איך מבטיחים שבתקופת מלחמה לא יחסר לנו מזון? לפני ארבע שנים, בעיצומה של מגיפת הקורונה וסגירת הנמלים ושדות התעופה בכל העולם, התעורר בישראל שיח ציבורי בעניין ביטחון המזון של תושבי המדינה. אלא שדיבורים לחוד ומעשים לחוד: הרפורמה בחקלאות יצאה לדרך ומכסי היבוא הוזלו במטרה להוריד את יוקר המחיה. בפועל המחירים נותרו יקרים ומי שנפגעו אלו בעיקר החקלאים הישראלים. לא רק שלא נעשה דבר כדי להבטיח את ביטחון המזון של תושבי ישראל בחירום, אלא שחקלאים רבים נקלעו להפסדים עצומים, חלקם אף פרשו מהתחום. ואז פרצה המלחמה.
בבוקר 7 באוקטובר משמרת החליבה הראשונה ביישובי העוטף נתפסה בהפתעה גמורה. עשרות רפתות נהרסו, רפתנים מקומיים ופועלים תאילנדים נרצחו, חלקם נחטפו לעזה, גלונים של חלב נשפכו לצד בזיזה גדולה של ציוד. ולא רק הרפתות נפגעו, אלא דונמים של פירות וירקות עלו באש. גם בצפון הארץ, חקלאים ורפתנים לא הורשו להתקרב למטעים או לרפתות מחשש לביטחונם האישי.
הפועלים שנותרו בארץ מיהרו לעזוב ומדינת ישראל מצאה את עצמה לא רק בשתי חזיתות של לחימה, אלא במאבק רב־זירתי בכל הנוגע לגזרת המזון שלה. היחסים המעורערים עם טורקיה וירדן, שתי המדינות שמהן ישראל מייבאת בעיקר עגבניות, העלו שוב את הסוגיה של ישראל כמדינת אי שצריכה לדאוג לביטחון המזון של תושביה.
"אחרי שהבנו שאנחנו באירוע מורכב", מספר איציק שניידר, מנכ"ל מועצת החלב, "ידענו שאם לא נמצא דרך לפתור את הבעיות הלוגיסטיות לא יהיו חלב וגבינות לתושבי מדינת ישראל. מצאנו את עצמנו אחרי שבוע בלבד מצליחים בקושי רב להפעיל את הרפתות בדרום ובצפון, אבל במאמץ משותף החזרנו את החליבות והתחלנו להפעיל מערך גדול של מתנדבים". שניידר מזכיר כי בשבועות הראשונים למלחמה נתקלו המחלבות בקשיים גדולים באיוש משמרות בגלל גיוס האנשים והציוד ובעיות הלוגיסטיקה במה שקשור לכניסה לאזורים שהוגדרו כשטח אש. "את האירוע הזה אנחנו מנהלים דרך החמ"ל של מועצת החלב והחמ"ל של משרד החקלאות מקצה לקצה, ומהר מאוד אנחנו רואים שאנחנו מצליחים לתת פתרונות על בסיס שעתי לכל מיני צרכים שעולים ומתגלים".
מה המצב כיום?
"לכל אורך התקופה לא חסרו חלב ולא גבינות. הענף הצליח להתגייס, ניהלנו הכל בצורה מרוכזת עם שיתוף פעולה של משרד החקלאות שנתן לנו גיבוי מלא, וזו רק ההוכחה שהענף יכול לספק ביטחון מזון לתושבי המדינה, רציפות אספקה ותפקוד שוטף. אני חושב שעמדנו יפה במבחן".
ובכל זאת, המלחמה ומצב החירום היוו קריאת השכמה נוספת למדינת ישראל. הייתה היערכות מספקת לדעתך?
"קודם כל אני מקווה שהמציאות שהמדינה התעוררה אליה נתנה עוד יותר תוקף להבנה של פקידי אוצר ופורומים למיניהם שישראל לא יכולה להיות תלויה במדינות זרות. אנחנו רואים מה קורה היום בטורקיה או בירדן עם החות'ים. כשאנחנו מדברים על ביטחון המזון הכוונה היא לתמוך בחקלאות המקומית, בענף החלב, בענפי הצומח. למרות שהיינו רוצים להאמין בכך, אנחנו לא חיים בעולם גלובלי וכל מיני חלומות שניסו למכור לנו. בסיטואציה הזו מדינת ישראל היא מדינת אי".
