התחום העיקרי שפרופ’ יוסי יונה משקיע בו בימים אלה את מרצו הוא אומנות ויצירה. במרכז “היורש”, הרומן השלישי פרי עטו שרואה אור (בהוצאת פרדס), ניצב דניאל בית הלחמי, סטודנט לספרות אמריקאית בשנות ה־30 לחייו, שמתבשר שאחיו הבכור נהרג בתאונת דרכים. האירוע הטרגי גוזר על דניאל לחיות ביתר שאת בצלו של אחיו, שהיה הבן המועדף על אביו.
“זה רומן שהגיבור שלו מתמודד עם נסיבות חייו, ועד כמה הוא יכול לברוח מהנסיבות הללו, עד כמה הוא יכול לאתגר אותן ולפלס לעצמו דרך חיים שונה מזו שלכאורה הגורל מייעד לו”, אומר יונה על הספר החדש, שיושק ב־13 ביוני בתיאטרון יפו.
“דניאל נוטש את לימודי האקדמיה כדי להיכנס לנעליו של אחיו ולנהל את העסק המשפחתי. זה לא המקצוע שהוא נועד לו, אבל יש לו הרצון להוכיח לאביו שהוא גם איש מוכשר שיכול לעשות זאת. פה מתחיל תהליך של השחתה פנימית שהספר מתעד, תהליך של נפילה פנימית. הוא מצליח מבחינה מקצועית, אבל משלם מחיר של השחתת הנפש. הוא מגלה את הצד האפל של העולם הזה, בא בדיאלוג איתו, אולי מנסה להתנגד לו, אבל בסופו של דבר הוא מתמסר לו, גם אם נגד רצונו".
"הספר עוסק במסע אישי, מסע פנימי של אדם שמחפש משמעות לחייו, אדם שחש ניכור וריחוק. זו תחושה רווחת אצל כל אחד מאיתנו היום. הספר מתאר תהליך שעובר אדם שמנסה להתמודד עם נסיבות החיים שלו ומנסה למצוא לעצמו נתיב עצמאי שבו הוא יכול לומר שהוא האדון של גורלו ושל עצמו”.
מה היווה השראה לרומן הזה ולדמות הראשית? הגיבור מזכיר לי דמויות מהפוליטיקה.
“(צוחק) כל אחד יכול לפרש מה שהוא רוצה. אני התוודעתי לעולם העסקים כי יש לי קרובי משפחה שמתעסקים בייבוא ושיווק כלים חקלאיים. חקרתי והתלוויתי אליהם, גם לנסיעות עסקים בחו”ל, כדי לראות איך זה עובד ולהביא את האותנטיות של הסיפור. זו לא דמות ספציפית של אדם שאני מכיר שעבר את התהליך שדניאל עבר”.
עד כמה הספר משקף את המציאות הפוליטית־חברתית כיום בישראל?
“אתה יכול לדלות מתוך הספר משל ונמשל של סיפור של נפילה. מה שקורה בעולם העסקים זה מה שקורה במקומות רבים, גם בפוליטיקה. אני לא מכליל, אבל ישנו הצד האפל של העסקים, שם לפעמים צריכים לעשות קיצורי דרך כדי להצליח. כשגיבור הסיפור עובר תהליך של השחתה, אז הוא לא מושחת לבד, אלא הוא בא במגע עם עוד מושחתים. זה מעיד על מציאות מסוימת, הן בישראל והן בכל מקום בעולם. אתה שומע כל יום בחדשות וקורא בעיתונים על קיצורי דרך כאלה ועל נשמות מושחתות”.
אתה מזדהה עם הגיבור?
“אני כועס עליו וגם חומל עליו, משום שבו בזמן שאתה רואה את בני האדם אחראים לגורלם, אתה גם מבין עד כמה הם מתקשים להיות אחראים אל מול נסיבות שכופות את עצמן עליהם. כמה קשה להשתחרר מהנסיבות שבשמן אנחנו פועלים. קשה לקרוא תיגר על הנסיבות שלתוכן אתה נקלע, שזה כולל גם את חיק המשפחה. המקום הכי חם ואוהב יכול להיות גם הכי מזיק והרסני. הספר עוסק גם בהרס עצמי”.
