לא הוכיחה, באמצעות חוות דעת מומחה, את תוכנו של הדין הספרדי, ולא הוכיחה שההסדר הספרדי כולל קרן פנסיה אישית או פיצויי פיטורים. בית הדין הוסיף, כי גם מעדות נציג השגרירות עלה, כי בספרד אין חובה כללית להפקדות לקרן פנסיה וכי הכספים שולמו למערכת הביטוח הסוציאלי בלבד.
לפיכך, נקבע שההסדר הספרדי אינו מהווה תחליף להסדר הפנסיוני הישראלי, וכי הזכויות הפנסיוניות בישראל הן זכויות שלא ניתן להתנות עליהן או לוותר עליהן. בהתאם לכך, נקבע כי השגרירות תשלם לתובע את כל ההפרשות לפנסיה בהן היא מחויבת על פי הדין בישראל, בסך 12.5% משכרו החודשי של העובד למשך תקופת התביעה שלא התיישנה, בסכום כולל של 78,750 שקל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.
עם זאת, בית הדין דחה את התביעה לפיצויי פיטורים וקבע שהתובע לא הוכיח שהתפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, לא נתן לשגירות התראה מספקת ולא הוכיח קשר ישיר בין ההפרות הנטענות לבין התפטרותו. כמו כן, נדחו דרישותיו להטיל על השגרירות אחריות עתידית לתשלומי מס וביטוח לאומי, משום שעל פי הדין והאמנות הרלוונטיות חובת הדיווח והתשלום חלה על העובד עצמו.
עוד היא אמרה: "לחילופין, ניתן היה להעסיקו בחוזה הכפוף כולו לדין הישראלי. ההחלה החלקית של הדין הספרדי על העסקת התובע בישראל, יצרה חוסר ודאות באשר לזכויותיו וגרמה לקיפוח ברור בתנאיו, אבל המעסיק לא חויב לשאת במלוא הנזק שנגרם לעובד בשל מתכונת ההתקשרות המבלבלת, שהוא האחראי לה. בנסיבות אלו היה מקום לפסוק לתובע פיצוי גם על נזק לא ממוני, בשיעור גבוה מזה שתבע".
התרעות פיקוד העורף