"רפתות הן המקור להתחדשות"
שניידר עדיין נרעש כשהוא מספר על מאורעות התקופה האחרונה: "הרפתות האלה והעובדים שהיו שם הם שמנעו את ההגעה של המחבלים גם למרכז הארץ. כל אחד ששותה חלב ישראלי צריך להבין שזה גם חלק מהעניין. אנחנו יודעים ומבינים שהרפתות הן המקור להתחדשות, היכן שיש רפתנים גם הקיבוץ יעבוד וצריך לדאוג להם. נתנו מכסות חלב נוספות לכרם שלום שנפגע מאוד קשה באירועים, ותקום ותהיה שם רפת אף על פי ולמרות הכל. כנ"ל בקיבוץ מנרה. נתנו להם מכסה נוספת עוד לפני שידענו מה הולך להיות שם. כיום הקיבוץ מפונה וכ־50% מהבתים הרוסים, אבל תקום רפת בקיבוץ מנרה. זה מה ששואב את ההתיישבות חזרה פנימה".
מדברים עוד מתקופת הקורונה על כך שצריך להיות פה ביטחון תזונתי, בעיקר כי נושף בעורף משבר מזון עולמי שצפוי לפי ההערכות לקראת 2050. יש תוכנית קדימה להתמודד עם המשבר הזה?
"אין שום תוכנית קדימה, המדינה הזניחה את נושא ביטחון המזון. התייחסו לזה כאל משהו שלא קיים בניגוד למדינות אחרות שהתכוננו ויש להן תוכניות חומש. אני יכול לתת לך כדוגמה המון תוכניות כאלה מרחבי העולם. אפילו ממשלת סין קונה אדמות כדי שיהיה לה מקום לייצר מזון לאוכלוסייה שלה כי היא מבינה שהולך להיות משבר מזון. היא רכשה עשרות אלפי דונמים בברזיל, באתיופיה, וממשלת ישראל מתעלמת מזה. יש לנו חקלאים נהדרים, הרפתנים יודעים לייצר את כל צריכת החלב של הציבור במדינת ישראל, הם רק צריכים שיתמכו בהם, שייתנו להם ודאות ושיעזרו להם, ואותו הדבר בענפי הצומח. המדינה במקום לחבק את הדבר הזה, תמיד נהגה לחבוט בענף".
עד כמה המצב המלחמתי משפיע על תפוקת החלב של הפרות באזורי האש?
"כמובן שזה משפיע. לקח לפרות רבה מאוד זמן ברפתות שנפגעו והן עדיין לא הגיעו למלוא הייצור. תגברנו את המכסות ואנחנו מחבקים את הרפתנים בעוטף עזה. הגשנו למנהלת תנופה תוכנית לשיקום הרפתות וכולנו מבינים ששיקום החקלאות מגיע דרך שיקום הרפתות ושיקום העוטף בעקבותיו, זה אחד אחרי השני, אחד תלוי בשני והיום זה ברור לכולם. כמו שהתעוררנו והבנו שבמדינת ישראל צריך לייצר פגזים ואנחנו לא יכולים להיות תלויים באף אחד, אפילו לא בידידה הכי גדולה שלנו, למרות שפקידי האוצר אומרים שייצור מקומי עולה יותר, גם את החלב וגם את הירקות אנחנו צריכים לייצר כאן".
אחד המשברים בתחום החקלאות הוא מחסור בדור המשך. איך זה אצל הרפתנים?
"כשהענף יהיה מספיק רווחי ומספיק אטרקטיבי, זה ימשוך את דור העתיד. אם ימשיכו להעדיף את היבוא והרפתות יוחלשו, לא יהיה דור עתיד וזו משוואה פשוטה. המצב ברפתות לעומת החקלאות הוא יותר טוב, מכיוון שברפתות יש חקלאות מתקדמת וטכנולוגיות וזה מושך כוח אדם חיוני. אבל ככל שתהיה יותר ודאות, כך תהיה גם יותר רווחיות והמשכיות".
"עושים טלפון לארדואן"
לדברי אורי דורמן, מזכ"ל התאחדות החקלאים, "הבעיה שלנו היא שיש במדינת ישראל בחלק ממשרדי הממשלה תפיסה שאומרת שאנחנו יכולים לבסס את ביטחון המזון של מדינת ישראל על יבוא".
והדוגמה היא עגבניות וגם השום הישראלי שהולך ונכחד.
"עד לפני עשור לא היה יבוא של עגבניות, אפילו היה יצוא. למה פתאום יש מחסור? קודם כל האוכלוסייה גדלה אז צריך יותר. ודבר נוסף, הורדת המכסים ופתיחת היבוא גרמו לפגיעה בחקלאות המקומית. הרבה חקלאים לא עמדו בתחרות והפסיקו לגדל. המדינה הפסיקה לעודד השקעות בחקלאות, אין פה תחרות שוויונית".
