התחלתי מלכתוב לעצמי. כשהייתי ילדה, הייתי מקשקשת על מחברות מתמטיקה כל מיני משפטים וסיפורים קצרים. אחרי שעברתי פרידה מבן זוג, פרסמתי סיפור שכתבתי בפייסבוק. משם הכל התחיל. בעבר הייתי יותר ביישנית. אהבתי לשמור דברים שכתבתי לעצמי, ולא כל כך הראיתי לאנשים. אחרי הפרידה הרגשתי פתאום צורך לא מוסבר לפרוק את הרגשות שלי במקום יותר גדול, כדי שאנשים יראו את זה".

הדוברת: אלמוג בר (23), סופרת צעירה מראשון לציון, שהוציאה לאחרונה ספר ביכורים, "שתי פרדות וחצי", אחרי שהצליחה לגייס 30 אלף שקלים באתר לגיוס המונים הדסטארט. בימים אלו כבר יצאה המהדורה השנייה של הספר, אחרי ש־1,000 עותקים ראשונים אזלו כמו לחמניות טריות.

"שתי פרדות וחצי" הוא אסופת סיפורים קצרים על אהבה, פרידה ומה שביניהן, שהתחילו את דרכם בפייסבוק, הפכו ויראליים והתנקזו לעולם הנייר.

בר, איך עשית את זה?
 

"ככותבת סיפורים בפייסבוק, צברתי קהל קוראים קבוע עם כל סיפור שפרסמתי. למרות שלא מדובר בסיפורים בהמשכים, נוצר צימאון לסיפורים שלי. נוצרה ממש קהילה של אנשים שקוראים אותך. אין כאן סודות וקסמים. צריך לעבוד קשה. להשקיע בקוראים. להגיב להם בחזרה. להתכתב איתם גם בהודעות פרטיות. חשוב גם לשתף פעולה עם דפים חזקים בפייסבוק עם הרבה לייקים. כאלה שיכולים לשתף פוסטים שלך 

ולחשוף אותם".
 

את מוציאה ספר סיפורים קצרים בזמן שכמעט ולא יוצאים כבר ספרי סיפורים קצרים.

"אני חושבת שהדור שלנו הוא דור שמאוד מתמקד בעכשיו. כרגע. וכמה שיותר מהר. רוב הקוראים שלי תמיד אומרים לי שהם אף פעם לא קוראים ספרים ארוכים, כי אין להם כוח וזמן לזה. הם מחפשים משהו שיעביר להם את הרגע. כשמדובר בסיפורים קצרים, לקוראים יש המון עולמות להתחבר אליהם, שמתארים מגוון תחושות וסיטואציות. משהו שהרבה פעמים רומנים ארוכים פחות נותנים. אני עצמי מאוד אוהבת סיפורים שאפשר לקרוא בכמה דקות, להתחבר אליהם לעומק, ולחשוב עליהם אחר כך, במקום להקדיש חודש שלם לקריאת ספר ארוך".


 למה בעצם להוציא ספר מודפס ולא דיגיטלי?

"ספר מודפס יותר מוחשי. אפשר לשבת איתו, להתענג ולהרגיש את הדפים. אני אוהבת ספר שאפשר להניח ליד המיטה, שתמיד יחכה לך, לדפדף לאיזה סיפור שרוצים בקלות, במקום להתחיל לגלול למטה עם העכבר".


סיפורייך מתמקדים בעיקר בסיפורי אהבה ופרידה. מה אמיתי ומה בדיון?

"זה מאוד תלוי. יש לי הרבה סיפורים שהם פרי דמיון, כמו על זוג שעומד להתגרש או בחור שבגד באשתו. ויש סיפורים שהם עלי. סיפורים על פרידה שעברתי. לפעמים קשה מאוד להבדיל מה אמיתי ומה לא. למשל, העליתי לפייסבוק את הסיפור על הבעל שבגד באשתו, ופנה אלי מישהו בפרטי. זה היה כתב טלוויזיה שביקש לראיין אותי לכתבה על בגידות. הוא חשב שזה אמיתי, למרות שהסיפור מופרך לגמרי.

"מעולם לא התחתנתי, לא התגרשתי ולא בגדו בי. כשסיפור מלא רגשות ותחושות כתוב בגוף ראשון, קשה לקורא להבין שזה לא אמיתי. אבל יש סיפור בספר שנקרא 'חצי שנה יותר מדי', שהוא אחד לאחד מה שקרה לי. זה סיפור שאני בוכה בכל פעם מחדש כשאני קוראת אותו. מדובר בבחור שניסה לחזור לחיים שלי אחרי חצי שנה של נתק בינינו, אחרי שהוא חלם עלי בלילה. ניסינו לזמן קצר לחזור להיות ביחד, אבל זה לא הלך".

"אני מסיימת את הסיפור במשפט 'התגברתי עליך, חבל שזה לקח חצי שנה יותר מדי'. את אחד הסיפורים בספר כתבתי על ידיד שלי. הוא תמך בפרויקט של הוצאת הספר בהדסטארט בסכום של 500 שקלים, בתמורה לכך שאכתוב את הסיפור שלו. יום שבת אחד הלכתי אליו הביתה, ישבנו על קפה במרפסת, והוא סיפר לי את כל הסיפור שלו, סיפור חיים מאוד מעניין על מערכת יחסים שהייתה לו ושחנקה אותו. הקשבתי לו ואחר כך כתבתי את הסיפור ושילבתי בספר".