אם השם בני בלנקו אינו אומר לכם משהו מיוחד, נראה שאתם חיים בישראל ושואבים את הידע המוזיקלי שלכם מגלגל"צ או מצפייה שטחית ב־MTV. בני בלנקו הוא שם הבמה של בנימין לוין, יהודי "משלנו", זוכה שני פרסי גראמי, מתוך 13 מועמדויות עד כה, הנחשב לאחד הכותבים והמפיקים המוזיקליים המשפיעים, פורצי הדרך והעשירים בעולם. נוסף על כך, הוא אחראי לכל להיט שני בערך בעשור האחרון - מג'סטין ביבר, קייטי פרי וריהאנה ועד מרון 5, ברונו מארס ואד שירן.
מאחורי הבחור המלא בן ה־29 בלבד, עם רעמת השיער המתולתל וחזות החנון האולטימטיבי, מסתתר גאון מוזיקלי ופנומן שטומן בחובו סיפור חיים בלתי ייאמן, מעורר השראה ומרתק על בחור ממוצע, שרגע אחד מכר סנדוויצ'ים וניקה בתי שימוש מעופשים ורגע שני מצא עצמו בפסגת העולם, כשהוא נחשב לאחד המפיקים המוזיקליים וכותבי הלהיטים המצליחים בכל הזמנים. חברות התקליטים השייכות לו מכרו עד כה יותר מ־100 מיליון אלבומים.
הפגישה הגורלית עם אמינם
בגן ילדים מונטסורי. זמן קצר לאחר מכן המשפחה עברה לווירג'יניה. אמו סנדי, עובדת סוציאלית, סיפרה לימים שהגננת נהגה לזמן אותה באופן קבוע לשיחות הבהרה על כך שבני מתקשה לשבת בשקט בכיתה. באותה תקופה הוא אובחן כבעל הפרעת קשב.
הוריו התגרשו כשלמד עדיין בבית הספר היסודי. בעוד האב, אנדי, ניסה לשלוח את בני ואת אחיו הגדול ג'רמי לבית ספר פרטי, האם ביקשה להשאיר אותם בבית ספר ציבורי והצליחה בכך. כילד שהעביר את מרבית זמנו בצפייה בתכניות ב־MTV ובהאזנה למוזיקת הפופ החדשה ביותר של שנות ה־90, בני חלם שיום אחד יכתוב שיר שיוזכר בטלוויזיה.
בגיל 4 שלחו אותו הוריו ללמוד גיטרה, פסנתר ותופים. באחד הראיונות שנערכו עמו בשנים האחרונות סיפר בני כי עד היום הוא מתקשה לנגן על פסנתר. במקביל, נהג אחיו הגדול ג'רמי לקחת אותו מדי יום לחנות קסטות מקומית שמכרה סינגלים של היפ הופ כדי להאזין למוזיקה הכי חדשה שיוצאת. הרגע המכונן בחייו, לדבריו, אירע בגיל 7, עת קיבל לידיו שתי קסטות: The World Is Yours של הראפר נאס ו־I Swear של להקת הפופ והרית'ם אנד בלוז – All 4 One. מאותו הרגע ידע שהמוזיקה היא ייעודו בחיים. הוא נהג לבלות שעות על גבי שעות בחדר השינה שלו ביצירת קטעי ראפ ובהכנת ביטים, תוך שימוש בציוד פשוט ורעוע. את הפופ גילה לראשונה דרך הוריו, שנהגו להשמיע את להיטיו של פרינס במסיבות בריכה ביתיות.
כשהיה בן 9 זכה בני בתחרות כישרונות צעירים על קטע ראפ שיצר. הפרס היה בילוי באולפן הקלטות. זו למעשה הייתה הפעם הראשונה שבה דרכה כף רגלו באולפן אמיתי. בזמן שביקר באותו אולפן, אגב, פגש בראפר אמינם, אליל נעוריו, שהיה אז בשיא תהילתו, אולם לאחר פגישה זו החליט בלנקו שאינו רוצה להיות ראפר, כי לטענתו, "לאף אחד לא אכפת מיהודי לבן שמנמן שעושה ראפ. עדיף לי להיות מאחורי הקלעים".
כבר בגיל 13 החל בני להופיע במסיבות הקולג' של אחיו הגדול באוניברסיטת דלאוור. שם הבמה שהעניק לעצמו היה בני בלנקו, על שם דמות הגנגסטר מהברונקס, שגילם ג'ון לגוויזמו בסרט "דרכו של קרליטו" (1993). "הוא היה נוראי בתור ראפר בהתחלה", כך סיפרה אמו בראיון שהעניקה לכותבי הספר Raising An Enterpreneur, העוסק בחינוך ילדים. "אבל במקום להעיר לו, נתתי לו לנסות ולטעות ולהצליח לפתח את התשוקה העזה למוזיקה. בשלב מסוים הבאתי הביתה מורה למוזיקה שאמר שבני היה התלמיד המוכשר ביותר שהיה לו זה 30 שנה".
