הספר "כפור" חדר ללבי דרך עצמותי ושאר רמ"ח האיברים מהמילים הראשונות בקריאתו.

הוא עורר בי במידה שווה תשוקה של ילד למותחן קומיקס, יראה של קריאה בספר קבלה וכמיהה של קריאה בשירה או מזמורים. עלילתו עתידה להתרחש ממש פה, ברחוב שבו אני גר ביפו, אבל בה בעת מעורר תדיר את השאלה איפה היא ממוקמת? ואיפה תל אביב?

בחיבורים בלתי אפשריים, "כפור" הצליח להפגיש אותי באופן ישיר ואכזרי עם השורש הנעלם, האסור שבזהות העברית שלי. בכל משפט שלו, אדף כמו פתח עבורי בקבוקי תמיסות או אבק שריפה, מדגים מול עיני באופן המבעית והמפעים ביותר איך "שימוש נואל בלשון הקודש הרסני יותר מעשן ומפיח ומאבק בנייה ומשחיתות ומדם".

בהלחמות מבריקות בין קצוות שורשיה של העברית – בערבית מרוקאית, בלטינית ובארמית – המילים שלו התנגנו באוזני ובלבי, מדגימות בזמן אמת את כוחן הפראי של מילים מושרות המגובות בכוונה. הוא התרחש בי תוך כתיבת והקלטת השירים לאלבומי "בזכות השיבה" – מאיר בלהבותיו באור חדש ומפעים את הניסיון להתקין הווה, תוך מישוש השורש המנוסר שבזהות האישית ביותר שלי. באותן להבות הוא הצית עבורי את הכוח האינסופי ואת הסכנה הטמונה במלאכת הפיוט, המעוררת את הרדיפה אחריו.

עוד בפרויקט:


ח"כ יצחק הרצוג על "הורדוס"

תלמה אדמון על ספר הפלמ"ח

איריס לעאל על "חלף עם הרוח"