א.ד, אישה מאזור השרון בשנות ה-60 לחייה, אישה משכילה בעלת שלושה תארים אקדמיים מרבה מתוקף תפקידה לטוס לחו"ל וחברת התעופה המועדת עליה לאורך השנים היתה "אל על" הישראלית. א' סובלת ממוגבלות פיזית ייחודית והיא זקוקה לכיסא גלגלים ידני למרחקים ארוכים, והליכון המשמש אותה למרחקים קצרים. "אל על" סיפקה לנוסעת המתמידה עד לפני שלוש שנים את השירות המתחייב לאישה במצבה אבל בשנים האחרונות חל שינוי בגישת החברה כלפי מצבה הייחודי.

הכל החל בטיסה לפראג בשנת 2013 כשהצוות אמר ל-א' כי אין מקום בתא המטען לאפסון כסא הגלגלים שלה תוך הפניית שאלות בוטות שחדרו לפרטיותה בנוכחות נוסעים אחרים. בטיסה בחזרה ארצה הגדיל הדייל הראשי לעשות כשסירב בתוקף להעלות את ההליכון לתא הנוסעים אף שהובהר לו כי היא אינה יכולה להתנייד בתוך המטוס ללא ההליכון.

אבל, כך מתברר, לא היה זה עניין של ביש מזל ואנשי צוות מסויימים שהיו חסרי רגישות או לא מודעים לנהלים. מאותה נקודה ואילך חזרה ההתנהלות הזאת על עצמה במספר טיסות נוספות. בנציבות השיויון לאנשים עם מוגבלוית במשרד המשפטים מספרים: "הנוסעת ניסתה ליישב את הסוגיה עם שירות הלקוחות של חברת אל-על ועל אף שהביאה מסמכים מפורטים מרופא המבהירים שאינה יכולה להתנהל ללא ההליכון, החברה התבצרה בעמדתה והבהירה לנוסעת שככל שתרצה לטוס עם החברה, תיאלץ לרכוש כרטיס טיסה נוסף לאפסון ההליכון".

כלומר, הנוסעת נדרשה לפתע לרכוש שני כרטיסים, וזאת עקב מוגבלותה בלבד. יתרה מזאת, "אל על" הוסיפה חטא על פשע גם אחרי ש-א' כבר שילמה על כרטיס נוסף כפי שהתבקשה ברכישת כרטיסי טיסה לטיול באיטליה עם בני משפחתה. מנהלת שירות הלקוחות קבעה כי היא תוכל לטוס רק בשעות הערב, משום שלטענתה בשעות הבוקר "יש עומס".

את הטענות הללו העלתה נציבות השיויון על פני כתב תביעה נגד "על על" שהגישה לבית משפט השלום בנתניה בשם הנוסעת באמצעות עו"ד סיגלית פורת-גורנשטיין, בדרישה לפצות את הנוסעת בחצי מיליון ₪ על ההפסדים הכספיים שנגרמו לה ועל עוגמת הנפש, אבל בראש ובראשונה על הפרת חוק השיויון לאנשים עם מוגבלות. בכתב התביעה נטען עוד בין היתר כי נגבה מהנוסעת מחיר כרטיס טיסה כפול גם במקרים בהם הטיסות לא היו מלאות. "מכך עולה כי גם במקרים בהם לא היה נגרם כל הפסד כספי לאל-על, החברה עדין חייבה את א.ד. בתשלום כפול".

אברמי טורם, נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, מבהיר כי בכתב התביעה מציינת הנציבות כי הדרישות השונות והייחודיות שהוצבו בפניה על ידי החברה, והתנהלות צוות הדיילים ביחסם אליה, הן בבחינת אפליה אסורה ויחס משפיל העולה כדי אפליה אסורה עקב מוגבלות ומוסיף: "תביעה זו היא נדבך נוסף בפעילותה של הנציבות להנגשת המרחב הציבורי עבור אנשים עם מוגבלות וליצירת חברה שוויונית ומכילה באמת. אנחנו עוזרים לכל פונה בנושא כמיטב יכולתנו".

מאל על נמסר בתגובה: "התביעה מתנהלת בבית המשפט ועל כן איננו מתייחסים לכך בתקשורת".