כשהיינו ילדים
“זאת אחת התמונות הכי מוקדמות של שושנה שמצאנו, שלצערנו לא נכנסה לסרט”, מספר שאולי מלמד, מיוצרי הסרט. “אלה כנראה בני הכיתה שלה בבית הספר היסודי בראשון לציון. היא הילדה מצד שמאל, קשה שלא לזהות אותה כבר אז. לאורך כל התחקיר לרוב היה לנו קל למצוא אותה בתמונות קבוצתיות שונות, גם בתור ילדה היה לה את המבט הזה עם הבעירה הפנימית”.

“הילדות בראשון לציון היא התחנה הראשונה שלה בארץ”, מספר קובי פרג’, מיוצרי הסרט. “זו תחנה מכוננת עבורה ועבור אחיה, השחקן־בדרן סעדיה דמארי. היא גדלה במשפחה דתית, בתו של רב שוחט. יש הרבה סיפורים על הילדות שלא הצלחנו להכניס, כמו למשל מקרה שבו היא הייתה צריכה סנדלים חדשים, אז אבא שלה אמר לה: ‘עם פנים כמו שלך, מי יסתכל לך על הרגליים?'".

מתוך עזבונה של שושנה דמארי (צילום: באדיבות בן-מיור פרג' סרטים)
מתוך עזבונה של שושנה דמארי (צילום: באדיבות בן-מיור פרג' סרטים)

היו זמנים
“חיפשנו הרבה זמן תמונות שלה מתיאטרון ‘לי־לה־לו’, שם למעשה היא התחילה את הקריירה שלה”, מספר מלמד. “זה לא היה פשוט. לבסוף מצאנו תמונות נדירות דווקא בעיזבון הפרטי של שושנה עצמה. זאת אחת מהן. התמונה הזו אולי מהווה תיעוד של אחד הביצועים הראשונים של השירים ‘כלניות’ או ‘לילה לילה’ שנכתבו עבורה לתיאטרון”.

“תיאטרון ‘לי־לה־לו’ פעל בסמטת בית השואבה בתל אביב”, מספר פרג’, “והתמונה הזו ממחישה איזו היסטוריה הייתה ברחוב הזה. זה היה תיאטרון סופר־אירופאי, ושושנה הייתה הנטע הזר, ובכל זאת הפכה לכוכבת שם”.

מתוך עזבונה של שושנה דמארי (צילום: באדיבות בן-מיור פרג' סרטים)
מתוך עזבונה של שושנה דמארי (צילום: באדיבות בן-מיור פרג' סרטים)

שיר ערש נגבי
“קשה למצוא תמונות של שושנה שבהן היא לא מודעת למצלמה, ולכן אני מאוד אוהב את התמונה הזאת”, מספר מלמד. “היא צולמה להערכתי בשנת 1948 בסיבוב ההופעות הראשון של שושנה בארצות הברית”.

“חלק מסיבובי ההופעות הללו היו למטרת גיוס כספים לארץ”, מוסיף פרג’. “היא הייתה שגרירת תרבות מוקדמת של המדינה שבדרך. היא נתפסה כמשהו אקזוטי שהגיע מהארץ המדברית הזו שקמה אחרי השואה, ולזה נוספה העובדה שהיא הגיעה מתימן. במובן מסוים היא המציאה את המותג ‘כוכב ארצישראלי’ והייתה האייקון הישראלי הראשון שפרץ מעבר לים”. “זה רגע נדיר לראות אותה יחפה, בבגד פשוט, שוכבת בטבע על הדשא, משוחררת לגמרי מדאגות של קריירה”, מספר מוריס בן־מיור, מיוצרי הסרט.

מתוך עזבונה של שושנה דמארי (צילום: באדיבות בן-מיור פרג' סרטים)
מתוך עזבונה של שושנה דמארי (צילום: באדיבות בן-מיור פרג' סרטים)

כמו עץ צעיר אהובי
 "זו תמונה שמציגה את המשפחה בשיא ההרמוניה שלה - שושנה, בעלה שלמה בושמי ובתם נאוה", מספר פרג'. "המיתר הכי עדין ויפה בתמונה ובסיפור הזה הוא הילדה נאוה. זו תמונה שמציירת נורמליות בקן קטן שלא תמיד היה נחמד". "יש בתמונה משהו קסום במיוחד", מוסיף מלמד. "יש משהו בקומפוזיציה של התמונה, שמייצג את כל המשולש המורכב שנקרא משפחת דמארי־בושמי".

"הצילום הזה מספר את כל סיפור הסרט", מוסיף בן־מיור. "אתה רואה את שלמה ושושנה בתחילת הדרך, עוד כאוהבים צעירים, ואתה רואה את נאוה מאושרת ביניהם. אתה רואה את המשולש המשפחתי שיותר מאוחר יתפרק".