יש לנו תוכניות מגירה?
"אין, לא בתחום החי ולא בתחום הצומח. לא ברור מי אחראי לזה בכלל. יש את משרדי החקלאות, הבריאות והכלכלה, ולא ברור מי אמון על ביטחון המזון. התפיסה השגויה כאן לאורך השנים היא לא להשקיע בדבר הזה, לא לשבור את הראש ולהתמודד עם החקלאים, אלא לעשות טלפון לארדואן ולהביא עגבניות כשצריך".
מצד אחד, גם אתה וגם איציק שניידר מסבירים שלא היה מחסור לתושבי ישראל למרות הפגיעה הקשה ביישובי העוטף ובגבול הצפון, הן ברפתות והן במטעים. מנגד, מה יקרה פה בעוד כמה שנים, כשהצפי למשבר בינלאומי בתחום המזון הוא כבר לא רק הערכה, אלא משהו שקורה לאט־לאט בפועל?
"לא צריך לחכות ל־2050 כדי שזה יקרה, כי זה יכול לקרות גם מחר בבוקר. קודם כל, עיקר היבוא שלנו כרגע בעגבניות למשל הוא מירדן ומטורקיה, אני לא צריך לומר לך מה טיב היחסים איתן בתקופה הזאת. אותו דבר בנושא הבשר. ובוודאי שמעת על אותה אונייה מפורסמת שיצאה עם בשר בקר מאוסטרליה וגם שבה אליה בגלל המשבר עם החות'ים. אנחנו רואים את זה גם בגרעיני חיטה וגם בדגים, אבל אלו שלושה מוצרים שאנחנו לא מספקים לעצמנו מאז קום המדינה. מלבדם, אנחנו מסוגלים לספק לעצמנו את כל הפירות, הפטם, הירקות, החלב והביצים. זו רק צריכה להיות החלטה לאומית, בדיוק כפי שיש החלטה לאומית שביטחון האזרחים הוא חשוב וחינוך הוא חשוב".
איך זה הולך להשתנות?
"אני מוכן כנציג החקלאים לצעוד יד ביד עם המדינה ולעשות את מה שנדרש כדי לדאוג לביטחון המזון של האזרחים, וזו הנקודה. אבל אנחנו צריכים את הכלים לעניין הזה. חלק גדול מהכלים שהיו ברשותנו נלקחו על ידי המדינה, בין אם זה ההגנות המכסיות, נושא מחיר המים לחקלאות שעבר לרשות המים, הקרקע שנמצאת בידיים של רשות מקרקעי ישראל, העובדים שלא בידיים של משרד החקלאות אלא משרד הפנים. ההון להשקעות נמצא בידיים של משרד האוצר, וגם את התכנון הוציאו ממשרד החקלאות והעבירו למשרד לפיתוח הנגב והגליל, כך שכל הכלים הבסיסיים שאנחנו מכנים גורמי ייצור בראש ובראשונה צריכים להיות חלק מהחלטה שמתאימה את גורמי הייצור לצורך של ביטחון המזון. זה לא מה שקורה בפועל".
"אם תכבי את כל האורות במדינה", אומר דורמן, "ותדליקי רק את האורות בהתיישבות החקלאית, את תראי שמרבית ההתיישבות שההורים שלי היו מכנים ההתיישבות העובדת, נמצאת בגבולותיה של מדינת ישראל. ולכן לא הכל כלכלה, לא פותרים את יוקר המחיה של מדינת ישראל באמצעות התעללות בחקלאים ובחקלאות. כבר הוכח שהורידו את המכס והמחיר לצרכן, הפלא ופלא, לא ירד. מישהו גרף את הסכום הזה באמצע לכיסו. אז זה לא הפתרון ובטח לא הפתרון לביטחון המזון".
המשבר הבא מעבר לפינה?
"הוא כבר כאן. לכן, בנוסף לכל מה שנאמר, צריך לחזק את כל מערכת המחקר החקלאי. הוקמה במדינת ישראל מערכת מחקר חקלאי מפוארת שבידע שהיא פיתחה משתמשים בכל העולם - המכון הוולקני. את כל המערכת הזו צריך לחזק ולא לייבש ולא לקצץ את התקציבים שלה, כמו שקורה בתקציב 2024. ואין מנוס, במסגרת הזאת, מלהיערך ולהתאים את החקלאות גם למשבר האקלים".בבב