ערב נסיעה הרחק מכאן קראתי את הספר הזה, המבצע שוב ושוב פעולות הפוכות מבריחה. זהו מעשה שחזור עיקש כדי לשמור על צלם אנוש ועל תחושת לינאריות שפויה בתוך הכאוס. הסופר שב וחודר אל עין הסערה, לרגעי מחיקת כל המוכר, כדי למצוא מובן כלשהו. מסעו המרוסק נועד לחשוף את המסקנה, שחרף המאמצים אין למצוא פשר באקט ההרס המלחמתי. ודאי לא כשמדובר בהטלת פצצות אנונימיות לעבר אוכלוסייה אנונימית. ערכו של הספר הוא בעצם יצירתו הנחושה, ההכרחית.

בחנות המזכרות שבשמורת הציפורים שליד הכפר קִינְרוֹס (סקוטלנד) רכשתי ספר על קיפודים. בגבול רצועת עזה התנהל באותה שעה אחד מן הקרבות האבסורדיים בין טילי חמאס למטוסי חיל האוויר הישראלי. טילי חמאס נורו לעבר יישובים ישראליים (כולל היישוב שבו אני מתגוררת, כשאיני צופה בטלסקופ במריבה טריטוריאלית בין ברווזים סקוטיים לשחפים ארקטיים), ומטוסי חיל האוויר הישראלי "תקפו מטרות של חמאס בעזה". סיפורו של יו וורוויק, חוקר ואוהד קיפודים (Hugh Warwick, "A Prickly Affair"), היה הסחת דעת בתוך הסחת דעת.

האחו הסקוטי לא נברא אלא כדי לטהר תודעתו של אדם ישראלי מתעוקות הרות גורל. לא רק בספרו של האקולוג וורוויק עיינתי ביושבי בבית שממערב לכפר פְּלִין, כי אם גם בפרשנות לשירת הציפורים שהתעוררה אצל חלוני. ובוקר אחד התעמקתי בתנועותיהם הזהירות של ארבעה עופרים, שרחרחו את המדשאה שמתחת ללִבנה העצום.

האפשרות הלא מוגבלת לשקוד על עניינים מרוחקים ומרתקים התגלמה בשיאה בחדר מלון הולנדי, בדרך חזרה לארץ. שני אלבומים עבים זומנו שם לתייר הישראלי החפץ לשכוח. אלבום של הוצאת Tachen הגרמנית הוותיקה, עסק בבתים שנבנו על עצים. עיון נדהם הבהיר כי ארכיטקטים רבים וטובים תכננו והביאו לגמר בתים שנבנו על עצים. מרבית קיני הנוי הפזורים על פני כדור הארץ כולו, נועדו לתיירים כמותי, המחפשים להעמיק אל תוכו הקוסם של מקלט. הכרך האחר עסק בעצי דקל בעולם. התעלמתי ממנו. עצי דקל צצים בגנים מתוך כניעה למִדבר הנוגס באדמת העולם.

מובן מאליו שבשעה שקראתי על הקיפודים שהתרבו במפתיע באחד מאיי אורקני, לא יכולתי לשכוח את הספר הדק של אלכסנדר קלוגה (יליד 1932, הלברשטאדטד, גרמניה). צורת הכתיבה המקורית שלו, מונטז' ספרותי, היא מעשה עז מבע של בחירה וסדר הנחת הדברים. היא מכלילה פורמטים שבורים של עדויות, ראיונות, סכימות ותצלומים בשחור–לבן. נוצר תצרף מלא פערים, מודע להיעדר ההשקה בין מקטעיו, השואף לתעד אירוע קצר וטראומטי בסוף מלחמת העולם השנייה.

