״מסכנים שכאלה״ (Poor Things) הוא סרט פנטזיה ומדע בדיוני סוריאליסטי בבימויו של יורגוס לנתימוס ("המועדפת", "הלובסטר"). הסרט מבוסס על רומן באותו השם משנת 1992 מאת אלאסדיר גריי.
ביקום סוריאליסטי, עתידני, שבעצם מתרחש בעבר בלונדון הויקטוריאנית, אבל לא רק, נוצרה בלה בקסטר. בנוצרה הכוונה ל-הולחמה מגוויה של אישה בוגרת ומוח של תינוק, יצור כלאיים, כימרה, אם תרצו (״פול מטאל אלכמיסט״ ״מייד אין אביס״ למיטיבי הלכת).
בלה בקסטר (אמה סטון) חיה בבית ויקטוריאני אפלולי עם יותר מדי גרמי מדרגות, מוקפות בחיות מחמד מפלצתיות, מטופלת באהבה ומסירות חונקת ע״י ״אלוהים״, כלומר אביה המדען, כלומר השחקן וילם דפו הגאון שכולא אותה בין ארבע קירות כדי להגן עליה מהעולם החיצון.
הסרט מוגדר כ״דרמת פנטזיה״ אך פוגש אותנו במחוזות הביזר פר אקסלנס. קחו ציור של דאלי, שלבו אותו עם הברז התלוי בקניון איילון, בביתן המראות ב״בית חלומותיי״ בחלום של דיוויד לינץ׳ ואולי תצליחו להגיע לקמצוץ מרמת המופרעות הסוראליסטית הזאת.
למי שניסה להבין מה הסרט הזה מזכיר לו (כמובן חוץ מ״כלתו של פרנקשנשטיין״,״איש הפיל״, ״אדווארד סיזר אנדס״, ״המעון של מיס פרגרין לילדים משונים״,״פינוקיו״) תנו לי לעזור לכם - ״הסיוט שלפני חג המולד״, לא היה צריך ללכת רחוק. בלה היא אחד לאחד סאלי, בובת-טלאים אנושית, עדינה ויפה אשר יצר לעצמו המדען המטורף ד"ר פינקנשטיין.
בדיוק כמו בלה, סאלי המורכבת מחלקי גופות שונים, נוצרה ע״י מדען אקסצנטרי אשר כולא אותה בתוך ספק בית ספק מעבדה, כאשר היא, נפש חופשייה, כמהה לברוח החוצה ביחד עם ״ג׳ק סקלינגטון״ השרמנטי לחקור את העולם "האמיתי".
הסרט ״מסכנים שכאלה״ הוא יצירת אומנות היקפית. וי נרשם בכל הרובריקות האפשריות, אם זה התסריט, המוזיקה, התלבושות, הליהוק, ההומור וכן, יש הומור והרבה. הסרט מספק אין ספור רגעים קומיים מטורללים שאי אפשר להישאר אדישים אליהם.
מעבר לעושר הויזואלי, הדיאלוגים בין הדמויות הם פשוט יצירת אומנות. כך בנונשלנטיות השיחות עוברות בין דיאלקט פוש אנגלי לז׳רגון עממי מלא קללות וגידופים שישאירו אתכם הצופים מתגלגלים על הרצפה.
במיוחד בולטת דמותו הגאונית, המצ׳ואיסטית והפתטית של דאנקן ודרברן המגולמות ע״י מרק רופאלו. הזוגיות שלו ושל בלה היא בין המטורללות שנראו על המסך הגדול, סוויני טוד ומיס לוביט? טיילור ומרלה? ריק ויוניטי? הצחקתם.
הדינמיקה בין דאנקן ה״גבר גבר״ לדמותה של בלה ה״אישה בהתלמדות״ הוא בעיני מה שהופך את הסרט הזה למדהים. שניהם מלבים את הטירוף אחד של השניה, מונעים על ידי האיד ויצר ההרס והשעשוע כילדים אינפנטילים בארגז חול שגילו כמה זה כיף להרוס ארמונות של אחרים ולשרוף נמלים. כך, הם נעים במרחב החלל והזמן על פני סטים ורקעים בעלי צבעונית סטורטיבית משוגעת הלקוחים היישר מספר מד”ב, יוצרים כאוס וחורבן בכל מקום הנקרה בדרכם. כל זאת מלווה כמובן בסיצנות עירום, סקס, ביזר וגרוטקס כתמצית מזוקקת מקליפ של מרלין מנסון.
סצינת הריקוד המשוגעת שלגמרי נראתה כאילו נלקחה ״מטנגו אחרון בפריז״ והסצינה מהשייט בה שניהם מנסים לזרוק אישה קשישה על כסא גלגלים מהסיפון ג'אסט פור דה לאף׳, הופכת את הקשר של בלה ודאנקן לממתק רעיל אמיתי, כזה שתקיאו ממנו ותמשיכו לאכול עוד.
מסכנים שכאלה הוא בעצם ניסוי חברתי בבני אדם. רק שלא ברור מי הניסוי. הדוקטור שיצר את בלה, בלה עצמה, הגברים שנקראים בדרכה, או שמא אלו אנחנו הצופים.
Poor Things בימוי: יורגוס לנתימוס. עם אמה סטון, ווילם דפו, מרק רופאלו, ראמי יוסף. בריטניה/ארה"ב 2023, 141 דק'