שנה לאחר מכן, בגיל 15, הוחתם בני בלייבל של המוזיקאים הוותיקים Gamble And Huff, חלוצי הסאונד של פילדלפיה בשנות ה־70. בשנים 2004־2005, טרם שסיים את לימודיו בתיכון סאות' לייק, נהג להבריז מהלימודים ולנסוע בכל שבוע לפילדלפיה, לניו יורק ולאטלנטיק סיטי במטרה ליצור קשרים עם מפיקים נוספים וללמוד מהם את רזי המקצוע באולפניהם הפרטיים. כדי שייתנו לו ליצור ביטים באולפנים, מצא עצמו בני לא פעם מחליף נייר טואלט בבתי שימוש ומכין סנדוויצ'ים למפיקים עצמם. בשלב מסוים נרשם, בעידודם של אמו ואביו, ללימודים בקולג', אך נשר לאחר שנה כי העדיף להשקיע את מלוא מרצו אך ורק במוזיקה. למרות זאת, בלנקו משמש כיום כמרצה מן המניין בבית הספר הנחשב לאמנויות קלייב דיוויס בניו יורק.
אחד המפיקים המוזיקליים, שהפך להיות המנטור שלו, היה ראפר יהודי־אמריקאי בשם דייוויד אהרון שיימן, שכינה את עצמו דיסקו די. שיימן עבד באותה תקופה עם הראפר העולה 50 Cent, וסימן את בלנקו חדור המוטיבציה ונוטף הכישרון. הוא לקח אותו תחת חסותו והעביר לו את משנתו המוזיקלית. האגדה מספרת שבלנקו, כשהיה עדיין מתמחה, הרגיז יום אחד את דיסקו די בטעות מוזיקלית - והלה ברגע של אי שפיות זמנית השליך את כל אוסף הדיסקים והסקיצות של בלנקו מהחלון.
ב־2007, לאחר התאבדותו הטרגית של דיסקו די בתלייה, חבר בלאנקו לראפר ספאנק רוק, שאותו הכיר במזנון בבולטימור. הכימיה בין השניים נוצרה מיד, עד כדי כך שבאוקטובר באותה שנה הוציאו השניים אי.פי משותף (וראשון עבור בלנקו) – Bangers & Cash. האי.פי, שיצא בלייבל דאונטאון, היה מבוסס על סמפולים ללהקת ההיפ הופ 2 Live Crew ונחל כישלון צורב.
הביקורות קטלו את השניים, אולם סימנו את בלנקו כצעיר מבטיח, מה שגרם ללייבל להחתים אותו בכל זאת. את שיריו הראשונים ניסה למכור בדרך די מקורית - הוא נהג לצלצל ללייבלים שונים שבהם הוחתמו אמנים ידועים ומצליחים והתחזה למשפטן של אותם אמנים. כשהאמנים ענו בבהלה לטלפון, נהג בני להשמיע להם את הדמואים שלו.
ב־2008 צד בלנקו את תשומת לבו של ד"ר לוק, מוזיקאי ממוצא יהודי ששמו האמיתי הוא לוקאס גוטוואלד, גיטריסט ומנהיג להקת הליווי של התוכנית "סאטרדיי נייט לייב", שנחשב באותה תקופה לאחד מיוצרי מוזיקת הפופ הבולטים ביבשת. לוק החליט לסלול לבלנקו את הדרך וצירף אותו לעבודה על שיר חדש עבור בריטני ספירס ושתי זמרות אלמוניות בשעתו - קייטי פרי וקאשה. בלנקו, שבאותה תקופה לא ידע ליצור שירי פופ, למד עד מהרה את תולדות הז'אנר בהאזנה מרובה לאבות המזון של המוזיקה השחורה כמו הטמפטיישנס, אוטיס רדינג וג'יימס בראון. הוא החל להתנסות, בחסות פטרונו דוקטור לוק, ביצירת להיטי פופ ובהפקתם.
