כשנטליה גינצבורג פגשה את אנטון צ'כוב

סופרת גדולה כותבת על סופר גדול והתוצאה בהתאם. חלב גמלים מותסס, ארבע ברווזות, שמונה ביצים בבוקר ושקיק קרח על לב ריק מרכיבים דיוקן אינטימי שלא יישכח במהרה

ירון פריד צילום: תומר אפלבאום
צ'כוב
צ'כוב | צילום: תומר אפלבאום
2
גלריה

הנה גינצבורג כמבקרת ספרות: “לצ'כוב כבר הייתה באותה תקופה דרך יוצאת דופן לפתוח סיפור, דרך מפתיעה וקלילה, מהירה ומיידית, כמו פתיחה פתאומית של חלון או דלת: הוא הציג בפני הקוראים תכונות של דמות או של קבוצת דמויות, השמיע לקוראים את קולן, נתן להם לנחש את מצב הרוח שלהן, את הכניעות או ההתנשאות, הסבלנות או היהירות, ואז טרק פתאום שוב את הדלת או החלון בפני הקוראים המעורבים, המשועשעים והנדהמים".

גינצבורג מגלה לנו - וכל מה שהיא בוחרת לגלות לנו מרתק, כובש ומרענן, לפחות כמו המשקה הטטרי העשוי מחלב גמלים מותסס, שרופאיו של צ'כוב המליצו לו לשתות (או לא) - שצ'כוב אמר לחברו מקסים גורקי: “רוסיה היא ארץ של אנשים חמדנים ועצלנים. הם אוכלים, שותים בלי גבול, נוחרים וחולמים... אנחנו אומרים לעצמנו שעם צאר חדש ישתפרו הדברים, ובעוד מאתיים שנה יהיה אפילו יותר טוב, אבל אף אחד לא עושה שום דבר כדי שה'יותר טוב' יגיע מחר".

"בסופו של דבר החיים הופכים מסובכים יותר ויותר, והם מתקדמים מעצמם בלי שמישהו ידע לאן, האנשים נעשים יותר ויותר טיפשים, יותר ויותר מיואשים, בשולי החיים"; אבל אז היא מתערבת בעדינות וטוענת: “ובכל זאת, יש בסיפוריו ובמחזותיו גברים ונשים שנראים רוכנים בחרדה מעל למעקה ומביטים לעבר עתיד מנומנם פחות וקודר פחות, כמו חוזים באורות של עיר רחוקה כלשהי".

צ'כוב, שהמבקרים לא תמיד האירו לו פנים (אחד מהם כתב על קובץ סיפורים שלו: “כמו לימון סחוט שנרקב למרגלות גדר"), לא נטר לו טינה על כך. להפך. במכתב לחבר כתב בין היתר: “מעולם לא אהבתי מישהו כמו שאהבתי אותו (...) בלעדיו, יהיו הסופרים עדר ללא רועה". טולסטוי מצדו הציע חוות דעת מעניינת על צ'כוב כשאמר לגורקי, ידידם המשותף: “צנוע, שקט כמו נערה! והולך כמו נערה! הוא נפלא". הולך כמו נערה? לפרשנים הרלוונטיים הפתרונים.

נטליה גינצבורג
נטליה גינצבורג | צילום: KeystoneGettyImages

אבל היעלמויותיה התכופות של קניפר, לצורכי עבודה, ייסרו אותו. ובכל זאת לא רצה שתוותר על הקריירה שלה למענו. “איש לא אשם בכך שהשטן הכניס בך את אהבת התיאטרון ובי את חיידקי השחפת", כתב לה.

צ'כוב החולני סבל תמיד מ"גניחת דם", ואמו ואחותו (דמות טרגית, שהקריבה את חייה הפרטיים בשביל אחיה, שמצדו מנע ממנה להתחתן כנראה) דרשו שיאכל שמונה ביצים ביום וילבש סוודרים מצמר. לפני מותו הניחה קניפר שקיק קרח על חזהו, וברגע של צלילות הוא שאל אותה, “למה לשים קרח על לב ריק?". הוא שתה כוס שמפניה וזמן קצר לאחר מכן נפח את נשמתו.

תגיות:
מעריב סופהשבוע
/
אנטון צ'כוב
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף