אל הספר ששינה את חיי לא הייתי מגיע אלמלא החליט המורה לאנגלית שאני לא נחוץ בשיעורים (ידעתי אנגלית מקריאת ספרי פעולה, שבשנות ה־60 של המאה ה־20 לא תורגמו לעברית). הוא הבטיח לפטור אותי מנוכחות בכיתה, אם אקרא בכל שבוע ספר ואכתוב עליו Book Report. 



הסכמתי, ולכן  אני לא יודע עד היום דקדוק אנגלי. מצד שני, קראתי במשך שנה (וגם אחר כך) ספר בשבוע, והעשרתי את האנגלית שלי ואת השכלתי. המפתיע והמשפיע מכולם היה ספרו של ג'וזף קונראד – "ניצחון" (Victory), סיפורו של אחד, אקסל הייסט, שאינו מעוניין להתחכך ברוע האנושי, ולכן מעדיף לא להיות מעורב בשום פעילות שקשורים בה אחרים, וגם לא לקחת חלק בחייהם.


הייסט חי באי מרוחק באינדונזיה (שהייתה אז מושבה הולנדית), ולמרות ניתוקו מן העולם – הוא מציל נערה מאונס בידי בעל מלון גס רוח. כנקמה על כך מנסה הלה לסבך את הייסט באשמת רצח. כשהדבר לא עולה בידו, הוא שולח רוצחים שלבסוף מחסלים את הייסט, את משרתו ואת הנערה. 
 
לאורך כל מסכת ההתנכלויות של אויבו, הייסט לא משיב מלחמה. הוא מנסה (בלי הצלחה) למלט את הנערה ואת משרתו, אך לא מוכן להיות מעורב מעבר לכך, וגם לא מתגונן. מבחינתו, ניצחון הוא היכולת לחיות את חייו לעצמו, גם כשההתעלמות מן הרוע שבעולם עלולה להביא לחורבנו. 
 
כנער אגרסיבי (בין היתר עסקתי באגרוף) אך רגשן – הייתי נפעם. תפסתי את כוחו המגונן של הניכור הרגשי. מעולם לא ויתרתי, כהייסט, על זכות התגובה כשתוקפים אותי; אך בעקבות הספר התחזקה בי הנטייה להשקיע רק באנשים שאני אוהב. בחייהם של כל השאר – אני פחות מעורב רגשית, ולפעמים בכלל לא. אני בטוח שבכך נחסכו ממני שנים של כאב לב שאופיי הרגשני יכול היה לזמן לי.  
"ניצחון" מאת ג'וזף קונראד, 1915. יצא בתרגום אסתר כספי, הוצאת עם עובד, 1965


עוד בפרויקט:
 

רון מיברג על "פחד ותיעוב בקמפיין הבחירות 72'"

ח"כ יצחק הרצוג על "הורדוס"

איריס לעאל על "חלף עם הרוח"