את "הרועה, סיפור חייו של אריאל שרון" לא באמת התכוונתי לקרוא. אולי משום שהספר עב הכרס נראה לי ארוך מדי, ואולי כי הרגשתי שאת כל מה שאפשר לדעת על האיש אני כבר יודע מהתקשורת. אבל ביום כיפור בשנת 2008 קלטתי לפתע את הספר על מדף הספרים החדש שלי, שם תפקד כאביזר נוי. 



התחלתי לקרוא עמוד־שניים, רק בשביל לנסות לשכוח מעט מהצום המעיק, אבל אחרי העמוד העשירי לא יכולתי להוריד את הספר מהיד. לא משום שמדובר במותחן מודרני בסגנון ג’יימס בונד, אלא שלפתע הבנתי מי האיש ובעיקר מיהו הדור של האנשים שהקריבו את כל חייהם למען המדינה, אנשי הדור שהיו מחוברים לרעיון שנקרא ארץ ישראל ומדינת היהודים בכל רמ”ח איבריהם, אנשים שנתנו מעצמם וחירפו נפשם כדי לבנות את היסודות שמאפשרים את החיים שלנו, במקום הזה בזמן הזה. 
 
הספר הזה חידד אצלי את המשפט "דע מאין באת", ואני אוסיף: דע מאין באת ואל תשכח את זה, כי בעולם המהיר והציני שאנחנו חיים בו – עולם שבו פייסבוק ואינסטגרם הפכו להיות כלי האדרה עצמית – חשוב להיזכר בדור ההוא שעשה למען הבאים אחריו. מאז בכל יום כיפור אני פותח את הספר וקורא פרק אחד כדי להיזכר בערכים של הדור ההוא שלא ישוב.

"לדרוש אלוהים", יאיר כספי, ידיעות אחרונות

עוד בפרויקט:

ח"כ יצחק הרצוג על "הורדוס"

תלמה אדמון על ספר הפלמ"ח

איריס לעאל על "חלף עם הרוח"