התחפרות הדדית
יונה (70) נחשב אחד הפעילים הבולטים בישראל בנושא זכויות אדם. מעבר להיותו פרופסור באוניברסיטת בן־גוריון, הוא כיהן כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה בשנים 2015 עד 2019. כמו כן, הוא ממייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית ונמנה בעבר עם ראשי יוזמת ז’נווה.
“אני היום בפאזה אחרת לגמרי כאיזושהי העדפה אישית קוגניטיבית של לקיחת צעד אחורה מהפעילות הציבורית הפוליטית הישירה והתמקדות בעולם של ספרות ואומנות”, הוא אומר. “בטווח הארוך ניתן לחשוב על התחום של אומנות כמשהו שיכול לגשר ולהנגיש, בעוד האמירות הפוליטיות הקיצוניות, לכאן או לכאן, לא שם. דרך עולם האומנות אנשים יכולים להתחבר ולהשאיר את הסכסוכים הפוליטיים בחוץ. בשלב הזה של חיי אני רואה את עצמי רק בתחום הזה”.
אתה לא רואה את עצמך חוזר לפוליטיקה?
“לא, לא, לא. הפוליטיקה הייתה בשבילי חוויה מרתקת, מתסכלת ואולי אפילו טראומטית. זה היה נחמד, אבל לא רוצה בזה יותר. מעדיף לשכוח מזה”.
מה דעתך על האופן שבו בני גנץ ויאיר לפיד מנהלים את האופוזיציה כיום?
“המצב במדינה כיום עצוב, כאוב ומקומם. המחלוקות הפוליטיות הן לגיטימיות בחברה דמוקרטית, אבל יש כיום נדבך שקשה לי איתו: אני רואה שיש המון משטמה, עוינות הדדית ושנאה שמקשה עליי להזדהות פוליטית. למאבק נלווה ניחוח נוסף, מעטפת של עוינות, שנאה וחוסר סובלנות הדדיים. זה מרתיע ומעציב אותי מאוד. המחלוקות לא מתנהלות בצורה של כבוד הדדי. נלווים להן יסודות מאוד מדאיגים, מכאיבים ומעציבים של פיצול, שהוא לא רק פיצול אידיאולוגי, אלא פיצול רגשי וזהותי של התחפרות הדדית. זה לדעתי לא מעיד על אופק טוב, לפחות בעתיד הקרוב לעין".
"אני חושב שבסוף צריך יהיה להגיע לאיזושהי פשרה. גם אלו שמתנגדים להפיכה החוקתית יודעים ששינויים במערכת המשפט צריכים להיעשות. אתה לא יכול לקדש את המצב כפי שהוא. מצד שני, תומכי המהפכה החוקתית הולכים יותר מדי רחוק בעיניי, ואתה מקווה שבסופו של דבר יהיה מקום שבו יגיעו לעמק השווה. אני לא מתמחה בזה ברמה האישית ולחלוטין לא מעורב. כל מרצי וזמני מוקדשים עתה לתחום של תרבות, אומנות וספרות. אני לא רוצה לעסוק בפוליטיקה ולא רוצה להביע עמדות פוליטיות כאלה. דווקא מזה אני נסוג ולא במקום שרוצה לייעץ לאף אחד בנושא פוליטי”.
כאיש מפלגת העבודה לשעבר, מה דעתך על התנהלות המפלגה כיום?
“התשובה שלי תהיה קומפקטית: הסקרים מדברים בעד עצמם”.
מה דעתך על הקריאות ליו"ר העבודה מרב מיכאלי להתפטר?
“אני לא עוסק בזה ולא רוצה לעסוק בזה. כמו שאמרתי, אני לא רוצה לדבר על פוליטיקה”.