הדמויות הנשיות בסקוט פילגרם הן מה שהופך את הסדרה הזאת לטובה. כמובן שישנן עוד הרבה סיבות אחרות שגרמו לסרט להיות חביב הגיקים ולסדרת אנימציה להיות מועמדת לפרס הסדרה הטובה של השנה. אבל על זה עוד נרחיב בהמשך.
למי שלא מכיר את ״סקוט פילגרים נגד העולם" מדובר באחד מסרטי הקאלט הגיקיים האהובים בכל הזמנים. ועכשיו שעלתה סדרת האנימציה החדשה בנטפליקס "סקוט פילגרים הולך על זה", החלטנו לנסות להתחקות אחר סוד הקסם.
"סקוט פילגרים" התחיל בכלל כסדרת רומנים גרפיים, לאחר מכן עובד לסרט קולנועי ועכשיו לשמחתנו הרבה גם לסדרת אנימציה. סקוט הוא לא עוד בחור מעוד סיפור, מדובר ביצירה מלאת רפרנסים מעולמות הפופ, עם וייב רטרו חזק שזורק אותנו הצופים ישירות לתקופה יפה ונוסטלגית, הו כמה שאנחנו צריכים את זה.
סקוט הוא בחור צעיר ורגיש, המנגן בס בלהקת אינדי ניסיונית בסיאטל הקפואה וכך גם יצא במקרה שהוא פוגש את נערת חלומותיו: ״רמונה פלאוורס״. הבעיה היחידה היא שכדי להשיגה עליו להילחם בשבעת האקסים המרושעים שלה, בקטנה.
בתור מעריצת ״סקוט פילגרים״ מושבעת, כזו שראתה את הסרט עשרות פעמים, רכשה ״פאנקו פופים״ (כן מביך), קראה את הקומיקס ואף התחפשה ל״רמונה״ בפורים (מינוס הרולרבליידס) לקח לי זמן רב מדי להבין מה הייתה הנקודה ששבתה אותי. חשבתי, שאולי זה בזכותו של ״אדגר רייט״ הבמאי הגאון (״בייבי ריידר״, ״מת על המתים״, ״אנטמן״, ״סוף העולם״) שיצירותיו בדרך כלל מאופיינות בעריכה מהירה ותזזיתית, הומור ויזואלי ושימוש ייחודי במוזיקה פופולרית, אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא זה.
רק לאחר צפייה באדפטציה הנטפליקסית ירד לי האסימון. הדמויות הנשיות, הן כל כך אמיתיות וכל כך לא נופלות לשבלונה השחוקה של ה"דנזל אין דיסטרס״. סוף סוף כוח נשי שהוא בעצם לא כוח אלה מה שהיה חסר לנו ביצירה קולנעית/ טלויזיונית - גיוון נשי. נשים בעלות אופי כמו שהיינו פוגשים בחיים האמיתיים. בחורות מגניבות עם אדטוד בריא אשר מנהלות את העניינים ולא להפך. קיצר מי אמר שנשים לא יכולות להיות בקרבי?
״סקוט פילגרם״ היא בעצם יצירה שהייצוג הנשי בה לא נכנע לסטריאוטיפים ה״קלאסים״ ול״ג׳נדר רולס״ השחוקים והחד מימדיים של דמויות נשיות נזקקות ומסכנות . בניגוד לסרט ״ברבי״ שם ניסו בכוח להנדס מוצר פלסטיקי חסר נשמה כדי שיוכל להתהדר בטייטל ״סרט פמיניסטי״ ב״סקוט פילגרים״ לא היה צורך בכך. הדמויות הנשיות נכתבו ככה מלכתחילה: רמונה פלאוורס, נייבס צ'או, קים פיין, נטלי "אנוי" אדמס, רוקסן "רוקסי" ריצ'ר, ג׳ולי פאוורס, סטייסי פילגרם. כל אחת מיוחדת ואמיתית בדרכה ה״לא נשית״ הקלאסית.
הריטביליות של הדמויות הנשיות לא קורצת רק לנשים אלה גם לגברים שהיו שמחים עד מפנטזים לצאת עם מישהי קולית עם שיער צבעוני או אחת שמתופפת בלהקה.
אז האם מדובר ביצירה פמינסטית? לא בהכרח, האם מדובר ביצירה אותנטית המשקפת את הסקאלה המגוונות של טיפוסי אישיות נשיים? בהחלט.