אתמול (שני) בערב עלתה ההופעה הראשונה של עמיר לב יחד עם התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד בבארבי החדש. רגע לפני שנתחיל לתאר את החוויה המוזיקלית, הייתי שמחה להתמקד בלוקיישן החדש בנמל יפו. למעשה, החלל החדש נראה אותו דבר כמו הבארבי הישן, רק משופץ ונקי יותר. היציעים בצדדים עדיין שם, דוכן הנקניקיות מוכר נקניקיות, הבר נמצא מימין לבמה. מדובר בהעתק-הדבק מושלם עם כמה שיפצורים קלים. אממה, בנמל יפו, השנדליר המקורי מקיבוץ גלויות לא הגיע, אלא הוחלף בשנדליר דומה. עדיין אהבנו את הכוונה ושמירה על המסורת. כך שאם חששתם שהבארבי המוכר והאהוב כבר לא יהיה - הסירו דאגה מליבכם.
קולו המחוספס של לב בן ה-61 אולי עלול להטעות אתכם, אך מילות השירים באלבום ״פעם בחיים״ חושפת צדדים עדינים. האלבום שנכתב בשנת 1998, נשאר באופן מפתיע רלוונטי גם לשנת 2024. בין המילים העדינות והמינימליסטיות של לב, הכלים של התזמורת האנדלוסית אשדוד באו לידי ביטוי בצורה מדויקת והצליחו להדגיש כל מילה ומשפט. לכל שיר התלוותה נעימת פתיחה ונעימת סגירה. לעיתים הליווי בוצע על ידי כלל התזמורת ולעיתים היה סולו מרגש ועוצמתי של כלי מסוים לבדו.
הכלים הרבים והמגוונים הוסיפו עומק ופן מוזיקלי נוסף ללב, שניגן בעצמו על הגיטרה החשמלית. התזמורת כוללת למעלה מ-20 נגנים ונגניות: אווה איפרמוב - כינור ראשון, קטיה פטרובסקי - כינור שני, מרינה שבתאי - ויולה, אליסה גולדנברג - צ׳לו, רותם אזולאי - חליל צד, רן ארז - עוד, שראל הכהן - קאנון, אילון ברגר - בנג׳ו, סהר דוד - נאי, מתן כספי - כלי הקשה, איתמהר פנהי - תופים ואביעד מורד - עוד. בין הרוק הרך של עמיר לבין האנדלוסית של ספרד, כולם יחד הצליחו לייצר חוויה מוזיקלית מעניינת שעומדת על התפר הישראלי.
הופעתו של עמיר לב עם התזמורת האנדלוסית אשדוד הייתה לא פחות מחוויה מרגשת, נעימה וסוחפת שמשלב בין מזרח למערב. בעתות מלחמה שכאלה, קצת מוזיקה חיה ותרבות יכולים למלא אותנו מבפנים. הקול המחוספס של לב, יחד עם הנגינה הפיוטית של התזמורת, הצליחו להשתלב אחד בשני בצורה הרמונית ולהכניס אותנו אל תוך מסע מוזיקלי ישראלי. השיר הראשון שניגנו היה ״ערב ראש השנה״, שמכיל בתוכו את המשפט ״פגשתי את השכן, זה שהילד שלו נהרג, הוא שאל אותי אם אנחנו עוד יחד״. ללא ספק הייתה כוונה תחילה בבחירת השיר הפותח הזה, כי בבת אחת כל הקהל נכנס לעולם כואב של אהבה, שכול ומה שביניהם. כנראה שהדבר גם נגע ללב אישית, כי בשיר ״כחול וירוק״, הזמר השמיט את המילים ״אמות פה במרפסת״ והצליח לגרום לנו לתהות למה עשה זאת.
לא רק מילות השיר היו רומנטיות. גם הקהל שהקיף אותי היה כולו זוגות-זוגות של אוהבים, צעירים ומבוגרים כאחד. בקטעים הרומנטיים והמרגשים הרבים, יכלתי לראות את הזוגות מתחבקים באהבה ומביטים אחד לשני בעיניים. כמה קסום זה לראות את יופי העולם מהצד. התאורה הלכה יד ביד עם המוזיקה והצליחה גם היא להעביר עוד רובד של עומק רגשי ויצירתיות. השינוי המוזיקלי לא הרע לשירים של לב ולאלבום, אלא הוסיף להם גוונים נוספים שהאירו מחדש על טקסטים שנכתבו לפני כמעט 30 שנה. אם במוזיקה עסקינן, אז בין רגעי הכאב הפיוטיים והיפים, גם רגעי החפלה ומחיאות הכפיים הצליחו להתערבב נהדר עם המלנכוליה הקלה של הזמר.
בין שיר לשיר, בין עצירה מוחלטת של הכלים לרחש של הקהל המתרגש, לב עצר והודה לקהל. הזמר תיאר את העבודה הממושכת עם הנגנים, והצליח לסכם זאת בהומור: ״אנחנו כבר זמן מה בחזרות ביחד, אני יודע איך נראים הבקרים של כולם. יש כאן אחד שעבר פרידה, יש כאן אחת שמאכילה חתולים, יש כאן אחד שנולד בתל מונד ועבר לגבעתיים. אני שומע את כל זה במוזיקה, ואני בטוח שגם אתם שומעים״. במשפט אחד עמיר הצליח להעביר לנו את כל הפואנטה של מוזיקה.
לקראת הסוף, באחד מרגעי הדממה השקטים, לאחר שניגנו את השיר ״מחכה״, הכוכב לא יכל שלא להתייחס למצב שבו כולנו נמצאים. במילים פשוטות אמר: ״כתבתי את השיר הזה ולא באמת חיכיתי. ידעתי שהחיים עוד לפניי. זו הפעם הראשונה שאני מחכה, מחכה שכל העניין יסתיים, מחכה שכל החטופים יחזרו, שזה יגמר כבר״. המלחמה לא עזבה אותנו גם אחר כך, כי היה רגע אחד שגרם לכולנו לחרדה. לב ביצע יחד עם נגן הקאנון את השיר ״שמוליק״ מתוך אלבום אחר, שנקרא ״לפעמים אני מאושר״. אממה, באמצע השיר, התחילה לפעול מערכת הכריזה של הבארבי שמתריעה בפני אזעקה. הדבר ללא ספק הצליח להכניס את כל הקהל ללחץ קל. אחרי שהכריזה השתתקה, לב אמר: ״לא ידעתי שהשיר הזה יכול לשרוף״.
העיבוד המחודש לאלבום יחד עם התזמורת האנדלוסית אשדוד הצליחה להבעיר בקהל ניצוץ חיים חדש. הרומנטיקה לא מתה, המילים רלוונטיות להיום מתמיד והתוספת המוזיקלית של הכלים האותנטיים הצליחה ללא ספק להרים לעמיר לב. המשפט ״כשיש אתה סובל, כשאין אתה סובל״ מהקאבר שביצע לב לג׳ינג׳יות אתמול נחקק בזכרוני. אני מניחה שלכל אחד יש משפט או רגע אחר בהופעה שתפס אותו ועתיד ללכת איתו בימים הקרובים. היו רגעים עצובים, היו רגעים שמחים והיו רגעים שגרמו לי לעמוד ולהסתכל בפליאה בקסם שנקרא מוזיקה חיה.