מתוך עזבונה של שושנה דמארי (צילום: באדיבות בן-מיור פרג' סרטים,באדיבות מוזיאון ראשון לציון)
מתוך עזבונה של שושנה דמארי (צילום: באדיבות בן-מיור פרג' סרטים,באדיבות מוזיאון ראשון לציון)

יש ונדמה
“את הפתק הזה כתבה שושנה במהלך טיסה פנימית בתוך ארצות הברית”, מספר מלמד. “השנה היא 1970, שושנה שוב בסיבוב הופעות, לידה במטוס יושב מנהלה באותם הימים, גדעון בן עמי. שושנה מבקשת ממנו עט, וברגע אחד כותבת שיר שבו היא מיטיבה לתאר את התחושה הפנימית שלה. על הסרט הזה עבדנו ארבע שנים, שבהן ניסינו להכיר את שושנה האמיתית. באותו יום צילום שבו גדעון הקריא לנו את הפתק שהוא שמר מאז, חשבתי שהצלחנו להביא אל הסרט עוד רגע של שושנה האדם”.

“זה באמת רגע נדיר”, מתאר בן־מיור. “גם בסרט עצמו שושנה מנדבת מעט מאוד מהתחושות שלה ומהמחשבות שיש לה בראש. השורות שהיא כותבת בפתק מצמררות. עם כל זה שהיא קוראת לעזרה במכתב הזה, אני חושב שהיא לא הייתה מסוגלת. היה לה ייעוד בחיים והיא לא יכלה לחיות בלי במה. אני בספק גדול אם היא הייתה נעלמת באמת מהבמות”.

“גדעון היה אחד האנשים הקרובים ביותר לשושנה, חלק לא מבוטל מהחיים שלה”, מוסיף פרג’. "הייתה ביניהם מערכת יחסים של אמרגן וזמרת, אבל גם חברית ויפה. הוא מאוד אהב אותה. הוא קיבל את הפתק הזה ממנה בטיסה, והפתק מדבר בפני עצמו”.

עזבונה של שושנה דמארי (צילום: באדיבות בן-מיור פרג' סרטים)
עזבונה של שושנה דמארי (צילום: באדיבות בן-מיור פרג' סרטים)

הטנדר נוסע
“לשלמה בושמי היה תפקיד מכריע בקריירה של שושנה”, מספר מלמד. “אומנם מאוחר יותר שושנה פרשה כנפיים ופיתחה את הקריירה שלה בלעדיו, אבל הוא הראשון שראה בה את הכישרון העצום שלה, כשהייתה בת 12. בתמונה נחום, אחיו של שלמה ששימש דובר משטרת ישראל, נוהג ברכב המשטרה שלו, שושנה לידו עם משקפי שמש אופנתיים, ומאחורה שלמה מחבק בזרועותיו את נאוה הקטנה. כמה קסם יש בתמונה הזאת, כל פרט בה מעביר ניחוח של תקופה”.

“זו תמונה שצולמה לפני קום המדינה”, מוסיף פרג’. “נחום בושמי היה אדם מעניין. בתמונה הוא מגיע לאסוף את שושנה, שלמה ונאוה לטיול בירושלים”. “הצילום הזה תופס את כל התקופה של שנות ה־40, גם מבחינת הסטייל והלוק”, מוסיף בן־מיור. “שושנה נראית כמו כוכבת הוליוודית וגם נאוה מרכיבה משקפי שמש, מה שמעיד שהיא העריצה את אמא שלה ורצתה להידמות לה”.

עזבונה של שושנה דמארי (צילום: באדיבות בן-מיור פרג' סרטים)
עזבונה של שושנה דמארי (צילום: באדיבות בן-מיור פרג' סרטים)

לשיר איתך
“לשושנה ולנאוה הייתה מערכת יחסים מורכבת”, מספר מלמד. “דווקא כאן, בהזדמנות הזאת, רצינו להזכיר שוב כמה הן אהבו אחת את השנייה, היו להן הומור פרטי ובדיחות שרק הן הבינו, והן שמרו על קשר רציף לאורך כל השנים. ברגע הזה ששתיהן במים, נאוה שמה ראש על המזרן המתנפח, שושנה מחייכת ושלמה מחזיק את המצלמה מעל הראש שלא תירטב - אני רואה את ההרמוניה של המשפחה”.

“זו תמונה מרגשת”, מוסיף פרג’. “רואים בתמונה הזו שתי נשים ולא אם ובתה. אתה מרגיש שמדובר בשתי חברות. היו שם המון אהבה וכבוד הדדי, אבל הן היו בעלות אופי שונה”.

מתוך עזבונה של שושנה דמארי (צילום: באדיבות בן-מיור פרג' סרטים)
מתוך עזבונה של שושנה דמארי (צילום: באדיבות בן-מיור פרג' סרטים)