הסופר היה אז בן 13, ועירו הקטנה והלא–חשובה נבחרה באקראי בשל מגוון סיבות נטולות היגיון מאחד. "מה מציאותי במצאי השרידים הזה?", שואל קלוגה, כשהוא מתאר מה נותר מן הרחוב של בית משפחתו. "שישה שיחים ואבן אין בהם כדי לטוות מציאות". אבל כל הספר הנואש מבקש לבנות מציאות בעצם הרגעים שבהם היא נהרסת. אם מציאות היא תוואי הרחובות המוכר, מיקומן של החנויות המסוימות, הרגלי העבודה והחיים והכיוון שבו נמצאים הרי הָרְץ, כל זה נטרף באותה הפצצה מסיבית, שנועדה לערער את מורל העם הגרמני. קלוגה מראה שאין עובדות חד–משמעיות באירוע כזה, לבד ממחיקת כל העובדות שהיו ידועות עד לאותו רגע.

הַלְבֶּרשטאדט שוכנת בנקודה סתמית על מפת גרמניה, מצפון להרי הָרץ. הספר רצוף בעדויות פרטניות של מי שהיו בעיר למטה ובזיכרונותיהם של הטייסים שחלפו למעלה. שתי וערב של מקטעים מילוליים וויזואליים בונה מחדש בניינים כדי למוטט אותם, רחובות משורטטים כדי להתוות את מסלול סופות האש, קצין כיבוי האש מבהיר עד כמה הקשו עליו ראש העיר ופקידיו במילוי תפקידו. אזרחים מתארים את מעשיהם כשהפצצות שרקו, וראשונה פותחת פראו שראדר, מנהלת בית הקולנוע קפיטול. לא לכל העדים יש שמות, זה אינו נחוץ. הכרחית רק הקדחתנות לתאר איך זה היה. מה ראו התצפיתניות ממגדל הכנסייה? מאיזה כיוון באו המטוסים? כמה גלים היו וכמה מטוסים בכל גל ובאיזה מבנה טסו? איך גוננה אם ענייה על שלושת ילדיה בגומחה שבחצר. איך פילסה אישה צעירה דרך החוצה מן המקלט, דרך קירות של מרתפים סמוכים? איך פעלו כוחות ההצלה? איך כשלו בפעולתם? לאן ביקשו התושבים להימלט? למה החליט טייס בריטי להפציץ את שיירת הנמלטים אל המנהרות שנחפרו בהרים לצורך ייצור כנפי מטוסים ללופטוואפה? מדוע ביקש קצין גבוה בוורמאכט לברר מה עלה בגורל בית מס' זה וזה ברחוב זה וזה?

האם הושפע מורל העם הגרמני מהפצצת עירו הקטנה של קלוגה? מחקר נאצי מקדים קבע שלא. המטוסים היו חייבים לפרוק את מטען הנפץ, אחרת לא היו שבים בשלום לאנגליה. הערים הגדולות שנועדו להפצצה נתכסו בעננים, אך מפעלי חרושת מחוץ להלברשטאדט היו חשופים ולא הופצצו. מרכז העיר שב וספג את סוגי הפצצות השונים. מפי מפקד טייסת בריטי מונה קלוגה את סדר ההטלה שנועד לזרוע הרס מרבי ולהבטיח הצתת דליקות שיחסמו פתחי בניינים ורחובות.

אסתר דותן בחרה במוטו מדברי קלוגה לאחרית דבר שכתבה: "נקודת המוצא לעיסוקי באספקט הייצור במרחב הציבורי היא העובדה שהנאציזם הצליח להשתלט על המרחב הזה ב–1933 ולחלחל אל המרחב האינטימי ביותר של החיים הפרטיים". דותן כותבת: "היטלר אינו מוזכר אפילו פעם אחת במחזור הסיפורים הזה; משטרו הוא מעבר לטווח המחשבות של הדמויות (...) אבל נוכחותו שורה בכול".

באשר לקיפודי אורקני, שנאשמו בזלילת ביצי השחף הארקטי: אזרחים שוחרי טוב מרחבי בריטניה אימצו את הקיפודים, שהוטסו חינם לעבר זרועותיהם המושטות.

"הפצצת הלברשטאדט בשמונה באפריל 1945", אלכסנדר קְלוּגֶה, מגרמנית: נועה קול, עריכה ואחרית דבר: אסתר דותן, פיתום, 120 עמ'