הזיותיו של מטייל בודד - חלק 10

גיל ססובר יצא למסע שתייה ואנשים בין קייב להלסינקי. והפעם: נתניה של צפון העולם

אני אורז בשתיקה ועוזב את אסטוניה. ברציף יש לי יותר מידי זמן ואני עושה טיול מסביב, וישר מבחין בדייג מקומי ובודד, יושב לו על משהו שנראה כמו מנחת מטוסים בקצה של אכסדרת בטון ענקית, שבטח סטאלין הזמין בביקורו הראשון כאן. הדייג מרים את החכה המעוקלת תחת משקלם של הדגים התלויים עליה, שלושה במספר, בפעם אחת! ואחרי דקה הוא שוב מחזיר את החכה למים ואחרי רגע בודד וכמה משיכות הוא שוב מעלה והפעם חמישה דגים, וממדי הצלחה כזו לא ראיתי גם בגלפגוס, וככה הוא ממשיך וממשיך ואי אפשר להוריד ממנו את העיניים ואיזה מקומי מתקרב אליו, מבקש גם הוא להתקרב לנס, ולקופסת הצבע הענקית שלידו, שבטח את קרביה כבר ממלאים מלאכי הים שרק הרגע יצאו. רגע לפני העליה לסירה, אני שוב מביט במקומיים אבל לא בא לי להיסחב עם ארגז בירה, ואותי לא יפחידו, אני לא מקייב או מטאלין, אצלנו אולי לא שותים הכי הרבה, אבל אצלנו הבירה הכי יקרה בעולם. אי לכך אני רוכש בקבוק של ליטר ברנדי טורס 10 שנים, ומכניס אותו בעדינות אל התיק.