באותה שנה כתב בלנקו שירים גם לליל' מאמא, אבל את ההישג המהותי הראשון בקריירה שלו הוא חב לקייטי פרי, שלה הפיק יחד עם לוק שני להיטים שהעפילו למקום הראשון במצעד הבילבורד האמריקאי - I Kissed A Girl ו־Hot N' Cold. ב־2009 זכה ללהיט הראשון שלו כיוצר - שהגיע גם הוא לצמרות המצעדים - Don't Trust Me של להקת 3OH3!, מה שהפך את ילד הפלא היהודי השמנמן למכונת הלהיטים המשומנת ביותר של הפופ האמריקאי בעשור האחרון.
ב־2011 עלה שמו של בלנקו לראשונה לכותרות גם במדורי הרכילות, כשהמגזין האוסטרלי "סטאר מגזין" חשף כי קייטי פרי, הזמרת שעבורה יצר בלנקו כמה מגדולי להיטיה, ניהלה עמו רומן בעת שהייתה נשואה. בעלה הטרי של פרי, השחקן הבריטי ראסל ברנד, דרש גט בעקבות בגידתה בו עם בלנקו, אבל השניים הכחישו את הרומן, ופרי אף תבעה את המגזין על הוצאת דיבה וזכתה במשפט. מאוחר יותר סיפרה פרי בראיון כי עוד לפני שנישאה היא ניהלה רומן קצרצר עם בלנקו, אך הם בחרו להישאר חברים טובים על פני להיות נאהבים.
בין השנים 2011־2014 זכה בלנקו חמש פעמים בפרס ה־BMI היוקרתי ליוצר השנה. ב־2013 זכה בפרס האל דיוויד היוקרתי, ובאותה שנה זכה בשני פרסי גראמי על הפקת אלבומיהם של ריהאנה וברונו מארס. על זכייה זו אמר בלנקו בטקס חלוקת הפרס היוקרתי: "הם נתנו את הפרס לאדם הלא נכון. אני נמצא בחדר ומוקף באנשים שאני אמור להגיש להם אוכל ולא לקבל מהם פרס".
ב־2014 החליט בלנקו לסגור מעגל ולטפח כישרונות צעירים, כשייסד שני לייבלים משלו: Mad Love Records ו־Friends Keep Secrets Records. בימים אלה, אגב, הוא מועמד לגראמי פעם נוספת בקטגוריית מפיק השנה.
אף שלא נמצא כל אזכור לביקור של בני בלנקו בישראל, הוא הדגיש בלא מעט מהראיונות שהעניק לתקשורת לאורך השנים כי הקשר היהודי היה זה שפתח לו את הדלתות הראשונות לתעשיית המוזיקה במעין "אחווה יהודית": כאמור, דיסקו די, דוד אהרון שיימן, היה הראשון שלקח אותו תחת חסותו ולימד אותו רזי המקצוע של ההפקה המוזיקלית. לאחר מכן נתן לו שכטר את עבודתו הראשונה כמפיק מוזיקלי של סרטי פורנו, ומי שפתח לו את דלתות התהילה והכינו לפריצה הגדולה היה ד"ר לוק, שגם הוא, כאמור, יהודי. למעשה, מילת המפתח "יהודי" הייתה חלק בלתי נפרד מראשית דרכו המקצועית של בלנקו, שבכל ראיון דואג להזכיר את יהדותו ואת שורשיו. אחת החברות המפיצות את יצירותיו של בלנקו בעולם נקראת "כדור מצה" (Matza ball).
ויש גם תעלומה: בדף הפייסבוק האישי שלו, שבו הוא מכנה את עצמו בן בני בלנקו לוין, רשום כי הוא נשוי ומתגורר בניו יורק. זאת, אף שבשום מקום ברשת או בעיתונות הכתובה והמשודרת אין אזכור לנישואיו או לשמה ותמונתה של אשתו.
כך או כך, אם תהיתם כמה שעות מבלה בלנקו באולפני ההקלטות והיכן הוא יוצר את הקסם שאותו הוא מכנה "מוזיקה", הוא סיפר בראיון שהעניק ב־2013 לאחר זכייתו בשני פרסי הגראמי כי הוא נוהג לבלות באולפנים מעט, ואת מיטב הרעיונות ליצירת שירים הוא מקבל כשהוא שוכב במיטה, ולא משנה באיזו מיטה. שם, לדבריו, המוזה שורה עליו ושם נולדים כל הלהיטים הגדולים שלו. לכן הוא הקים בחדר השינה שלו בניו יורק את אולפן ההקלטות הביתי שלו, שאליו נוהרים מיטב כוכבי הפופ של ימינו. באולפן, אגב, יש לו שולחן פינג־פונג סטנדרטי שבו הוא משחק עם לקוחותיו בעת שהוא עובד איתם על רעיונות ללהיטים הבאים שלהם.
התרעות פיקוד העורף